בס"ד

יום שישי, 7 פברואר, 2025
הכי עדכני

לפני שנה לערך החלטתי שהגיע הרגע לקחת את עצמי בידיים והכרזתי על דיאטה. בדמעות שליש פיניתי את השוקולדים והעוגיות מהבית, מודעת לכך שמעכשיו אין יותר ״זה רק ביס קטן״ או ״אני חייבת קצת סוכר כדי להתעורר״, זה הכל או כלום ואף תירוץ לא שווה את הרגע שבו את נעמדת מול הראי ומרגישה רע. מה כן נשאר בתפריט? ירקות, פירות והרבה קינואה, כי אם כולם אומרים שהיא בריאה ומשביעה, אז ניחשתי שהיא בטח מועילה בהרזיה. אחרי ימים ארוכים שבהם נעצתי מבט אומלל בכל מי שזלל לידי מתוקים, עליתי סופסוף על המאזניים. לחרדתי, גיליתי ש… עליתי, קילו ומשהו, כמעט שניים. אחרי דמעות תסכול ובדיקה מדוקדקת של המעט שאכלתי, התחננתי לאחותי שתעשה לי סדר בעניין. ״קינואה זה מרזה? השתגעת?!״ היא פערה עיניים, וככה הסתבר שבשעות הרעב ירדתי על פחמימה מהסוג המשמין במיוחד. ״נו, שׁוין,״ אמרתי, ״שיהיה״ ונעצתי שיניים בפרוסת עוגה שהענקתי לעצמי כמתנת נחמה, מתעלמת מתחושה עמומה שבעצם, כבר בהתחלה ידעתי שאני קצת מרמה.

וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ
לא פעם בשעה שסלסלתי את ״חטאנו לפניך״ בסליחות של חצות הלילה, ביקשתי מחילה והבטחתי לו שאשנה את דרכי, למרות שהפה אמר את המילים, עמוק בפנים זיהיתי תנועה שאותתה לי אחרת – שהאמת היא, שבעניינים ובמקומות מסוימים, הלב דווקא העיד על עצמו שאין לו שום כוונה להשתנות. כי בינינו, לא בא לו לוותר על הטיפהל׳ה לשון הרע פה ושם, השיר עם המילים הלא־בדיוק פוליטיקלי קורקט וברוח ההלכה, ועל הקצת חפיפניקיות באיפור של שבת. כי מה שהתחיל כמעידה חד פעמית, או שקר לבן קטנטן מאוד שעשית בנפשך – כבר ערבב אותך ונטמע בך עד שהפך כבר חלק ממך. וזה יכול לקרות באלף ואחת וריאציות, הרגע הזה שבו אנחנו מביעים חרטה או רצון להשתנות, אבל עמוק פנימה – כמו גיטרה לא מכוונת, רועד בנו תו קטן בנפש ומעיד שאנחנו בעצם, מזייפים.
ומילא כשמדובר בדיאטה, ניחא כשזה בענינים גשמיים. אבל מה קורה כשאת מגלה שהתהליך הכי אינטימי ואישי שלך מול הבורא, מגיע עטוף בערמות של חוסר כנות? קשה־קשה־קשה לא לזייף, אומר רבי נחמן מברסלב, כן – אפילו כשמדובר בתפילה. אפילו באלול. אפילו בבקשה על התשובה השלמה. כמה פעמים קרה לי שבסליחות של אלול, בשעה שהמתפללת לימיני התנדנדה לפנים ולאחור, וההיא משמאל מלמלה בקול יפחה, כל כך התְקַנֵּאתי בענן הדבקות שנדמה שאופף אותן, אז אימצתי גם אני תנועה קטנה – עצמתי את העיניים חזק או הכיתי קלות על שולחן. רק שביני לבין עצמי ידעתי שזו הרי לא האמת, והתנועה הזו היא לא בשבילי, ובטח לא בשביל ה׳ אלא רק בשביל להיראות כמו כולם… אז ניסיתי לכסות את תנועת השקר הזו באיזו אמת, להצדיק אותה, לומר ״אני? אני תמיד עושה ככה בזמן התפילה״, אבל הרגשתי כל כך מעורבבת בפנים, שכבר לא הצלחתי ליישר קו עם איפה השקר הקטן שלי התחיל, ואיפה האמת הפנימית שבי מתחילה.

וְהָרָצוֹן לִהְיוֹת טוֹב – זֶהוּ רוּחַ גַּן עֵדֶן אֱלוֹקִים
אין דרך פשוטה או קלה להיות אדם שכל כולו אמת. לפעמים זה אפילו קצת מפחיד, לעמוד בענווה אל מול המקומות שנמצאים עמוק פנימה, להביט בהם באומץ ולהכיר בעובדה המכבידה והדי מייאשת, שיש בך חלקים שרחוקים מלהיות מתוקנים. ״אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה…״ אומר בתגובה המורה הגדול לתשובה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל, ומסביר ״אין ספק, שמתוך ההשלמה בכל מה שאין לו מניעות, יזכהו השם יתברך לתקן בכי טוב גם את כל הדברים שיש לו עליהם מניעות גדולות שאי אפשר לו לנצחן…״ – שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, לפני הכל שובי אל עצמך, כווני את הכלי הפנימי שבך, עשי את מה שאת כן יכולה. שובי עד אליו. ואז את תראי איך בכל אותם מקומות שבהם אין בך כוחות לתקן לבד, שם הוא כבר יעזור לך, הוא לא ידרוש יותר ממה שאת יכולה. שם, בנקודות האלה, כל העבודה שלך היא רק להיות אישה רוצה.

[email protected]

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן