אנו יושבים לשיחה עם פרופסור מרצבך בערב חג השבועות. "השיעורים לחג כבר מוכנים, לא משהו רציני" הוא מעיר בענווה, מסתיר מאחוריו את ההישגים הגדולים בעולם האקדמיה, היהדות והשילוב ביניהם.
פרופסור עלי מרצבך נולד בפריז בשנת 1950. מיד לאחר מלחמת ששת הימים עולה המשפחה ארצה. עלי בן השבע־עשרה מסיים את הבגרות בצרפת, ורוצה ללמוד בישיבה גבוהה למשך שנה. הוא מגיע לישיבת באר יעקב.
מדוע דווקא ישיבה חרדית?
"זה מה שהיה אז. לא היו הרבה ישיבות ציוניות. היה את מרכז הרב ושמעתי אז משהו על כרם ביבנה, אבל לא הייתי מודע לכל העניינים האלו, וגם לא הייתי יותר מדי ציוני באותה תקופה. שאלתי על מקום טוב ללמוד תורה, ובאר יעקב הייתה אחת האפשרויות". חלומו של מרצבך היה ללמוד ולהשקיע שנה שלמה בלימוד תורה בארץ, ולאחר מכן לחזור ללמוד בצרפת מתמטיקה – המקצוע בו התאהב כבר בגיל צעיר. אבל כפי שהוא אומר לי בחצי חיוך, חלומו "ברוך ה' השתבש".
"אפשר לומר שהתכניות שלי השתנו בבת אחת, בנסיעה אחת באוטובוס. בראש חודש ניסן תשכ"ח עזבתי את הישיבה לחופשת בין הזמנים, ונסעתי אל הוריי שהיו בירושלים. באוטובוס דלק הרדיו, ואני שומע על מבצע כראמה. מן הסתם רוב קוראי העלון הצעירים לא מכירים את המבצע, אבל במבצע איבדנו כשלושים מחיילינו. תוך כדי העלייה האיטית בכביש הישן לירושלים, אני שומע את הקריין מדבר על המבצע. באותם הרגעים אני חושב לעצמי – 'אני עוד חושב לעזוב את הארץ? לא יתכן! אני חלק מעם ישראל' וגומלת בלבי ההחלטה להישאר בארץ, ולא רק להישאר, אלא לקחת חלק עם עם ישראל ולהתגייס לצבא. וזה מה שעשיתי מיד בתום שנת הלימודים".
מן הסתם בישיבה שלך לא שמחו על הבחור שיצא לבין הזמנים וחזר עם החלטה להתגייס.
"כמובן שבישיבה לא אהבו את ההחלטה, וניסו להניא אותי. אמרו לי 'אתה תתקלקל בצבא', זה היה המוטו שלהם. 'לא רק שאני לא אתקלקל' עניתי להם, 'כל חופשה אחזור ללמוד בישיבה'. וכך באמת היה, כל חופשה חזרתי עם מדי הצבא ללמוד בישיבה. הרבנים לא אהבו את החייל שמסתובב בישיבה עם המדים, הגעתי בלי המדים אבל אז אמרו לי 'אתה נשאר דתי. זאת לא דוגמה טובה לבחורים'", מספר מרצבך בחיוך. "מאז לא חזרתי יותר".

בין מיר לשילה
אחרי הצבא מרצבך פונה ללמוד באוניברסיטה העברית תואר ראשון, שני ושלישי במתמטיקה. באוניברסיטה הוא מקים עם כמה חברים בית מדרש, כדי לשמור על המשך אווירה תורנית גם באקדמיה. לשם אותה מטרה הוא גם לומד כל יום אחר הצהריים בישיבת מיר במשך כמה שנים. "למדתי בישיבת מיר, אך כבר הייתי בעל זהות ציונית".
עלי מרצבך מתקדם הלאה בעולם המתמטיקה ומתקבל להיות מרצה באוניברסיטת בר אילן. לאחר מכן מתקדם להיות מרצה בכיר, פרופסור חבר ופרופסור מן המניין. הוא ממלא שלל תפקידים מגוונים באוניברסיטת בר אילן, וביניהם ראש המחלקה למתמטיקה, דיקן הפקולטה למדעים מדויקים, ראש מערך המכללות האזוריות והמכינות של בר אילן, ועוד רבים.
"באותו זמן גרנו בירושלים, והחלטנו שחשוב גם לתרום להתיישבות ביהודה ושומרון, אז עברנו לשילה, היישוב בו אנו גרים זה שלושים ושש שנה. גידלנו משפחה עם עשרה ילדים, כולם חיים בארץ, ורובם ביהודה ושומרון. יש לנו כבר מעל חמישים נכדים ברוך ה' וזכינו למשפחה לתפארת. במקביל עבדתי על התחום של שילוב תורה ומדע, כמו למשל כתב העת "בדד" אותו אני עורך. זהו כתב העת היחידי שהוא אקדמי־תורני, שילוב בין תורה לאקדמיה עם יראת שמיים וברוח חכמינו ז"ל".

אהבת ה' במשוואות
מהיכן הגיע הרעיון לשלב בין עולם המתמטיקה לעולם התורה?
"תמיד רציתי ללמוד מתמטיקה. מתמטיקה היא שפה הקיימת בכל העולם, שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. ראיתי את היופי של המתמטיקה כמתנה מה'. גם למתמטיקה תיאורטית לגמרי יש יישומים ושימושים". פרופסור מרצבך ניאות לתת מספר דוגמאות לקשר המעניין הזה:
"יש במתמטיקה מושג האינסוף. תמיד אומרים שהקדוש ברוך הוא אינסופי. עד כאן הדברים פשוטים ולא מיוחדים. אך הוכח במתמטיקה שיש אינסוף של אינסופים שונים". וכאן הוא נעצר כדי לוודא ששמעתי, "אתה שומע את המילים שלי? יש אינסוף אינסופים! המתמטיקאי קנטור הוכיח שהאינסופים הם שונים, וכל פעם שמוצאים אינסוף, ניתן למצוא אינסוף אחר ממש יותר גדול מהראשון. אדם יכול לתפוס אינסוף מספרים אחד, הוא יכול לתפוס אינסוף שני, אבל הוא לעולם לא יוכל לתפוס את כל אינסוף האינסופים. ופה, כשמתחילים לקבל סדרי גודל של המספרים, אז גם מתחילים להבין יותר טוב את הקדוש ברוך הוא, ועד כמה השגתו רחוקה מאיתנו כמו מושג אינסוף האינסופים, ואלו דברים מופלאים", מתאר בהתלהבות פרופסור מרצבך.
"אתן עוד דוגמה. מספר לא רציונלי הוא מספר שלא ניתן לבטאו בעזרת שברים, וצריך אינסוף מספרים כדי לבטא אותו. פאי הוא דוגמה לכך – היחס בין היקף לקוטר המעגל. עד היום לא מצאו את כל הספרות אלא רק 10 בחזקת 12 ספרות. שזה כשלעצמו מראה לנו עד כמה אנו קטנים ולא מספיקים להכיר את כל נבכי העולם. לקח יותר מאלף שנה להוכיח שפאי הוא מספר לא רציונלי, אבל הרמב"ם כותב כבר בפירוש המשניות למסכת עירובין, שכמה שכותבים את פאי צריך עוד ועוד ספרות כדי לבטאו. הרמב"ם כותב זאת כחמש מאות שנה לפני שהצליחו בכלל להוכיח זאת!
"מעבר לאינסופיות העולם, ניתן לראות דרך המתמטיקה את חכמת הבריאה. העולם בנוי בצורה מאוד יפה ובנויה היטב. רואים שהעולם אינו מקרי. יש נוסחאות המקשרות בין מושגים שלכאורה אין קשר ביניהם. יש מספר בשם e (קבוע אוילר) שהוא בסיס של לוגריתמים, וקשור לתחומים רבים כמו כלכלה, פיזיקה ומדעי החיים. ומצד שני דיברנו על המספר פאי. מה שחשוב הוא ששני המספרים בכלל לא קשורים, אך באופן מפתיע אנו מוצאים נוסחה המקשרת בין המספרים e ופאי, כאשר אחד בחזקת השני נותן 1-. כאשר אני רואה את הנוסחה הזאת אני מגיע לאהבת ה' ויראת ה', מהחכמה הנפלאה והקשר היפה שיש בין המספרים הללו", מתאר הפרופסור.
"חז"ל ידעו מתמטיקה והשתמשו במתמטיקה. קח למשל את תורת המספרים. המספר 7 מאוד שימושי בעולם התורה – ימי השבוע, שמיטות ויובלות. חז"ל המציאו שיטה איך לבדוק האם מספר מתחלק בשבע ואם לא – מה השארית. עוד ראיה לידע המתמטי של חז"ל רואים בלוח העברי. הלוח העברי הוא לוח הבנוי היטב. אמנם יש לוחות נוספים שמשתמשים בירח, אבל הלוח העברי עושה זאת בצורה מאוד טובה. חז"ל המציאו את יחידת ה'חלק', כאשר בשעה 1080 חלקים. היחידה הזאת מאוד נוחה. ומדוע? כי המספר 1080 מתחלק למספרים רבים – 2,3,4,5,6,8,10 ועוד".
זה מזכיר כמובן את ה"חלקים" שאנו שומעים בהכרזת המולד בשבת מברכין. מוזר לשמוע שעה שמכילה דקות וחלקים, מין שילוב מוזר של יחידות זמן בעבר ובהווה.
"אתה צודק", מאשר פרופסור מרצבך, ומגלה לי סוד: "אני מכין לוח, שזמן המולד בו הוא על פי שעון ישראל. בלוח זה משתמשים אצלנו ביישוב ב'שבת מברכין', כשמכריזים על המולד".

האקדמיה טובה ליהודים?
לפני שש שנים הקים פרופסור מרצבך את תכנית "מדע והלכה" לתואר שני בבר אילן. זוהי תכנית יוקרתית, שמתקבלים אליה רק שלושים סטודנטים בשנה. תכנית זו מלמדת על השילוב בין התורה לבין כלל המדעים, לא רק מתמטיקה. יש גם פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, רפואה ואפילו כלכלה, ארכיטקטורה ומדעי החברה. פרופסור מרצבך מספר לי בגאווה על התכנית: "לומדים שם מה יש לתורה שלנו להגיד בכל התחומים, יחד עם לימוד המדעים עצמם בצורה רצינית ומקיפה. לומדים כיצד לתת תשובות תורניות לבעיות בעולם המתפתח של היום. בוגרי התכנית שלנו מבינים את הבעיות, ויכולים לייעץ ולפתור בתחומים הללו. השילוב והסינרגיה בין התורה והמדע בתכנית עובדים בצורה יפה, התכנית מצליחה מאוד, וזהו כבר המחזור השביעי שנפתח. אני מאוד גאה בתכנית".
יש ביקורת על אוניברסיטת בר אילן שהיא כביכול אוניברסיטה דתית, אך הרמה הדתית אינה גבוהה שם.
"זה שטויות!" מתרעם פרופסור מרצבך, "קודם כל הרמה הדתית של האוניברסיטאות וביניהן בר אילן היא אפס. הרי מתקבלים אליה גם חילונים ואפילו ערבים. אך בבר אילן יש דבר מיוחד שאין בשום אוניברסיטה בעולם, והוא לימודי קורסי יסוד ביהדות. יש סטודנטים חילונים שלומדים מתמטיקה, והם מספרים לי שזו פעם ראשונה שהם נפגשים עם ארון הספרים היהודי – עם הלכה, גמרא, מחשבה, חסידות ואפילו תנ"ך, ומתלהבים מהחכמה הנפלאה שלא הכירו עד כה. זה דבר נפלא ומבורך.
"בנוסף, חכמינו היו בעד לימודי החכמות, אך בעקבות ההשכלה הרבה פוסקים – בעיקר בארצות אשכנז – החלו להתנגד, אך לא בגלל עצם הלימוד, אלא מפני שהיו שהתקלקלו. אך כל גדולי ישראל – ואני יכול לתת רשימה ארוכה – היו בקיאים בחכמות רבות. קח למשל את רלב"ג שכתב ספרים במתמטיקה, שאפילו תורגמו ללטינית ולשפות אחרות. על הרמב"ם אין מה לדבר. רבי אברהם בר חייא מברצלונה, רבי אברהם אבן עזרא, רבי יצחק הישראלי ועוד רבים וטובים. לימודי המדעים מביאים לאהבת ה' ויראתו, וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה – "היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?" על ידי שמתבונן בעולם שסביבו, ומכיר בחכמה הנפלאה שבו. אז זה נכון, אנשים מתקלקלים, זו אכן בעיה רצינית. אבל האשם אינו באוניברסיטה".
זה מזכיר את הנושא החם בציבור הדתי – הסקר של בוגרי הציונות הדתית, בו רואים אחוזים גבוהים של בוגרים, שכבר אינם מגדירים עצמם דתיים. אולי יש איזשהו קשר לפתיחות ולאקדמיזציה?
"זה סקר עצוב, אבל אני חושב שאין קשר לאקדמיה או לפתיחות. הוריי חינכו אותי לפתיחות, כך שמתוך הפתיחות אגיע ליראת שמיים. כשהייתי צעיר למדתי אצל תלמיד חכם בשם מניטו – הרב ליאון אשכנזי. הוא היה אומר שעליך לשאול את עצמך כל יום ולבדוק את האמונה שלך. לא לפחד. זו אמנם סכנה, אבל כך אתה מחזק ושומר על האמונה שלך באמת, בלי לפחד מהתמודדויות. אנחנו שמים את הילדים בחממה, הר"מים חוששים מהתמודדויות, ואז פתאום מגיעים לאוניברסיטה, כשההתמודדות היא מאוד גדולה, ואז זורקים הכל. אז צריך לעשות זאת בעדינות, אך לא לפחד מהתמודדויות. כי בסופו של דבר העולם מלא בהתמודדויות ואין לנו מנוס מלהתמודד. זה נכון לכל המגזרים, וגם למגזר החרדי, רק שאצלם אנשים מסתירים זאת אז ההתמודדות לא ניכרת. בכל אופן, דווקא הפתיחות לעולם המדע מגלה את החכמה הנפלאה של הקדוש ברוך הוא, ועוזרת יותר לאמונה וליראת ה'.
"אבא שלי היה אומר אמירה קצת קיצונית – בבית שלי אין צנזורה. כמובן יש דברים שלא נכנסים הביתה, אבל ברגע שדבר נכנס הביתה – לא מצנזרים, ומתמודדים. לא לפחד להתמודד, לדון על שולחן שבת על דעות אפיקורסיות, על להט"ב, וגם עם סוגיות אחרות שלפעמים אנחנו מעדיפים לא להיכנס אליהן. מה שכן, חייב להיות מסר ברור – מה שאסור אסור, אנחנו לא מתפשרים על המסרים הברורים איתם אנו מגיעים אל הדיון. אני פתוח, אבל אני נגד למשל מימוש נטיות הפוכות, זה אסור, ואת זה צריך לומר בצורה ברורה".
אז מה לדעתך אפשר לעשות עם הבעיה שמציג הסקר?
פרופסור מרצבך מדגיש שזה נושא ארוך וסבוך, אבל נותן לנו כמה הערות לשיפור מצד ההורים, המורים־הרבנים, והבחורים עצמם: "אני חושב שקודם כל צריך שההורים יתנו דוגמה טובה. הילדים הם לא טמבלים. הם קולטים איך ההורים מתנהגים. כשההורים פועלים עם סתירות פנימיות – הילדים זורקים את הכל. לכן אם ההורים הולכים אחרי האמת בצורה גמורה – זה יעזור. לא מבטיח שלא יהיו נפילות, אבל יעזור. בנוסף, הייתי מציע שהישיבות ימשיכו את הקשר התורני עם בוגריהם גם לאחר עזיבת הישיבה. כמו שהישיבות שומרות על הקשר בצורה ראויה לשבח עם הבחורים בצבא, אני חושב שכדאי להמשיך עם הקשר הזה גם עם הבוגרים באקדמיה. שיתנו שיעורים, יתנו חינוך רוחני, וכך ישמרו על הרמה התורנית של הבוגרים. ואחרונים חביבים שעליהם מוטלת המשימה הם הבחורים עצמם. חייבים להבהיר בצורה ברורה שיש לקבוע עיתים לתורה. זו הייתה הסיבה בגינה הקמנו את בית המדרש לסטודנטים, כשהייתי סטודנט בירושלים לפני קצת פחות מחמישים שנה. אני אומר לסטודנטים – אתם כל ערב פותחים ספר קודש. אין כזה דבר יום בלי ללמוד תורה. אל תגידו לי שיש בחינות, זה שטויות. יש זמן, ואפשר ללמוד תורה. מי פחות ומי יותר, אבל כל אחד צריך לקבוע עיתים לתורה".

מקרה – מה' קרה?
נחזור קצת לעולם המתמטיקה – אתה מתעסק בתחום הסתברות, האם יש לכך שימושים מעשיים? האם תוכל לעזור לי לזכות בקזינו?
"במודלים של ההסתברות יש שימושים רבים בעולם. אני מעביר קורס במתמטיקה פיננסית, שם אני מלמד על מודלים אקראיים שמשתמשים בהם בבנקים ובבורסות. אבל אל תחשוב שדרך ההסתברות תרוויח כסף בהימורים. להפך, יש משפט שנקרא 'התרוששות המהמר' שאומר שמהמר שלא יפסיק להמר יפסיד בצורה וודאית. בקיצור, מבחינה הסתברותית לא כדאי להמר". גם בתחום ההסתברות פרופסור מרצבך מוצא קישורים מעניינים ליהדות:
"אני כתבתי על כך ספר שלם בשם 'הגיון הגורל'. אנו רואים את יד ה' דרך הגורלות, בהם כביכול התוצאה נקבעת בצורה אקראית. למשל בחלוקת הארץ היו קלפיות – קלפי של שבטים וקלפי של נחלות הארץ. הגמרא מסבירה, שבת קול הייתה מכריזה שתחום מסוים עולה לשבט מסוים, ואכן בקלפי היו רואים את מה שהכריזה הבת קול שיצא. הגורל מבטא את רצון ה' שהובע על ידי הקלפי. פרק שלם בספר עוסק בגורל הגר"א, ובכך שהבסיס שלו כבר נמצא בגמרא – "פסוק לי פסוקך". יש לגורל גם מקום בהלכה – כאשר יורשים אינם מסתדרים ביניהם בחלוקת הירושה, עושים ביניהם גורל ויש בכך קניין. יש קשר הדוק בין הגורל ומושג האקראיות לבין רצון ה' בעולם".
אתה מסתובב בעולם. איך העולם מתייחס לפרופסור מתנחל כמוך?
"בהתחלה בצורה שלילית. אבל כשאני אומר להם שאני איש שלום, אני מעוניין לחיות וכל בן אדם יכול לגור בכל מקום שהוא רוצה, בתנאי שהוא לא זורק עליי פצצות – אז מסתכלים עליי אחרת. כמו שאמרתי לך – אני בעד האמת. אם נגיד את האמת בצורה מוחלטת, שאנחנו אנשי שלום אבל יש תנאים בסיסיים לחיות יחד – שלא ינסו להרוג אותנו – אנשים יבינו ויקבלו".
אם כבר דיברנו על העולם, היכן נמצא המקום של ישראל בעולם האקדמי?
פרופסור מרצבך מדבר באופטימיות ובגאווה ישראלית: "ישראל נמצאת במקום מצוין מהבחינה המדעית. ישראל נמצאת בחזית המדע. אני יכול להעיד על מתמטיקה, שבין המתמטיקאים הטובים בעולם נמצאים ישראלים, בכל התחומים הישראלים מככבים. זה קידוש ה' גדול, וזה מזכיר לי את דרשת חז"ל במסכת שבת: 'כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים', איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים – הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות'. כלומר השילוב היהודי של תורה ומדע".