לאחרונה יצא לאור ספר חדש מפרי עטו של הרב פרופ' נחום רקובר (יליד 1932, תושב ירושלים, זוכה פרס ישראל ופרס אמ"ת למשפט העברי). הספר 'סודו של המשפט העברי', שמכיל כאלף עמודים, יצא לאור בשני כרכים והוא עשיר במקורות. זהו ספר המהווה אוצר בלום של עשרות ומאות דינים ישרים וצודקים שמקורם בתורה. מידת ההזדהות של המחבר עם דיני התורה ניבטת מן הספר הזה, כמו גם מעשרות ספריו ומחקריו.

יצאתי לראיין את פרופ' רקובר על ספרו החדש ובכלל לשמוע על המפעל העצום של עשרות ספריו העוסקים כולם במשפט העברי, ובהם ניכר השכנוע העמוק של המחבר בכך שבמדינה יהודית צריכה להיות נוכחות משמעותית לדיני התורה במערכת החוקית והמשפטית.

אני סקרנית לשמוע מה מכל פרטי הביוגרפיה והעשייה של פרופ' רקובר הוא יראה כחשובים, ומבקשת בפשטות:

ספר קצת על עצמך.

רקובר מצביע על התמונות הגדולות שבחדר העבודה שלו, שלוש במספר, ופותח: "בתמונה הראשונה סבא שלי, ר' שמחה מנדלבוים, האיש שביתו הפך להיות 'שער מנדלבוים' המפורסם ששימש מעבר הגבול בין שני חלקי ירושלים עד מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים.

"בתמונה השניה הרב קוק, שהיה הסנדק שלי והוא הכהן הגדול מאחיו שלאור חזונו אני חי. ובתמונה השלישית הרב צבי יהודה, בנו של הרב קוק, שאצלו למדתי. למעשה, אני חלק מן הקבוצה הראשונה שהגיעה מישיבת כפר הרא"ה. באנו בשנת תש"ט יחד עם הרב יעקב כלאב שהיה עד אז ר"מ בכפר הרא"ה וייסדנו את הישיבה המתחדשת, אנחנו היינו הגרעין.

למה היה צורך לייסד ישיבה מתחדשת? הרי מרכז הרב הוקמה כבר בשנת תרפ"ד.

"אחרי הפטירה של הראי"ה קוק הישיבה המשיכה בלימודיה, אבל לא היתה ישיבה ישראלית, של בני הדור החדש, והקבוצה החדשה זכתה לעצב את האופי של הישיבה כפי שהיא היום.

"אנקדוטה קטנה: זכור לי שלקראת אחד מימי העצמאות שאלתי את הרב צבי יהודה, מדוע לא נעשה התוועדות בישיבה ביום העצמאות כפי שאנו עושים בימי החנוכה ובג' באלול? אבל הרב צבי יהודה טען שהוא רגיל לרדת ביום העצמאות לרחוב ולשוחח עם הרוקדים. הוא פותח בשאלה על מה הם רוקדים ומתפתחת שיחה, ולא קרה פעם שלא צמחה תועלת מרובה מהמפגשים האלה. אני טענתי שאין סתירה, נוכל להתחיל בהתוועדות בישיבה ואחר כך נרד כולנו יחד עם הרב לרקוד ברחובות. וכך זה התחיל: היתה התוועדות בישיבה ואחריה ירדנו כולנו לרחובות ורקדנו, ומאז זו המסורת של ישיבת מרכז הרב".

נעבור לדבר מעט על המפעל העצום שלך, שעוסק כולו ב'משפט עברי'. מה זה בעצם?

"משפט עברי עניינו כל ההלכות שבין אדם לחברו ובין אדם לחברה (בשונה מההלכות של 'אורח חיים' ו'יורה דעה' של איסור והיתר או של שבתות ומועדים). לאלו מייחדים את הביטוי 'משפט עברי', כי אלו הלכות ששייכות לתחום המשפט".

ומה עם חוק החזיר, חוק הכשרות וחוק חג המצות?

"אלה חוקים שקשורים לפרהסיה היהודית של המדינה ולצביונה, והם נחקקו כדי שלשם 'מדינה יהודית' יהיה ביטוי באורחות החיים של החברה, אבל הם אינם חלק מן המשפט העברי. בוודאי ובוודאי שכדי שהמדינה אכן תהיה מדינה יהודית, ראוי שהמשפט העברי יהיה המשפט המכונן שלה, וכפי שניסחתי זאת בעבר, 'שמה יהיה נאה לה והיא תהיה נאה לשמה'".

פיטורין בעיריית רמת גן ואדם הראשון

תוכל לתאר את התהליך ששכנע את המדינה להכניס אגף שעוסק בתרגום ההלכה למשפט המכונה משפט עברי, למשרד המשפטים?

"עד שנת 1980 היו השופטים חייבים להזדקק למשפט באנגליה, כיוון שעם הקמת המדינה הכריזו בחוק על רציפות והמשכיות החוק האנגלי שנהג כאן. 'החוק יעמוד בתוקפו…'. ועל פי לשון החוק היה צורך להזדקק גם לפסיקה המתעדכנת באנגליה. הרבה רעיונות משפטיים התקבלו בדרך זו אל הפסיקה הנוהגת בארץ בגלל ההשפעה של המשפט האנגלי. אגב, בזמנו הראה השופט זילברג שהרבה מהרעיונות המשפטיים הקיימים במשפט בארץ שיסודם במשפט האנגלי, הם בעצם במקורם חלק אינטגרלי מהמשפט העברי! אם כך, מדוע שנרעה בשדות זרים?

"אחת מהדוגמאות היפות בעיניי היא העיקרון בדבר זכות השימוע שהפכה לכלל יסוד בפסקי הדין בארץ. אבל השופט הבריטי שביסס את הזכות הזו, אמר שהוא שמע מחכם יהודי שהמקור לזכות השימוע הוא מהמקרא, שהרי הקדוש ברוך הוא פנה לאדם הראשון אחרי חטאו ושאל אותו 'אייכה', ולפני הפיכת סדום אומר הקדוש ברוך הוא: 'ארדה נא ואראה'. למעשה, הקדוש ברוך הוא רצה לתת לאדם את אפשרות הטיעון לפני חריצת הדין, והעיקרון הזה התקבל אחר כך בארץ בפסיקה.

"השופט יצחק קיסטר הסתמך על העקרונות האלה והראה שיסודם במשפט העברי, כאשר פיטרו פקיד בעיריית רמת גן בלא שנתנו לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. השופט קיסטר, שהיה בקי במשפט העברי, ביטל את הפיטורין ואמר שכיוון שלא ניתנה לעובד העירייה הזדמנות להשמיע את טענותיו יש לבטל את הפיטורין. בזמנו לא היה לזה עוגן בחקיקה. כך בעצם המשפט העברי בן מאות ואלפי השנים, הגיע אלינו דרך השופט הבריטי, במקום שהמחוקק הישראלי יאמץ את המסורת המשפטית של העם שלנו". 

ומה קרה בשנת 1980?

"אז נחקק 'חוק יסודות המשפט' שקבע הסדר חדש. במקום להנציח את הקשר למשפט האנגלי, נאמר בחוק כך: "ראה בית המשפט שאלה משפטית ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה הפסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". החוק עצמו נחקק בעקבות יוזמה של שמואל תמיר, שר המשפטים דאז, שהחליט שהקשר עם שיטת המשפט באנגליה מ-1948 (קום המדינה) עד 1980 הוא עניין היסטורי שאין לו הצדקה עם ההוויה של מדינת ישראל וכי יש לתקנו.

"בעקבות השינוי בחוק, הוקמה ביוזמה של משרד המשפטים גם עמותת "מורשת המשפט בישראל", במטרה להפיץ את המשפט העברי; גם את הידע וגם את המחקר במשפט העברי. כיוון שהשופטים מחוייבים להזדקק למורשת ישראל ולמשפט העברי, נוצר צורך להנגיש את ההלכות ואת המשפט העברי, וזוהי משימתה של העמותה".

עורך הדין שמעד ותקנת השבין

דרך 'מורשת המשפט' נכתבו עשרות ספרים במשפט העברי, וביניהם סדרת הספרים "חוק לישראל" שאתה ערכת (עד כה יצאו עשרה ספרים ועוד שישה ספרים בהכנה). צוות מחקר שלם ישב ותרגם את ההלכה לבעלת משמעות בשפה העברית המשפטית המדוברת. האם יש לכם אינדיקציה למידת ההשפעה של הספרים הללו בפועל?

"הייעוד של הסדרה הזאת הוא להציג מהי עמדת המשפט העברי בכל נושא ונושא, לצד כל סעיף וסעיף של החוק הישראלי. וזאת כדי שהשופטים יוכלו להשתמש בספרים. כמובן התברר שהמקורות שלנו הם עשירים פי כמה וכמה ממקורות המשפט הישראלי, כי אין נושא שלא דנו בו במשפט העברי. ספרים אלה נותנים ביטוי לאלפי שו"תים ומקורות רבים מן הספרות הרבנית, מתקופת המקרא ועד היום. האינדיקציה היא לצערנו ששופטים בודדים מסתמכים על המשפט העברי בפסקי הדין שלהם, משום ששיטת משפט זו זרה להם.

"לפני שנים היו שופטים שהתחנכו בישיבות: השופטים זילברג, חיים כהן וקיסטר, והרבה יסודות של המשפט כיום הם תוצאה של פסקי דין אלה. בפני השופט קיסטר למשל, היה מעשה בעו"ד שמעד, ובעקבות עבירה שעבר פסלו אותו לצמיתות מלשמש כעורך דין. העניין הגיע לדיון בבית המשפט העליון אצל השופט קיסטר שהורה שצריך לקצוב את תקופת הפסילה. לדבריו, מטרת הפסילה היא להקל על האדם ולסלול לו את הדרך לחזור לדרך הישר. הדבר הזה בא אחר כך לידי ביטוי בחקיקה שהסתמכה על פסקי הדין שלו, חקיקה שמתייחסת לעבריין שריצה את עונשו. קבעו אפילו ששמו של החוק הוא 'חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים'. 'תקנת השבים' נתקנה בזמן התנאים וקבעה שאם מישהו גנב קורה ובנה עליה בית, אין הגנב חייב להחזיר את הקורה עצמה, ודי שישלם את ערכה. זאת, כדי לעודד את ה'חזרה בתשובה' של העבריין.

"גם השופט (בדימוס) משה דרורי בלט בכך שבעשרות רבות של פסקי דין, כשלא הייתה קביעה בחוק, הוא פסק על פי המשפט העברי. גם בבית המשפט העליון הסתמכו על המשפט העברי השופטים צבי טל ואליקים רובינשטיין, וכמובן מנחם אלון ז"ל, ויבל"א השופטים ניל הנדל ונועם סולברג. אגב, ד"ר מיכאל ויגודה שעומד בראש היחידה למשפט עברי במשרד המשפטים, מסייע לנו לקדם את המשפט העברי גם בתחום המחקר וגם בתחום הסמינרים". 

כשהכנסת התנגדה לפיקוח נפש

מעניין שדווקא הספר האחרון שהוצאת לאור הוא מעין כתב המלצה על כל הספרים הקודמים. האם יש קשר בין כתיבתו למתקפה נגד ה'הדתה' והחוויה של הצורך להתגונן ולהגן על ערכינו?

"ודאי שלא, המוטיבציה לכתוב את הספר אינה קשורה ל'הדתה' או למציאות אקטואלית כזו או אחרת. זהו ספר שאני שוקד עליו כבר זמן רב, והכתיבה שלו נובעת מן ההבנה שלעם ישראל יש שיטת משפט עתיקת יומין שחשוב להראות עד כמה הערכים של הצדק, היושר והרחמים הם אינטגרליים בה. הרי בכל העולם מכירים בכך שאנחנו הענקנו את המשפט לעולם: עשרת הדברות חקוקים בכותל המזרח של בית הקונגרס האמריקאי, משה רבינו הוא הדמות שבה הם נתלים.

"רבים מאומות העולם מכירים בכך שאנחנו נתנו את המשפט הצודק והמוסרי לעולם. אספר לך סיפור: לפני הרבה שנים פנה אלי ראש האקדמיה הלאומית למדעים בברית המועצות. זה היה אחרי הפרסטרויקה , והוא ביקש להתייעץ עם הנשיא חיים הרצוג לגבי כינון חוקה חדשה בארצו. הנשיא הרצוג הפנה אותו אלי, והוא הגיע למשרד המשפטים. לשאלתי, הוא הסביר שהוא מעוניין לשמוע על היסודות היהודיים, שהרי אנחנו נתנו את החוקה לעולם, וכעת כשהם מייסדים מדינה חדשה הם מעוניינים לדעת מהו המשפט העברי כדי שיוכלו לאמץ אותו בחוקה החדשה של רוסיה.

"אם כך הוא באומות העולם, בוודאי ראוי שהמשפט שלנו, במדינה יהודית, יהיה מיוסד על אדני שיטת המשפט העברי. העובדה שזהו המשפט שלנו קודמת לכל הדוגמאות שמוכיחות עד כמה גדולה התועלת שהמשפט העברי יכול להעניק למערכת המשפט. בנוסף לזה, הוא גם יותר חכם ויותר צודק מאשר שיטות המשפט האחרות".  

תוכל לתת דוגמאות?

"חוק יסוד של כבוד האדם וחירותו, למשל. העיקרים שנקבעו בחוק, כולם עיקרים יהודיים: הגנה על הכבוד, על הקניין ועל הפרטיות. הבעיה היא שכשמגיע הדבר לפרשנות החוק, פעמים רבות בית המשפט מגיע למסקנות שונות לגמרי ממה שהערכים אמורים לבטא, זאת מפני שהשופט אינו מסתמך על מקורות המשפט העברי. כך הוא גם בחובת הצלת נפש, היתה התנגדות בכנסת לחייב אדם להציל אדם אחר מפני שזו פגיעה באוטונומיה ובבחירה של האדם במרחב הפרטי שלו. הרי הוא לא גרם לסכנה, ומדוע שיצטרך להתערב ולהציל אדם אחר?! אם הוא בוחר להציל – מה טוב, אבל מי רשאי לאכוף עליו את הדבר הזה?! זו פלישה לחיי הפרט.

"שנים רבות ניסיתי לקדם חקיקה של חוק שתחייב את האדם לפעול להצלת הזולת בהתאם למצוות 'לא תעמוד על דם רעך' ולא הצלחתי. בשלב מסוים, חנן פורת שהיה חבר כנסת התייעץ איתי מה כדאי לקדם בחקיקה והצעתי לו את החוק הזה. ואכן, לאחר ויכוחים רבים בכנסת הוא הצליח לקבוע את הדבר בחוק והיום החובה הזו היא חוקית. יתירה מזאת החוק הזה נקרא 'חוק לא תעמוד על דם רעך' כלשון התורה. בהצעת החוק שלו הוא הציע שיהיה אפשר לכפות  הצלת נפש אפילו כשהניצול מסרב. זה נדחה ולא נכנס לחוק. כי חשבו שלא ראוי להעניש אדם שלא הציל כשהניצול הפוטנציאלי התנגד להצלה.

"דוגמה נוספת: לפני חקיקת חוק 'עשיית עושר ולא במשפט', אדם שנהנה מרכוש הזולת בלא רשות, היה צריך לשלם לבעלים עבור השימוש. היום בעקבות ההצעה שלנו, בהתאם להלכה של 'זה נהנה וזה לא חסר', רשאי השופט לפטור מחובת תשלום, אם לא נגרם לבעלים נזק".

אם כן, הדברים ידועים וברורים, מה הייחוד בספרך החדש?

"הספר החדש מבליט את ענייני היושר והצדק שהם סודו של המשפט העברי. הספר מדגים וממחיש את יישומם של ערכי הצדק, היושר והרחמים בכל ענפי המשפט, זה מה שמייחד את המשפט העברי על פני שאר החוקים בעולם. החוק אינו רק הגיוני ואחיד, אלא גם צודק. בספר ישנן עשרות דוגמאות עד כמה ההלכה שנובעת מהתפיסה שהאדם נברא בצלם אלוקים, מחייבת אותנו להתייחס זה לזה ביחס ראוי, יחס של אחווה ואהבה. כשם ש'טוב וישר ה", כן עלינו ללכת בדרכיו של הבורא ולעשות את הטוב והישר, לא מתוך רגש חולף, אלא מתוך מערכת משפטית המיוסדת על המוסר".

בוועידה הבינלאומית לא האמינו

"הייתי רוצה שגם החקיקה תסתמך על העיקרים האלה וגם הפסיקה תסתמך על היסודות האלה. יש שופטים ששלחו לי פסקי דין בעקבות מה שלמדו בסמינרים של מורשת המשפט (עד כה קיימה "מורשת המשפט" כמאה סמינרים המיועדים גם למשפטנים וגם לקהל הרחב). ההשפעה שלנו על החקיקה היתה רבה. אתן כמה דוגמאות:

"החוקה הקנדית פותחת בכך שהאדם נברא בצלם אלוקים. כאן בארץ היה ויכוח ארוך בוועדת החוקה חוק ומשפט, כשחוקקו את חוק שוויון זכויות למוגבלים, אם לקבל את העיקרון הזה כעקרון יסוד משפטי או לא. היה צריך להילחם, חבר הכנסת הרב יצחק לוי הוא שעמל על כך, ובסופו של דבר גם חברי כנסת שאינם דתיים תמכו בזה והכריעו, ונקבע כי זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות מושתתות על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות. זה שינוי מהותי, כי הרעיון שאדם נברא בצלם נותן בסיס למשמעות האמיתית של כבוד האדם. האחר הוא אינו זר אלא הוא יצור אלוקי כשם שאני יצור אלוקי. מכאן נובעות הרבה מסקנות מעשיות, גם על הלכות לשון הרע ושיימינג. דברים שהמחוקק קבע אותם כעקרון, אבל בפועל החברה שלנו לא הפנימה: עדיין מותר לפרסם את שמם של חשודים ואת החשדות כנגדם לפני שהוכחה אשמתם. יש דברים שיש בהם משום ביזוי.

"דוגמה נוספת: יש תשובות אחדות של מהר"ם מרוטנבורג (מאחרוני בעלי התוספות) על אדם שמכה את אשתו. הוא פסק ש'אישה לחיים ניתנה ולא למוות' ואדם חייב בכבוד אשתו יותר מאשר בכבודו שלו. מהר"ם פסק שהוא ראוי לענישה חמורה ביותר. בפסיקה נוספת נפסק שלא רק אלימות פיזית היא שלא כדין, אלא גם אלימות נפשית של ביזוי האישה, גם היא סיבה לגירושין, ואף ניתן לכוף את הבעל לתת גט לאשתו. סיפר לי פרופ' אברהם גרוסמן, היסטוריון נודע, שהזכיר פעם את התשובות האלה בוועידה בינלאומית ואמרו לו שהדבר לא יתכן, שהרי במאה ה-13 לא התייחסו בכבוד כלל לנשים. הוא היה צריך לשכנע אותם שכך היה נהוג בעולם היהודי. ההגנה על כבוד האישה היא זכות קדומה מזה מאות שנים אצלנו, כשכל העולם לא הכיר בזה כלל".

משימת הדור

תלונה אחרת נגד המשפט העברי היא שבסופו של דבר הוא לא באמת רלוונטי מול כל החידושים והשינויים במציאות הריאלית ובעקבותיה גם במשפט: זכויות יוצרים אינן מוגנות בהלכה באופן פשוט, חברה בע"מ – אין יצור כזה, ועוד. מה תענה לשואלים?

"אתייחס לנושא זכויות היוצרים: יש ספר שלם שהוצאנו שמראה שזכויות יוצרים מקורם במשפט העברי, ושזכותו של האדם ביצירתו הרוחנית אינה פחותה מזכותו בקניין מוחשי. כל זה נובע מכך שזכויותיו של האדם הוכרו לא רק כזכות האדם על גוף ורכוש אלא גם על האישיות של האדם, יצירתו של האדם היא פרי מוחו וכלולה ברכושו. זה דבר שלא הוכר במשפטים אחרים.

"כך גם למשל בזכות לפרטיות. לפני למעלה ממאה שנה לא ידעו על הזכות הזאת והיא לא היתה מוכרת כלל בעולם. בשנת 1880 פרסמו וורן ו-ברנדייס, שני משפטנים ידועים, מאמר ב-Harvard Law review שבו הם כתבו שראוי להכיר את הזכות לפרטיות כזכות משפטית ולא רק כעיקרון מוסרי. בהצעת החוק שהגיש משרד המשפטים כאן בארץ נאמר, שבניגוד לאומות העולם שהכירו רק לאחרונה בזכות זו, הזכות לפרטיות נמצאת במקורות הקדומים שלנו: בלעם אומר 'מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל' – שפתחיהם לא היו מכוונים זה כנגד זה.

"גם האיסור לגלות סוד מבוסס על המשפט העברי: 'הולך רכיל מגלה סוד'. חוק הגנת הפרטיות נקבע בהתאמה לדין העברי שאסור לגלות סוד, וכי עשויים לעמוד לדין על כך. השופט יצחק כהאן, שהיה נשיא בית המשפט העליון, היה יו"ר הוועדה להכנת החוק, ואני הייתי חבר בה והבאתי לפניה את הגישה היהודית. הם השתכנעו שראוי לאמץ את הגישה היהודית בחוק, ונקבע בו מפורשות שאסור לגלות סודו של אדם.

"לגבי שאלת הרלוונטיות, אין דבר שלא ניתן למצוא לו תשובה במשפט העברי. אין כמו המשפט העברי, שמצד אחד יונק ממסורת של מאות שנים ואלפי מקורות, ומצד שני יודע לתת פתרונות  לכל מקרה ומקרה, בהסתמך על העקרונות הבסיסיים של המשפט העברי. האתגר של פוסקי ההלכה בכל דור ודור, כמו גם בדור הקוממיות, במציאות מודרנית טכנולוגית, הוא למצוא את הדרכים הנכונות ליישום העקרונות באופן הראוי. זו משימת הדור. בתי הדין הרבניים בארץ דנו בשאלות חדשות הנובעות ממציאות חיינו, וחידשו הלכות חשובות מאוד הנוגעות ליחסים שבין אדם לחברו וביחסים שבין האדם לחברה. בכל אלה עסקו בתי הדין הרבניים, כל עוד לא נשללה זכותם זו לדון בדיני ממונות על ידי בית המשפט העליון, ואני מקווה שלא ירחק היום שתוחזר סמכות חשובה זו שנלקחה מהם שלא כראוי".

שני הכרכים של הספר החדש 'סודו של המשפט העברי' עשירים כל כך ונפרסים על פני כל כך הרבה סוגיות מרתקות. באיזו מהן חשת שזו המכה הניצחת וההוכחה של התיאוריה?

"מה שאני מדגיש בספר הזה הוא, שהתורה שהורתה 'ועשית הישר והטוב' קבעה הנחיה שכל אימת שאין בתורה הוראה כיצד לנהוג, עליך לנהוג בדרך הישר והטוב. ומכאן ועל יסוד האמירה הזאת תיקנו חכמים הוראות חוק מחייבות, כמו למשל הדין של 'בר מצרא', ועוד דוגמאות רבות בפסיקה רחבה של הפוסקים בכל הדורות. הרמב"ן אומר שזו הנחיה כללית שיש לנהוג לפיה, וזה אחד מהיסודות של המשפט העברי. זו גם תשובה לשאלה לגבי פיתוחים חברתיים חדשים. המשפט העברי גמיש בנתינת פתרונות עכשוויים קונקרטיים למצבים חדשים, יותר מאשר כל שיטת משפט אחרת, מפני שיש בו הנחיה שכל אימת שאין הוראה בחוק, יש לפעול לפי הישר והטוב".

אבל הישר והטוב שלי אינו הטוב והישר שלך…

"צריכה להיות הדרך הישרה והטובה כפי שהיא ידועה לנו מן המערכת המשפטית היהודית הישרה והטובה. בשביל זה צריך אנשים שיידעו מהו באמת הישר ומהו באמת הטוב, ולא בשמים היא. כשנשיא בית המשפט העליון יצחק כהאן בא לארץ אמרו לו 'תשכח כל מה שלמדת בשיטת המשפט הקונטיננטלית, פה נוהג המשפט האנגלי', והוא סיפר שלא היתה לו ברירה והוא למד את שיטת המשפט האנגלי! באותה מידה הוא המליץ להבהיר יותר בחוק את החיוב של השופטים לפסוק על פי המשפט העברי, ולגרום לכך שהקהילייה המשפטית תלמד את שיטת המשפט העברי, כך נכונן כאן מערכת משפטית טובה וישרה. ואכן, אני מקווה ששיטת המשפט העברי תהיה נהירה לשופטים, ויפסקו לפיה משפטים טובים וישרים".