מאפייניה של העלייה מצרפת ייחודיים ולא רק בשל אופיים החמים והטמפרמנטי של הצרפתים, אלא גם בשל העובדה המדהימה שבתוך חמש שנים זינקה העלייה מצרפת מהמקום התשיעי ברשימת ארצות המוצא מהן עולים יהודים, למקום השני, אחרי העלייה מחבר העמים.
נראה כי אין מתאים מלבחון את העלייה הזו דווקא עכשיו, לאחר בחירתם של שני המתמודדים לנשיאות צרפת: עמנואל מקרון, סוציאליסט שמרן ולעומתו – מארין לה־פן, ממפלגת הימין הקיצוני, שנבחרו בתחילת השבוע ועתידים להתמודד ראש בראש בעוד שבועיים.
הבחירות הדרמטיות לנשיאות צרפת עלולות לשנות את פניה של אירופה ולא רק בהקשר היהודי. באוויר כבר מורגשות רוחות השינוי שהבחירות מביאות איתן. נראה כי גלי הטרור האיסלמי של דאעש לא רק שאינם נרגעים, אלא מרימים ראש ופועלים ביתר שאת.
שני הנבחרים שעלו, מביעים את דעותיהם בצורה נחרצת. מצד אחד, יש לנו תומך בגלובליזציה, באיחוד האירופי, בברית נאט"ו, בקבלת פליטים מבוקרת ובשילוב מהגרים, כולל מוסלמים. מצד שני, נמצאת האישה השואפת להוציא את צרפת מגוש האירו ובהמשך מהאיחוד האירופי, שתפסיק כמובן כל הגירה וכל קבלת פליטים, ובל נשכח את העובדה שלה־פן היא בתו של ז'אן מארי לה־פן, מכחיש שואה ידוע, וכבר הצהירה בעבר על כוונותיה לאסור בחוק את ברית המילה, להקשיח את תנאי השחיטה הכשרה ובעיקר – לאסור חבישת כיפה במרחב הציבורי בצרפת, וכן התבטאה לא אחת בצורה מדאיגה כנגד היהודים. זאת ועוד, ז'אק שיראק היה הנשיא הראשון שהודה שצרפת שיתפה פעולה עם הנאצים ולפני כעשרה ימים, כחלק ממסע הבחירות שלה, יצאה לה־פן נגד האמירה הזו בפומבי ואמרה שאלו הבלים. בכך המשיכה את מהלכה לבצע דה קונסטרוקציה של הזהות היהודית.
על אף שסיכוייה לגבור על מקרון נראים כקלושים כרגע, מציינים החזאים שאם היא תיבחר, צרפת תשנה את פניה. ובהקשר היהודי – נראה שגלי העלייה יכפילו ואף ישלשו את עצמם ובתוך חמש שנים יגיעו לארץ לפחות עוד 65,000 עולים.
השאלה החשובה מכל, שמערכת הבחירות הזו אולי תיתן לה מענה חלקי, היא מהי צרפת. מהי כל מדינה בעידן הנוכחי? מהי הזהות הצרפתית? האם צרפתי הוא מי שאבות אבותיו היו גאלים או שגם לאלג'יראים, ליהודים שהגיעו מפולין ולימים ממרוקו, לאפריקנים מסנגל, לווייטנאמים וכל השאר יש מקום במדינה שפעם סיסמתה הייתה חופש, שוויון ואחווה? סוגיות הרות גורל איתן מתמודדים בכל אירופה ושכעת מגיעות לשעת מבחן בצרפת. ימים יגידו עד מתי מדיניות ההכלה האירופאית תחזיק מעמד.
שלוש סיבות טובות
"עד שנת 2013 העלייה מצרפת עמדה על מספרים מכובדים אך קבועים של כ־1,500 יהודים בשנה, עם 'פיק' גדול בעלייה שאירע סביב מלחמת ששת הימים. אלא שבחמש השנים האחרונות התרחשו בצרפת שלושה דברים" מסביר לנו אריאל קנדל, מי שעומד היום בראש הארגון 'קעליטה' המסייע בצורה לא ממשלתית לעולים מצרפת ושכיהן בעבר במשך ארבע שנים כראש המשלחת של הסוכנות היהודית בצרפת.
"הדבר הראשון הוא הקשר החם עם הארץ. בצרפת יש חינוך יהודי־ציוני מצוין, ולכל יהודי בצרפת יש כיום קרוב משפחה מדרגה ראשונה בישראל. דבר הגורם לכך שהצרפתים מתיירים בישראל המון, ביחס ליהודים מארצות אחרות בעולם. אם נוסיף לנסיבות המשפחתיות את השמש הישראלית החביבה עליהם, נקבל תיירות פנים גבוהה למדי מצרפת. הנתון הרשמי מדבר על 70% מיהודי צרפת שהיו בארץ לפחות פעם אחת, בעוד מיהודי ארצות הברית, לשם ההשוואה, ביקרו כאן 22% בלבד.
"הדבר השני והבלתי נמנע הוא, הגורם האנטישמי. ישנה עלייה של עשרות אחוזים בשנה בגילויי האנטישמיות בצרפת. הכוונה היא שהרבה יהודים חווים קללה כלשהי, אלימות מילולית או פיזית או יחס פוגעני ליד הבית שלהם".
אבל אנטישמיות תמיד הייתה בצרפת.
"זה נכון, אבל לא בקנה מידה שכזה. הפיגוע שאירע בטולוז בשנת 2012 היה נקודת אל־חזור. פיגועים רצחניים נגד הקהילה היהודית התרחשו גם בשנות השמונים, אבל הם תמיד היו בקונטקסט של הקונפליקט הישראלי־פלסטיני, זה פחות היה מחובר ליהודים כיהודים. הפיגוע בטולוז היה ייחודי וראשון מסוגו שכוון נגד יהודים. קדם לסיפור הזה הרצח של אילן חלימי לפני עשור, אך ארך זמן עד שהבינו שהרצח הזה התרחש על רקע לאומני. היום, כל יהודי שחי בצרפת חווה אנטישמיות. הנתונים הרשמיים של מדינת ישראל לא חושפים את זה וגם בתקשורת ממעטים להתייחס לתקריות קטנות ו'זניחות', אבל המציאות היא שכבר מאז 2012 ישנה עלייה חדה באנטישמיות ברחוב.
"הנתון השלישי והדרמטי מכולם הנו הסיפור הכלכלי. מזה שלוש שנים, שעל פי נתוניה הרשמיים של צרפת ישנו אפס אחוז בצמיחת הכלכלה הצרפתית, 11% אבטלה במדינה ובקרב הצעירים מצב מדאיג ביותר של 25% אבטלה. בכל שנה ישנה הגירה שלילית של מאתיים אלף צרפתים כיוון שישנה תחושה שהמדינה תקועה ולא מתקדמת לשום מקום".
המדיניות הסוציאלית הרחבה שהייתה קיימת עד היום בצרפת, מאפשרת נוחות גדולה: כל מובטל זכאי ל־80% ממשכורתו האחרונה כדמי אבטלה למשך שנתיים, קצבאות הילדים גבוהות מאוד, הלימודים הגבוהים חינמיים ו־30% מהדיור בצרפת מוקדש לדיור ציבורי. למעשה יש כיום משפחות רבות בצרפת ש־30% מהכנסותיהן, הן מכלכלת המדינה. צרפת לא עומדת בכך. זו הסיבה שאין צמיחה בכלכלה ושהבחירות הקרובות עתידות לחולל רפורמה גדולה בתחום, שתבטיח שינוי של התנאים הללו. "הנתון הזה משפיע בצורה דרמטית על העלייה. כשמסתכלים בטווח הארוך ברור שהעתיד הכלכלי של ישראל ורוד יותר ביחס לצרפת".
מתיירים לעולים
אם נתייחס לפירמידה של מאסלו, תיאוריה מוכרת בפסיכולוגיה ההומנית, נראה כי מתקיימים בה כל שלושת השלבים שמנה קנדל, ואולי מסבירים מבחינה פסיכולוגית למה יהודי שחי 'טוב' בצרפת ירצה לעלות לארץ.
תאוריית הצרכים מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המניעים את כל בני האדם. הפירמידה בנויה בהיררכיה כשבתחתיתה ניצב הצורך להתקיים ברמה הפיזית, מעליו תחושת הביטחון הכלכלי ומעליה הצורך בשייכות ובהגשמה עצמית. רק כאשר צורך בסיסי מגיע על סיפוקו, פנוי האדם להגשמת צורך ברמה גבוהה יותר. יהודי צרפת מאוימים פיזית וכלכלית, ומוצע להם הקשר חברתי ואידיאולוגי שונה בארץ, כך שיש להם מכלול סיבות לחפש עתיד חדש בארץ המובטחת.
לאחר עשרות שנים בהן מספר העולים הממוצע מצרפת עמד על 1,500 עולים בשנה, כאמור, הרי שבשנת 2013 הוא קפץ ל-3,300, בשנת 2014 המספר הוכפל ל-7,000, בשנת 2015 עלו 8,000 יהודים ובשנה שעברה עלו 4,500 יהודים.
"אמנם זו ירידה משנת 2015, אבל אסור לשכוח שמדובר על פי שלוש מהממוצע שקדם לכך" מרגיע קנדל. "בשורה התחתונה, בתוך שלוש שנים עלו 20,000 יהודים מצרפת. המספרים לא מתקרבים לגלי העלייה מחבר העמים, אך בנתונים של העולם המערבי זה המון. ביחס ליהדות ארה"ב המונה כיום חמישה מיליון יהודים, עם עלייה של 3,000 יהודים בשנה בממוצע, יהדות צרפת מנצחת בזכות החיבור החזק לקהילות היהודיות המקומיות בצרפת. מנתונים רשמיים עולה כי ישנם חצי מיליון יהודים כיום בצרפת, מתוכם מאה וחמישים אלף קשורים ומחוברים לקהילה היהודית, ובכלל זה הולכים לתנועות נוער יהודיות, לומדים בבתי ספר יהודיים, מתפללים בקביעות בבתי כנסת ומקיימים קשר הדוק עם חבריהם היהודים. עשרים אלף העולים בשנים האחרונות, מהווים כחמישה עשר אחוזים מהקהילה היהודית. אחד משישה עלה לארץ, זהו נתון מדהים. השלכה ישירה לכך היא החלשתן של הקהילות המקומיות בצרפת והידלדלות בתי הספר שהיו 'מפוצצים' עד לפני עשר שנים".
ובכל זאת, מה מסביר את האטת גל העלייה הגדול?
"מחקר שפורסם בשנת 2015 העלה כי 43% מיהודי צרפת השיבו שהם רוצים לעלות לארץ. מאתיים אלף יהודים על פי ההלכה אמרו שהם רוצים לעלות ו-13% מתוכם אמרו שהם מתכוונים לכך ברצינות. כלומר, יש היום בצרפת בין שישים למאה אלף איש שמתכוונים ברצינות לעלות לארץ. אגב, המחקר הוזמן על ידי המפלגה הסוציאליסטית והעומד בראשה – נשיא צרפת, זהו צעד חסר תקדים.
"התשובה המרכזית להאטת העלייה בשנה האחרונה היא שהכוח המניע הגדול כבר עלה לארץ. כוח החלוץ של הצעירים והאנשים הדומיננטיים בקהילה, ובעיקר אנשי השוק החופשי שפחות חוששים לפתוח חיים חדשים מעבר לים, כבר עשו זאת. כעת מדובר באוכלוסייה חלשה יותר שנשארה שם ויש להם יותר מה להפסיד במידה ויעזבו.
"כאלף משתתפי תכניות 'מסע' בשנה, משנים את הסטטוס שלהם בתום שנה בארץ. בשונה מתכניות 'מסע' הפונות ליהודים מארצות אחרות, התכנית לצרפתים פחות בנויה על חוויה תרבותית ויותר כתכנית קליטה. גם מכללות רבות בארץ הבינו את הפוטנציאל הגלום בסטודנטים העולים ופיתחו עבורם תכניות לימוד ייעודיות המשלבות אולפן, מכינה קדם אקדמית וסיוע בכל הנצרך, דבר המבטיח במרבית המקרים השתלבות מלאה בשוק העבודה ובחברה הישראלית.
"משפחה שעולה זכאית מהמדינה לסל קליטה ולאולפן אך לא הרבה מעבר לכך. ישנן תכניות תעסוקה, הסבה מקצועית וכן שוברים שמחלק משרד העלייה והקליטה למימוש בקורסים המסייעים לרכישת מקצוע חדש, אולם גם אלו פונים בעיקר לצעירים שעתידם לפניהם.
"בשל תחושת כאוס שחשים העולים, ראינו לנכון להקים את 'קעליטה', שמשרדיו נמצאים בירושלים והוא מחויב המציאות היום, שכן מימוש הפוטנציאל הרב הגלום בעלייה הזו תקוע במידה מסוימת" מסביר קנדל.
אך העובדה שה'חזקים' עלו כבר, כנראה איננה הסיבה היחידה לעצירת גל העלייה מצרפת, כפי שמספר לנו הרב מוישי מזוז, משליחי חב"ד בנתניה הפועל עם קהילת הצרפתים בעיר מזה שבע שנים לצד אביו, הרב יעקב מזוז, הפועל גם הוא כשליח בעיר (ועולה מצרפת בעצמו) מזה 21 שנים.
"אם ננתח את החוזקות אל מול התורפות של העלייה מצרפת, אין ספק שמבחינה ערכית מדובר בציבור אוהב מסורת המחובר לשורשיו היהודיים. אנשים עם לב גדול, שמאוד מחוברים לתורה ולמצוות ואף מכבדים ומוקירים את חשיבותן. רבים מהם מתקרבים ומתחזקים בזכות המעבר לישראל והאתגר הגדול הוא לשמר את הקשר ליהדות דווקא בארץ, שכן לפעמים יותר קל להיות יהודי בחו"ל…".
"יחד עם זאת, בהיבטים הטכניים, הציבור הזה נתקל בלא מעט קשיי בירוקרטיה שהוא לא רגיל אליהם. המערכות הממשלתיות בצרפת הן מאוד נגישות, ידידותיות למשתמש, פשוטות להבנה ואילו כאן – ההפך הגמור. כל עולה נתקל בסחבת הישראלית המפורסמת של "לך תביא טופס מסוג כזה ואחר כך תחתים אותו אצל הפקיד ההוא במשרד שפתוח רק שעתיים ביום". בהיבט הזה בית חב"ד בעיר דואג לא רק לרווחתם הרוחנית של העולים, אלא גם מסייע להם בתהליך הסיזיפי של הקליטה, תהליך שממשיך גם שנים אחרי שכבר עלו".
מה הוא עקב האכילס של עלייה זו?
"משפחה שעולה ולא מצליחה למצוא כאן עבודה מכבדת, עלולה לחזור לצרפת בתום השנה הראשונה, ותעסוקה היא גם הגורם מספר אחד להגירה שלילית ולחזרה של משפחות לצרפת. בעיה אמיתית שטרם נמצא לה פתרון מערכתי, היא עניין התאמת התעודות המקצועיות ותארים אירופיים לתו התקן הישראלי. יש אצלנו בקהילה יהודי מתוק, רופא שיניים מוכשר שהמדינה מעכבת לו את הרישיון הישראלי לעסוק ברפואת שיניים. הוא נאלץ עד היום, כעשר שנים אחרי שעלה, לטוס לשבועיים בחודש לצרפת על מנת להשתכר בכבוד. האבסורד הוא שהוא מתנדב במרפאת שיניים לחיילים ומסייע להם עם בעיות מורכבות בפה, אך עבור הרישיון הוא לא מספיק מקצועי…
"יש היום מאה אחיות שרוצות לעלות לארץ. אם ניקח בחשבון את משפחתן הרי שמדובר בחמש מאות עולים פוטנציאליים, אבל בארץ לא מכירים בתעודה שלהן, שהיא מהטובות בעולם וקבילה באירופה. בארץ יש מחסור קיצוני באחיות וכולם יכולים ליהנות מזה אבל בשורה התחתונה זה לא קורה".
איך אתה רואה את ההשתלבות החברתית של העולים עם הישראלים?
"כמו בכל עלייה, הפערים המנטליים גדולים ומרבית הצרפתים נשארים קרובים לדומה להם ולקהילת העולים ולא כל כך מתערים בחברה המקומית. כאשר מדובר במשפחות עם ילדים, במידה והילדים לא נקלטים טוב ולא מקבלים מענה, הם עלולים למצוא את עצמם משועממים והבטלה מביאה לידי חטא. לשם כך הקמנו בנתניה מועדונית לילדים ונוער שפתוחה כל השבוע בשעות אחר הצהריים, על מנת שיהיה מקום מפגש המאגד את כל החבר'ה במקום שיסתובבו בחוץ. על הדרך הם מרוויחים גם כיבוד, יחס לבבי של צוות מדריכים ורבנים מאירי פנים וגם סופגים 'יידישקייט'".
לא יודעים למה
ממרחק עשר שנות עלייה, רואה משפחת צדקוביץ' זכות ומתנה גדולה לגור בארץ ולהיות חלק ממנה. ללורן וולרי ארבעה ילדים כשהמבוגר בן 24 והצעיר בן 12, והם קבעו את מושבם בשכונת פסגת זאב בירושלים.
"לפני שעליתי היו לי אולי עשר סיבות למה כדאי לי לעלות לארץ, ואילו לאחר העלייה אני יכול למנות מאה סיבות. כמו שאומרים – דברים שרואים משם לא רואים מכאן" אומר לורן בהתרגשות. "כמובן שלא היה קל להיקלט ולעשות 'סוויצ" בראש, לקלוט את התרבות והניואנסים המקומיים. ובכל זאת, הרווחנו הרבה יותר משהפסדנו. החיים היהודיים פה הם טבעיים. בצרפת אתה כל הזמן בעמדת התנצלות מול הסביבה. במקום העבודה, מול השכנים, שום דבר לא טבעי ולא מובן מאליו ואילו כשנמצאים כאן, הכל טבעי. זה המקום הנכון ביותר בעולם".
מה גרם לכם לעלות לארץ?
"זו שאלה קשה כי אנחנו לא יודעים לשים את האצבע על הסיבה המדויקת, אבל כנראה שהייתה זו אחת החופשות שלנו בארץ, במהלכה התארחנו בצימר במושב נוב שבגולן. בעל הצימר 'התיישב עלינו' ופשוט לא וויתר לנו. הוא אמר שאנחנו חייבים לפגוש את ידידו, עולה מצרפת שגר בחספין, יישוב סמוך. במהלך כל שהותנו בצימר הוא בדק מדי כמה שעות אם כבר התקשרנו לחבר הזה ומתי אנחנו קופצים אליו. בסוף, לקראת סוף החופשה, זה כבר הגיע למצב ממש לא נעים אז החלטנו שנקפוץ אליו וזהו. התיישבנו בסלון של אותה משפחת עולים וכנראה שברגע הזה קיבלנו החלטה שבתוך שנה, בקיץ הבא, אנחנו עוברים הנה וכך היה".
מה הייתה ההחלטה הקשה ביותר שנדרשתם לקבל?
"כמובן שבחירת מקום המגורים ומתוך כך מציאת מסגרות חינוך מתאימות לילדים" אומרת האם, ולרי. "שני הילדים שלנו כבר היו בגילאי תיכון ומציאת המסגרת החינוכית הנכונה התבררה כמשימה לא קלה. בצרפת אתה יהודי וזה כמעט כל מה שמשנה. צבע הכיפה וההשקפה התורנית אינם מבוררים כל כך ואילו כאן בארץ, ידידים שסייעו לנו לכל אורך הדרך הסבירו לנו שאנו חייבים להחליט לאן בדיוק אנו רוצים להשתייך".
בתוך כך מבקשת ולרי להעביר מסר לעולים המתלבטים, שלא כדאי לבצע צעדים דרמטיים ולרכוש דירה מראש, אלא להגיע לארץ, להתנסות בחברה ובקהילה עד שמוצאים את המקום הנכון.
"כהורה, הדבר החשוב ביותר מבחינתי היה, שהילדים ירגישו טוב במקום שלהם. ברגע שהילדים נקלטים טוב, אז גם להורים יש שלווה מסוימת. חשוב למצוא מסגרת תומכת שמסוגלת לסייע לילדי עולים ושיש לה סבלנות להכיל את הילדים. אחד הדברים הטובים שקרו לנו זה שהילדים נקלטו מצוין בישיבה התיכונית בה למדו וזה עזר לכל המשפחה להיקלט בצורה מיטבית".
במבט לאחור, איך אתם רואים את הקליטה שלכם בארץ?
"כשגרנו בצרפת היינו זרים בתוך עיר קטנה, אבל היינו קהילה יהודית מלוכדת ומגובשת. הייתה גאוות יחידה והיינו מוקפים ידידים וחברים שדומים לנו, כולם נרתמו למען האחר. כאן לעומת זאת, חשוב שעולים יבינו ש'אף אחד לא מחכה להם'. זה משפט שהסוכנות היהודית אוהבת להגיד כדי לשכנע יהודים לעלות: 'כולם מחכים לכם, בואו, בישראל יש אנשים חמים'… אבל זה לא מדויק. חשוב להגיד שבישראל אנשים עובדים קשה וטרודים מאוד ואף אחד לא בדיוק מחכה לך. ולכן חשוב מאוד להיקלט בקהילה חמימה ונעימה ועדיף ישראלית דווקא. בבית הכנסת בו אנחנו מתפללים דאגו לנו מיד בראש השנה, כחודש אחרי שהגענו לארץ, לכל הסעודות. היינו מוזמנים לכל סעודה למשפחה אחרת והרווחנו מפגש בלתי אמצעי עם הישראלים שהם עד היום משפחה עבורנו".
תמר, (בת 16) את מרגישה כמו ישראלית?
"אין ספק שיש לי פרספקטיבה אחרת משל הוריי. אני מרגישה ישראלית לכל דבר ועניין. הגעתי מבית ספר יהודי של ארבעה ילדים יחידים בקהילה ואילו כשעלינו, התחלתי את לימודיי לצד שלושים ושתיים בנות נוספות. 'שוק' התרבות היה לא קל בהתחלה, אבל היום אני כבר לגמרי מרגישה חלק והמורות שלי לא יודעות בכלל שאני עולה. אני מתנדבת ומדריכה בסניף ואלו דברים שלא היו קיימים בצרפת ואני בטוחה שהייתי מפסידה".
בשונה ממשפחת צדקוביץ', למשפחתו של רפאל גז (23) לא היה קל בארץ כבר מהרגע הראשון. ובכל זאת הם ידעו שאחורה הם כבר לא חוזרים.
"לא זכורה לי ילדות עשוקה או משהו כזה" אומר רפאל. "אבל בהחלט נקלענו למצב כלכלי לא פשוט מיום בו עלינו לארץ. אבי החזיק בצרפת עסק עצמאי משגשג ואמי הייתה מזכירה רפואית עם משרה קבועה. מאחר והם עלו בשנות הארבעים לחייהם, כבר היה קשה להם להשתלב בשוק המקומי. הן מצד קשיי השפה והן מצד העובדה שהם לא בדיוק מצאו משרה טובה וקבועה ונדדו כל השנים מעבודה לעבודה".
רפאל, שעלה בהיותו ילד מצרפת, הוא כיום אברך בכולל ספרדי בשכונת רמות בירושלים ונישא לפני ארבעה חודשים. "מבחינת הוריי היה ברור להם שזה הצעד הנכון ושיהודים צריכים לגור בארץ. עבורם לראות אותנו, הילדים שלהם, משתלבים בחברה הישראלית ופורחים פה הן מבחינה דתית־רוחנית והן מבחינת התעסוקה, היה שווה את המחיר".
גם שרה שליכטר־גלאוברג, שחוגגת השנה עשור לעלייתה מצרפת, מעידה שאין לה ספק שהוריה עשו את הצעד הזה הרבה יותר עבורה ועבור אחיה מאשר עבור עצמם:
"כאם לשני ילדים, אני מבינה היום יותר מבעבר את גודל ההקרבה שהוריי נדרשו לעשות בכך שעלו לארץ. צעד שנראה היה לי אז, כמתבגרת, כמשהו כמעט מובן מאליו, מקבל אצלי היום משמעויות הרבה יותר עמוקות". שרה היא גננת בירושלים זו השנה החמישית, ואת לימודי החינוך לגיל הרך סיימה בהצלחה במכללת אפרתה בזכות 'מרכז התמיכה הלימודי לעולות' הקיים במכללה.
"אחי היה הראשון מבינינו שעלה ושנה אחריו הגעתי אני, בתום הבגרויות. זכיתי ללמוד שנה במדרשת הרובע, ולאחר מכן שירתי שנה בשירות הלאומי".
איך התורה של ארץ ישראל לעומת התורה בחו"ל?
"אין מה להשוות. למרות שלמדתי בבית ספר דתי בצרפת וגם ידעתי עברית והלימודים היו ברמה גבוהה, עדיין אין ספק שהתורה פה היא עמוקה יותר. החוויה היא אחרת. תורת ארץ ישראל שונה מהגלות וזו לא קלישאה. מרגישים את זה גם ברמת המעשה אך גם ברמת עומק החוויה. גם בעלי עבר תהליך דומה לשלי ושנינו מרגישים ברי מזל על כך שאנחנו חיים פה ומגדלים פה ילדים".
הורייך הצליחו להשתלב בארץ מבחינת תעסוקה?
"האמת שלא. אבי המשיך לעבוד על הקו של ישראל־צרפת ואמי התמסרה לבית ולגידול הילדים ובהמשך – נכדים. הוריי עלו עבורנו שכן היה ברור לכולנו שאנחנו רוצים לעלות. אין ספק שהמאמץ הזה היה קודם כל בשבילנו, הילדים, ורק אחר כך עבור עצמם".
יש לך ביקורת על החברה הישראלית?
"טוב לי במקום בו אני נמצאת ואין לי שום חרטות וגם שום ביקורת. זכיתי להיתקל באנשים טובים לכל אורך הדרך, שהעריכו את העלייה שלי ורק הושיטו לי יד בניסיון לרכך את הקליטה. אני מוקפת היום במשפחה תומכת, בחברים אוהבים, בעלי זוכה לפריחה רוחנית, להחזיק בלימוד קבוע ואני מרגישה לגמרי חלק מהישראליות".
אריאל קנדל והרב מוישי מזוז מבקשים להאיר את עיני הישראלים שיתרגלו להתבונן בסביבתם ולהבחין בעולים שוודאי נמצאים בקרבתם, להתעניין בשלומם, להסביר להם פנים ולקרב אותם. "הקליטה המיטבית נעשית כאשר העולים הופכים חלק מהמארג המקומי בשכונתם. כשהם שותפים, הם נתרמים בצורה הטובה ביותר. הבעל שם טוב לימד אותנו, שיהודי בא לעולם לשבעים־שמונים שנה בשביל לעשות טובה ליהודי אחר. ומה יותר חשוב מהכנסת אורחים ומאהבת חינם?" מסכם הרב מזוז.
תגובת משרד העלייה והקליטה:
נושא קבלת רישיון ישראלי במקצועות רישוי תקף באופן אחיד לכלל העולים, והדרישות לעולי צרפת זהות לכלל בוגרי חו"ל. משרד העלייה והקליטה מקיים סדרת פעולות המקלות על העולים בתהליך קבלת רישיון.
לגופו של עניין: בנושאי פטור מבחינה לרופאי שיניים, הושג פטור מבחינה אם מוכיחים ניסיון של 5 שנים. קיימים גם קורסים למושגים מקצועיים בעברית לרופאים, רופאי שיניים, רוקחים, ובקרוב יהיה גם לבעלי מקצועות הבריאות.
השנה בשיתוף עם מנהל הסיעוד של משרד הבריאות התחלנו להפעיל בו זמנית שלושה קורסי הכנה לאחיות עולות. במשרד הבריאות הוקמה ועדת השגה לרופאים ורופאי שיניים אשר דנה בהשגות על החלטות האגף לרישוי מקצועות רפואיים.
משרד העלייה והקליטה ימשיך לפעול למען קליטתם המיטבית של העולים ארצה בדגש על תחום התעסוקה.
