ה פיוט "שלום עליכם", השיר המוכר ביותר המלווה את השבת בכל עדות ישראל, מחובר בקשר הדוק ומבוסס על המדרש הידוע, המובא במסכת שבת בתלמוד הבבלי, "שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע". מי שלא שמע את הסיפור הזה מהגננת חנה, שיצביע.
חוץ מהאורחים הרוחניים הללו, נדמה שהזמנת אורחים לסעודת שבת, היא חלק בלתי נפרד מהד.נ.א. השבתי והיהודי כבר אלפי שנים, בכל העדות, הגוונים והזרמים. אצל רובנו זה מסתכם בשלושה-ארבעה אורחים או בסעודה עם המשפחה המורחבת, אולם מיזם חדש שהחל לפעול בתל אביב בחודשים האחרונים מטעם "הקרן לזהות יהודית", מקפיץ אותנו למספרים הרבה יותר גבוהים.
פשוט לארח
פרוייקט "סעודות השבת בתל אביב" מאגד עשרות משפחות, חסידי ברסלב, דתיים לאומיים, ארגונים חרדיים ובתים יהודיים הפועלים בתל אביב רבתי, כאלו המארחים מדי שבת על שולחנם מכרים המתקרבים ומתעניינים ביהדות, חברים מהבניין או שכנים מהרחוב שאינם שומרי מצוות.
בחשבון פשוט, הכנת סעודה בשרית עשירה למספר רב של אורחים מדי שבת, איננה הוצאה של מה בכך עבור המשפחה הממוצעת. מיזם סעודות השבת, ברעיון פשטני וחכם כאחד, משתתף בהכנת סעודות השבת במנות מוכנות וטריות של בשר, דגים ויין מקייטרינג איכותי. חלוקת המצרכים לקראת כל שבת מסייעת בהפחתת העלויות היקרות, ולא פחות חשוב מכך – גם מורידה הרבה "שעות מטבח" מבעלת הבית.
יכול להתקשר אלי מישהו זמן קצר לפני שבת: "אחי אני מגיע לשבת". אני מסתכל ככה על אשתי ואומר "סבבה", ואז הוא מסיים את המשפט: "עם עוד שני חבר'ה…"
"הרעיון הוא מאוד פשוט", מסביר דניאל גורדון, מנהל הפרוייקט. "אנחנו רוצים שיותר יהודים יחוו חוויה יהודית של סעודת שבת: קידוש, זמירות שבת, דברי תורה וברכת המזון באווירה חיה ושמחה. את האווירה כל אחד עושה בצורה שהוא יודע ומבין, אנחנו נותנים סיוע בגשמיות, כי כולנו יודעים שאוכל הוא כלי טוב לחיבור לבבות", הוא מחייך, "בניחוחות השבת יש משהו אמיתי ומיוחד".
כל מי שסעודת השבת שלו עונה להגדרה הזו ולתנאי סף של מינימום עשרה אורחים, מקבל תמיכה מוחשית שמטרתה להביא לגידול משמעותי בכמות האנשים.
"מרבית האורחים הם חבר'ה צעירים, אקדמאים, משפחות ומבוגרים. האוכל הוא טעים, אבל הם לא באים רק על מנת לאכול, אלא לחוש תחושה של שבת, להחליף דיעות ולשוחח על יהדות. הסעודות הופכות להיות כלי מאוד מרכזי להפצת יהדות".
גורדון לא נוקב במספר המנות המדוייק המחולקות מדי שבוע, אך מציין שמדובר במאות רבות, ובשאיפה להגיע לאלפי מנות מדי שבת. את החשבון נותיר לקוראים. "מאז החל הפיילוט לפעול לפני כשלושה חודשים, מדי שבוע מצטרפים כשני פעילים חדשים", הוא אומר. "מפה לאוזן, כאלו שפנו אלינו, או כאלו שאיתרנו".
אווירה משפחתית עם שלושים אורחים
"הסעודות הן חלק בלתי נפרד מהפעילות החינוכית של בית חב"ד, שנמשכת לאורך כל השבוע וכל השנה", מציין הרב מנחם הכט המשמש כרב קהילת בית חב"ד בצפון תל אביב מזה שלוש עשרה שנים. משפחת הכט משלבת בין שבתות של אירוח משפחתי לבין סעודות שבת מרובות משתתפים הנערכות מדי חודש בבית חב"ד. "בשבת הקרובה נקיים סעודת שבת להורים של ילדי הגנים, שרובם המוחלט לא שומר מצוות", מספר הרב הכט, ומנסה להסביר כיצד מנהלים סעודה בה משתתפים מאה איש ויותר.
"מושקעת חשיבה רבה על מנת שהסעודות יהוו מקום מוצלח ככל הניתן ליצירת חיבור. לשם כך יושבים בשולחנות קטנים ולא בשולחן ארוך. יש משפחות בשכונה שהתחברו ביניהן דרך סעודות השבת ועד היום ממשיכות לשמור על קשר. מעבר לשיחות הקטנות, אני מנהל את רוב הסעודה הכללית בדברי תורה ובשירה משותפת, באווירה שמזכירה מאוד את בתי חב"ד ברחבי העולם, ותמיד יש מישהו מהקהל שמוזמן להגיד משהו משלו".
"יש גם סעודות קטנות שמתקיימות אצלנו בבית באווירה משפחתית", מציין הרב הכט ומסביר ש"סעודה משפחתית" היא כזו שמשתתפים בה, חוץ מהמשפחה המונה תשעה נפשות, גם עשרים-שלושים אורחים. "האורחים תמיד מגוונים: אלו יכולות להיות משפחות מהשכונה, צעירים שנוצר קשר איתם דרך השיעורים בבית חב"ד או מישהו שהכרתי כשהוא בא לומר קדיש בבית הכנסת, וכמובן כאלה ש'נופלים' עלינו ברגע האחרון".
"הילדים פעילים בסעודה", הוא מדגיש. "הם חלק מאוד משמעותי באווירה, וכמובן שכל ילד מקבל את מקומו ומספר פרשת שבוע וכדומה. בשביל האורחים זו חוויה מאוד מיוחדת".
דתל"שים מכירים מחדש
הפרוייקט מסייע גם למשפחות פרטיות שאינן פעילות בהפצת יהדות באופן רשמי, אך הבית שלהם מהווה מגדלור של שמחה ותורה ברחוב התל-אביבי בו הן מתגוררות.
"החבר'ה שבאים אלינו הם כאלה שלא יגיעו לבית יהודי או לבית חב"ד, לכן אין לי עניין לייצר כותרות. זה אנשים שפגשנו ברחוב, חברים של חברים, ועוד. יש לא מעט חבר'ה דתל"שים, שמכירים אולי את המסגרת הדתית, אבל לא מגיעים עם חוויה פנימית, ומבחינתם זה חידוש גדול". מסביר בעל משפחה הנעזרת במיזם, החפץ בעילום שמו. "אנחנו מארחים בין חמישה לחמישה עשר כמעט בכל שבת. אין לנו עניין לייצר משהו המוני, כדי שנוכל להגיע לכל אחד מהם באופן אישי. יש שבתות שאנחנו נשארים לבד כדי לחזק את המסגרת המשפחתית", הוא מדגיש נקודה חשובה.
"חוץ מלפתוח את הלב, לא צריך הרבה יותר ממה שקורה בסעודת שבת טיפוסית. דבר תורה של ילד עשוי להיות חידוש עצום בשביל כאלה שמגיעים מהמדבר התל-אביבי. כשאני מספר סיפור שקשור לפרשה, זה מערבב את כולם, את הילדים ואת האורחים", הוא צוחק. "כשהילדים מאבדים עניין והולכים לשחק, אפשר להגיע לשלב הדיבורים אל תוך הלילה. לפעמים זה נגמר תוך שעתיים, ולפעמים מסיימים בשתיים בלילה".
להפסיק להתבייש
קשה לתפוס את גילי חוטר, מנהל "הבית היהודי על הים" הפועל מזה חמש שנים בעיר יפו, כחלק מהגרעין התורני של ישיבת יפו בראשות הרב אליהו מאלי. סביב הבית היהודי אותו מפעילים גילי וזוהר חוטר, התגבשה קהילה המונה מאות אנשים המשתתפים בפעילויות השוטפות הכוללות שיעורי תורה, סדנאות בזוגיות, הופעות מוזיקליות, ובין לבין – גם שיחות והתייעצויות אישיות.
"כשהילדים מאבדים עניין והולכים לשחק, אפשר להגיע לשלב הדיבורים. לפעמים זה נגמר תוך שעתיים, ולפעמים מסיימים בשתיים בלילה"
"בשנים האחרונות אירחנו בכל שבת מעל עשרים אנשים, ובחגים ובשבתות מיוחדות היינו מקיימים שבתות של מאה איש ויותר. המשמעות של זה היתה שבמשך יומיים וחצי אשתי עמדה ובשלה את כל השבת. היא אהבה את זה ושמחה בזה, אבל זה יוצר המון חוסר פניות לנוכחות האישית – כי זה לדאוג כל הזמן לאיך יהיה, שלא יחסר ושהכל יהיה אסתטי ויפה".
הוא ממחיש את העומס באנקדוטה מחוייכת. "יכול להתקשר אלי מישהו זמן קצר לפני שבת: 'אחי אני מגיע לשבת'. אני מסתכל ככה על אשתי ואומר: 'סבבה', ואז הוא מסיים את המשפט: 'עם עוד שני חבר'ה…'"
אחרי תקופה ארוכה של עומס והתייעצות עם קולגות מהתחום, החליטה משפחת חוטר להוריד הילוך בפעילות הבית, ולכן מיזם הסיוע לסעודות השבת הגיע להם בדיוק בזמן הנכון. "זה אוכל משובח ביותר שמגיע בשפע רב, בצורה אסתטית ומדי פעם גם עם צ'ופרים. זו הקלה עצומה וטעימה לנו ולכל הסועדים. אנחנו לא נעזרים בזה בכל שבת, כי חשוב לנו להשאיר גם את האוכל של אשתי".
"בכל מקום שבו יש קהילה ובית כנסת, כדאי ליצור קשר עם בית חב"ד המקומי או עם הבית היהודי הקרוב", אומר חוטר. "בדרך כלל יש יותר אנשים ממה שהבית יכול להכיל, וכל אחד יכול לארח זוגות וצעירים אפילו לסעודה אחת, עם קצת הכנה מראש".
"כל אחד צריך לפתוח עוד טיפה את הלב שלו, ולהתחיל לייצר קשרים, בלי להתבלבל ובלי להתבייש. החיבור עם הקהילות חשוב מאוד, כי החבר'ה המתקרבים מאוד זקוקים לתחושה שהם בתוך קהילה גדולה, שהם לא מוזרים. כמו שכל בית בחב"ד הוא 'בית חב"ד', ככה כל בית צריך ויכול להיות בית יהודי", הוא מסיים.
