בס"ד

אילו פינו מלא שירה

אילו פינו מלא שירה

את מסענו נתחיל בסיפור שברבות השנים נשכח מזיכרונו של הציבור. ולא באשמתו של הסיפור. פשוט שלוש שנים מאוחר יותר הגיע מבצע אנטבה שנכנס, ובצדק רב, אל דברי הימים של מדינת ישראל וכבש את מקומו של סיפורנו.
בה' אלול תש"ל חטפו מחבלים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין ארבעה מטוסים בו־זמנית. בהתקפה שתוכננה בדיוק רב, הובלו שלושה מהמטוסים לשדה דאוסון שליד העיירה זרקא בירדן, שם פוצצו אותם המחבלים לאחר מספר ימים. אלו היו מטוס דוגלס DC-8 של חברת סוויסאייר בטיסה מציריך לניו יורק, ומטוס בואינג 707 של TWA בטיסה מתל אביב לניו יורק דרך פרנקפורט. מטוס BOAC בטיסה מבחריין נחטף על ידי תשעה מחבלים שלושה ימים אחר כך, הונחת גם הוא בשדה דאוסון ופוצץ שם, ואילו מטוס בואינג 747 של חברת פאן אמריקן בטיסה מאמסטרדם לניו יורק דרך לונדון, נחטף גם הוא, הוטס לבירות ולאחר מכן לקהיר ופוצץ שם.
מבין כל האסונות הגדולים ביום זה, ניסיון חטיפה של מטוס נוסף נכשל, ורק בנס לא התפוצץ בעודו באוויר. הטיסה המדוברת היא טיסת LY219 של חברת אל על שהיתה בדרכה מאמסטרדם לניו יורק ובה 138 נוסעים ועשרה אנשי צוות.
הניסים הגדולים החלו עוד בטרם עלה המטוס לאוויר. על פי התכניות המקוריות של המחבלים, על טיסת אל־על לניו יורק היו אמורים לעלות ארבעה מחבלים שתפקידם היה לחטוף את המטוס, אך אנשי האבטחה של אל על סירבו לאפשר לשניים מהם לעלות למטוס. למטוס עלו בסופו של דבר שני טרוריסטים, פטריק ארגולו ולילה חאלד. הטיסה התחילה על מי מנוחות, אך כעשרים וחמש דקות לאחר ההמראה, כשהמטוס עדיין לא הספיק להתרחק מאמסטרדם, מעל הים הצפוני, קמו שני המחבלים ממקומם בצעקות רמות וניסו לחטוף את המטוס, כשהם נעים לעבר תא הטייס.
בדרך שאינה ידועה עד היום הצליחו המחבלים להחדיר למטוס אקדחים ורימוני יד, הם נופפו בהם ואיימו להרוג את אחת הדיילות אם לא תיפתח דלת תא הטייס. הקצין הראשון אריה עוז, שהטיס באותו זמן את המטוס, דחף את מוט ההיגוי בפתאומיות והכניס את המטוס לצלילה. את מה שארע מכאן והלאה, אי אפשר לתאר בצורה אחרת מלבד נס גלוי. המחבלים איבדו את שיווי משקלם ואז השתלטו על חאלד אחד הנוסעים ואחד הדיילים. רימון יד שהחזיקה חאלד נשמט מידה והתגלגל בתא הנוסעים אך בדרך נס לא התפוצץ.