שקיעה באינסוף
השמש הקיצית של הים התיכון שוקעת בחוף הרצליה. כמה גולשים נמלטים מהים הנוצץ אל עבר משטח עץ מקורה בפסיפס קרמי, נוצץ אף הוא. הם נחים קצת, שותים משהו, ולאזור מגיעים עוד כמה חבר'ה עם גיטרות ומגברים ומתחילים "לג'מג'ם". כשהשמש מותירה קו אדום באופק, נשאר רק דבר אחד כדי להפוך את האווירה למושלמת. קצת רוחניות נטולת פוזה, שיחה חסידית אמיתית על החיים. "אינסוף" הוא מקום מיוחד שמוכיח שהאמת החסידית צומחת מכל מקום. כדי להשיג תובנות לא חייבים יער, אפשר גם חוף.
קשה להגדיר את "אינסוף". זה לא בית קפה או פאב, לא בית כנסת ולא מועדון מוזיקה. מדי קיץ, פעם בשבוע, מתכנסים כשמונים צעירים וצעירות תחת כיפה יפהפייה המשקיפה לשקיעה, יושבים על כיסאות־נוח ומדברים פנימיות. הרב יצחק גבאי, המייסד והנפש הפועמת של המקום, מגיע ומעביר שיחה. הוא מדבר על רעיונות מרכזיים בחסידות כמו "רצוא ושוב" בביאור פשוט, או על עצות לחיים על־פי תורת ברסלב. את הרעיונות שוזר הרב גבאי בדוגמאות וסיפורים מהחיים. החבר'ה מתפעמים מהכנות והרלוונטיות של הדברים ומפתחים שיחה ערה. ברקע, כל מי שיודע לנגן משחק עם הצלילים ומאלתר ניגונים, שאולי אינם חסידיים אך מגיעים ישירות מהנשמה. לאחר השיחה מתחממות הרוחות. סבב מאולתר של שיחות אישיות נפתח בצד קבוצות קטנות הדנות במשמעות האקטואלית של השיעור לחיים שלהן. יש מי שתופס את הרב גבאי לשיחה אישית של כמה דקות, אחד אחר השני. יום ממוצע, כך הוא מספר, מתחיל קצת לפני השקיעה ונמשך עד אחת בלילה: "בסוף הלילה אני מתמלא אדרנלין ולא יכול לישון".

שאנטי בלי אנטי
"אינסוף" מיוחד בכך שלא הוקם כנטע זר בתוך בועה חילונית אלא צמח ממנה. חלק גדול ממנו מובל על־ידי אנשי החוף. חבר מביא חבר, ואותו חבר סוחב את הרמקולים מקצה החוף, מתנדב לנגן ג'אז, או מביא דרבוקה. העיצוב הוא אחת מיצירות האמן ניסים כחלון, ששידך בין המקום לבין הרב יצחק גבאי. הרב גבאי מרוצה מהמיקום האידיאלי: "אין קליטה של טלפונים, הכי שאנטי, מתנתקים מהעולם. אווירה של הודו ותאילנד בארץ ישראל, כולם ברוגע ובהקשבה מלאה". החברים ב"אינסוף" שומרים על היחסים העדינים בין הגורמים: "לא ברור אם פה זה חב"ד, ברסלב או ליטאים. העיקר הוא קירוב ושיח מהלב. בבחירות האחרונות סירבתי בתוקף לדבר פוליטיקה, למרות שהיה קיים ביקוש". העובדה שהפעילות מתבצעת בחינם וללא קבלת תרומות, לדברי הרב גבאי, יוצרת אמון והשפעה הדדית. כשסוגיית הגיוס לצה"ל עולה, הרב גבאי לא ממצמץ: "לא שירתי בצבא. אבל אני רוצה לתרום לצבא. אני מתנדב בארגון שנקרא 'דרכי אבות', ומעביר שם בדרך קבע הרצאות לחיילים ומפקדים".
הרב גבאי מספר, כי מגיעים הרבה רווקים ורווקות חילוניים, אבל ההישג הגדול הוא בלהביא דווקא את הגולשים. "להביא את הגולשים היה הקטע הכי חזק", הוא מספר, "החבר'ה האלו מעוניינים רק בגלים ומסיבות. הם תמיד עושים 'שופוני' ונותנים לפוזה לדבר, אבל הם באו; קודם כל כי הם מכירים את המקום עוד לפנינו, וגם בגלל שהם רואים שכאן אוהבים אותם באמת בלי אינטרסים, ברמות שקשה לעכל". בין הגולשים שמעורבים חזק במיזם נמצא גם אלוף הארץ בגלישה, עומר בר. הקשר של עומר בר לרב גבאי הפך להיות עמוק, עלה על חיי החוף התוססים.
הרב גבאי מספר שההשפעה היא לגמרי הדדית: "אפשר אולי ללמוד ולדעת שבכל יהודי יש ניצוץ, אבל רק לאחר שיחה עמוקה עם בן־אדם אתה רואה שאין רשעים מישראל; גם הרבה קעקועים לא יכולים להסתיר את הלב היהודי. השיחות גרמו לי לראות את האור בכל אחד".

למכור להיי-טק
האווירה הלבבית של "אינסוף" מתרחבת אל מעבר לחוף של הרצליה פיתוח, לחברות ההיי־טק. הציניות הרציונאלית של העובדים והמנהלים נמסה אל מול הדיבור הכן של הרב גבאי. לפני פסח האחרון, הגיע הרב גבאי לאירוע של הרמת כוסית באחת החברות ולאחר הדברים הקצרים שנשא, פנה אליו מנכ"ל החברה. "הבוס ראה שהגעתי גם בחנוכה וגם בפסח והעברתי את השיחות בחינם. הוא היה בטוח שאני מעוניין למכור משהו, כי לא נותנים סתם שירות בהתנדבות", מספר הרב גבאי. "אמרתי לו שאני באמת רוצה למכור משהו – למכור תורה". כך קם לו מיזם חדש בחברות ההיי־טק של הרצליה פיתוח שכבר מתפרס לחמש חברות שונות. כשמקום העבודה דואג לכל צרכיו הבסיסיים של העובד, ומקובל שהעובד לוקח לו כמה הפסקות רענון ביום, מתאים גם להוסיף לסל הפינוקים שיעורים ממוקדים בין שעות העבודה פעם בשבוע חינם אין־כסף. לרוב הנושא סובב סביב זוגיות, ובעל אופי אנושי ופנימי. "אנשים רגילים להיות מושפעים מדמויות טלוויזיוניות, אבל מול המצלמה תמיד מחייכים, זה לא העולם האמיתי. המטרה פה היא להיות עם האנשים גם בהצלחה וגם בנפילה. זה לא להיות פסיכולוג אלא פשוט לאהוב". שאלתי את הרב גבאי אם יש אגוזים קשים לפיצוח. "אין אגוזים. המוטו הוא 'דע לפני מי אתה עומד'. כל קהל צריך את המופע שלו. האנשים העשירים והמלומדים נמצאים מאחורי שני מחסומים. הראשון הוא 'מי אתה שתלמד אותי?' והשני הוא 'בטח יש לך אינטרס ואינני מעוניין בו'. כשהם רואים שאין אינטרסים, ולמרות כל ההשכלה והתארים אפילו את הילד שלהם הם לא מצליחים להבין, הם מסכימים לשמוע ולקבל כלים".

לא לפחד כלל
הפעילות של "אינסוף" נשמעת כחלום שמתגשם. חסידות שמוגשת לגולשים על החוף, ותורה מקופלת בתוך חליפה למנהלי חברות היי־טק במקום הכי חילוני בארץ. מאחורי היעדים הבלתי־אפשריים עמדו עוד קשיים, אולי אפילו קשים יותר ודווקא מבית. הרב גבאי התחיל את הפעילות כאברך צעיר מקריית ספר, מעוז הליטאיות. הרוחות סביבו לא היו מאוד תומכות. "מהמקום שאני בא יש הרבה פחדים משתקים. הפחדים שמגיעים מהמקומות הליטאיים של ה"פאסט נישט", של ילד בן עשרים וחמש שאין לו שערות לבנות בזקן והוא כבר לובש פראק והולך לדבר ולהעביר שיעורים. קיבלתי מלא ביקורת על הספרים שחיברתי מהסביבה הקרובה".
היום הרב גבאי עדיין צעיר (26), ולאחר פרסום שנים־עשר ספרים, הוא רואה בבירור את המשך המטרות שלו: לשים את הרצליה על המפה היהודית. נגד הפחדים, הוא ממשיך לצטט את רבי נחמן שאמר שהעיקר לא לפחד כלל: "יש חבר'ה שאומרים: 'אני אחזור בתשובה כשיבוא לי מהלב'. אנחנו יודעים שזה לא נכון, אבל עושים אותו הדבר כשאנחנו אומרים שזה לא מתאים שאנחנו נקרב אחרים. יש הרבה למכור. צריך פשוט להפסיק לפחד. לא משנה מה הגיל ומה הרקע, לך תשפיע איפה שאתה יכול. צריך להתמלא בטחון – ולא בעצמך, אלא בשליחות שלך".