"אָמַר לָהֶם יוֹסֵף לַמָּקוֹם שֶׁגְּנַבְתּוּנִי שָׁם תַּחְזִירוּנִי, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם." (בראשית רבה)
יוסף מבקש שכשיגיע היום ועם ישראל ישוב לאדמתו, שישיבו גם אותו למקומו. יעקב שלח את יוסף לשכם לחפש את אחיו, ולבסוף לשכם מביאים אותו בני ישראל לקבורה. משכם התחיל יוסף לתעות בדרך, כבר משכם הוא התחיל לא להיות על מקומו, ולבסוף אחרי שנים, חזר לשכם, אל מקומו. שם נסגר המעגל.
הבקשה של יוסף להעלות את עצמותיו, היא בעצם בקשה מעם ישראל להיות שותפים בהשבתו אל מקומו. זה התפקיד של עם ישראל לעזור לו לשוב למקומו, כי בכך הם מתקנים את חטאם. בכך הם משיבים גם את עצמם למקומם הנכון בנפש, למקום של מנוחה. העלאת עצמות יוסף לא רק משיבה מנוחה לנפשו, אלא גם לנפשם. גם עבורם זוהי סגירת מעגל.
על הפסוק מספר שמות המתאר את משה רבינו המעלה את עצמות יוסף: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שואלים חז"ל למה נאמר פעמיים לשון שבועה: "הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ"? אלא שהיתה כאן שבועה משני הצדדים, מהצד של יוסף אל אחיו, ומצד האחים אל יוסף, "הוּא נִשְׁבַּע לָהֶם שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ עֲלֵיהֶם, וְהֵם נִשְׁבָּעִים לוֹ שֶׁאֵין בְּלִבָּם עָלָיו." (שמות רבה)
ספר בראשית, אחרי כל המריבות והטלטלות, מסתיים בהשבת כל דבר למקומו. לאחים יש מנוחה מהחטא, ליוסף יש מנוחה מהטלטול. בני ישראל נשבעים ליוסף להשיבו למקומו, ובכך הם משיבים לעצמם את מקומם. מרגש שבסופו של דבר, ספר בראשית מסתיים בכך שהכל שב למקומו.
השבוע, בעשרה בטבת, היה היארצייט של ר' נתן, תלמידו הנאמן של ר' נחמן. ר' נתן דבק ברבו ובתורתו, כי הרגיש שההתקשרות אליו מביאה אותו אל מקומו, משיבה לו מקום מנוחה בנפשו.
ר' נתן מתאר את ימי נערותו כתקופה ארוכה בחייו שלא מצא מרגוע לנפשו בעבודת ה'. הוא אמנם למד והתפלל, אבל לא הרגיש חיות וחיבור אמיתי פנימי. הוא חיפש מישהו שיעזור לו וידריך אותו, והחיפושים בכל התקופה הזו היו קשים ומעייפים מאד עבורו.
פעם אחת אחרי אירוע שגרם לו להרגיש את עומק הכאב על מה שחסר לו, הוא הגיע לבית הכנסת. שם הוא בכה ובכה עד שנרדם. והנה הוא חולם חלום, ובחלומו הוא מטפס על סולם. מטפס ונופל, מטפס ונופל. ולפתע נגלית אליו דמות של אברך בראש הסולם. והאברך אומר לו: תמשיך לטפס ותחזיק חזק! לאחר זמן, כשר' נתן פוגש לראשונה את ר' נחמן, הוא מזהה אותו מהחלום. זה היה הוא שנתן לו את ההוראה שהעניקה לו ביטחון. באותו רגע הוא ידע שהוא מצא את שחיפשה נפשו.
ר' נתן, כל כולו מלא בכיסופים, מלא לב שמשתוקק לאמת, שמחפש חיבור אמיתי בחיים, שמבקש תורה שבאמת תחייה אותו. כמה הוא היה מבקש תורת אמת כזו שתתיישב על ליבו, שתיתן לו מנוחת הנפש. ור' נתן הנער לא הרפה מן החיפוש, עד שמצא את שאהבה נפשו. וברגע שהוא מצא, שם הוא נשאר, קרוב לרבו ולתורתו. כל חייו אחר כך היה עסוק בלהביא את התורה הזו לתלמידים, לספרים, להפיץ אותה, ולהחזיק אותה לדורי דורות לעם ישראל, עד אלינו, להמציא גם לנו מזור, שנשוב כל אחד אל מקומו.
