"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" (בראשית רבה סח). לקדוש ברוך הוא לא קשה כלום, מבחינתו לעשות את הים או לקרוע אותו זה היינו הך. נראה שהקושי בקריעת ים סוף הוא לא מצידו אלא מצד האדם.
אומץ רב
"מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו". קריעת ים סוף הייתה המקום בו ה' ביקש אמון מצד בני ישראל, אמון שיתבטא במעשה נועז. עד כאן הוא היה זה שהרים וחיבק, העניש את מי שנגע בנו, ועכשיו הוא מבקש את אמוננו בו, שממש שנקפוץ אליו.
אחרי ניסים שאין גלויים מהם, נראה לנו מתבקש שבני ישראל יאמינו וימשיכו קדימה בלי לחשוב בכלל. אבל חלק מהציפייה שלנו בנויה על כך שאנחנו יודעים את סוף הסיפור. גם אנחנו עומדים לא פעם בסיטואציות בהן קשה להחליט מה נכון ולאן עלינו לפנות. גם אנו, אם היינו מאמינים יותר שיש ניסים בעולם ושמי שעומד ומשגיח עלינו לא נם ולוּ לרגע – היינו מעזים לעשות דברים הנראים לנו כנכונים למרות שהם דורשים אומץ רב.
האומץ להתחתן
"קשה זיווגם כקריעת ים סוף", כי יותר מבכל תחום אחר, לקראת נישואין אנחנו חייבים אמון מלא על מנת לקפוץ למים. כשבאים להתחתן, להחליט להמשיך את חיי עם מישהו שאני לא מכירה מאז ומעולם, ובטח שלא את כל תגובותיו לכל מה שעוד לא חווינו בכלל עד היום – זוגיות, ילדים ומשכנתא… מפחיד. זה כל כך לא מוכר, אפילו את עצמי אני לא מכירה במקומות בהם ילד בוכה בפעם הרביעית בלילה ואני כבר לא מתפקדת, או בקושי כלכלי, או כשבן הזוג מוציא אותי מדעתי ואני עדיין נשואה לו…
לפעמים יש סייעתא דשמיא כזו הנקראת התאהבות, שם הים נראה ממש נעים ורוגע, אפילו הסערות נצבעות בצבעים ידידותיים, ולכן קל יותר לקפוץ. אבל גם במקומות האלה, זה מצריך אומץ.
הים הוא "עלמא דאתכסיא" – העולם המכוסה. כל הלא־נודע נמצא בו, אפילו כוח המשיכה לא מושך אותנו שם כמו ביבשה, ובמקום הזה אנחנו נצרכים להיות באמונה גדולה על מנת לצאת לדרך. אגב, הזינוק הוא מילת המפתח כאן, שהרי ההמשך ידוע לנו: את רוב העבודה עושה הקדוש ברוך הוא בעצמו, עד שלפתע מסתבר כי ההליכה במקום הזה היא "בתוך הים – ביבשה".
לקנות אמונה
לדעת שהמצרך החשוב כל כך של האמונה, המתכון לחיים תקינים – הוא בר השגה. אז איך עושים את זה? מחפשים השגחה פרטית, מחפשים את צירופי המקרים ומעזים לראות בהם את מי שמצרף אותם לחיי. אפשר לקרוא סיפורי צדיקים, אפילו כאלה מהדורות האחרונים, ולהתבונן במציאות של אנשים שנתנו לאמונה להיות חלק משיקול הדעת שלהם בהחלטות. להתחיל לדבר עם אנשים שנמצאים במקומות כאלה של אמונה ולפתוח איתם את הנושא. והכי חשוב – להתפלל על זה!
לאחר מעשה
וכאשר מגיעים בני ישראל אל העבר השני של הים, ורואים את היד הגדולה, הם מגיעים לאמונה שלמה: "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו". כשאנו עוברים איזה מכשול גדול בו היינו צריכים לעשות מעשה אמיץ ומטורף, אנו זוכים לראות לאחר מעשה את גודל ההשגחה באלף דברים קטנים שהאירו ועזרו בדחיפות קלות לעשות את הצעד. ואז אנו יכולים להבין מעט מהי עבודה משותפת, "ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא", עד כמה אנחנו במעשינו ניזונים מלמעלה, ובמעשינו מקדמים את המציאות לקראת מה שהיא הופכת להיות.
