כמעט ולא יכולתי לבקש מתנה טובה יותר להתעוררות של הימים הנוראים ולשמחת סוכות, משירי האלבום 'צמאה 3' שנחתו אצלי בתיבת המייל לפני כמה ימים. בדקות הראשונות עוד נהניתי מכך שאני אחד הראשונים ברחבי הגלובוס שזוכה להאזין לאלבום החדש, שככל הנראה יצטרף לאחיו הקודמים שהתייצבו במהירות על מדף אלבומי הפלטינה. בדקות שלאחר מכן צללתי לתוך הצלילים, התחלתי להאזין לעומק הניגונים והפעלתי אותם שוב ושוב.
אמנם תצטרכו לחכות קצת עד שהדיסק יצא לחנויות, אבל אחרי כמה סבבי השמעה אפשר לקבוע כבר מעכשיו שיש בהחלט למה לצפות. "אך לאלקים דומי נפשי" נשמע פתאום כמו טקסט רגיש ועכשווי של אביתר בנאי, אודי דוידי ואהרן רזאל מגישים ניגוני שמחה בטוויסט אנרגטי במיוחד וישי ריבו נותן ביצוע קטיפתי ומשובח ל'ימין השם רוממה'.
אני לא יודע מי חשב על ה'שידוכים' בין כל אמן לניגון, אבל התוצאה מדברת בעד עצמה ומעניקה עוצמה מיוחדת לשירים, כשאריאל זילבר הופך בקולו הייחודי את ניגון השמחה של "וכל קרני רשעים" למיני־בלדה של רוק ישראלי. עמיר בניון מצדו מעניק לניגון הקלאסי "בך ה' חסיתי" ביצוע אופייני שמחבר מזרח למערב ושולח אותנו להכיר בו זוויות חדשות.
אלבום 'צמאה 2' שיצא למדפים בקיץ תשע"ה, כלל את עשרת ניגוניו העילאיים של 'בעל התניא', האדמו"ר הזקן מחב"ד, והמשיך את הקו הייחודי של 'צמאה', אחיו הבכור שפתח את הסדרה עם הניגונים שהרבי מלובביץ' לימד. האלבום החדש מתמקד הפעם בניגוני החסידים לפרקי תהילים – החל מאלו שהונחלו מדורות עברו ועד לאלו שהולחנו בעשורים האחרונים לכבוד 'הפרק השנתי' של הרבי מלובביץ' זצ"ל כמתנה מוזיקלית מצד החסידים לרבי.

היום יום הולדת
מנהג קהילות החסידים, ובפרט בחסידות חב"ד, לקיים את המנהג המיוחס לבעל שם טוב עצמו, ולומר בכל יום את פרק התהילים המתאים לשנה הנוכחית של האדם (לדוגמה: בן עשרים אומר את פרק כ"א), ובהתאם לכך נוהגים חסידים לומר יום יום גם את הפרק המתאים למספר שנותיו של הרבי באותה השנה.
לקראת י"א ניסן תש"ל, יום הולדתו השישים ושמונה של הרבי 'שידכו' כמה מתלמידי הישיבה שבחצרו את המנגינה המפורסמת של "דיינו" מההגדה של פסח לפסוקים "כי אלוקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה. וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה", מתוך פרק ס"ט בתהילים. הרבי עצמו הביע קורת רוח מהרעיון המקורי, הוא פתח רבות מההתוועדויות בשיר זה, ואף הקדיש חלק משיחותיו לביאור פסוקי הפרק השנתי, וכך הדבר הפך למסורת בחסידות.
בשנים שאחר כך המשיכו החסידים 'לשדך' לחנים עתיקים לפסוק מהפרק השנתי אולם לאחר מכן נוצרה התעוררות בנושא אצל חסידים שהיו בעלי חוש מוזיקלי. רבים ביקשו להלחין למילות הפרק ניגון חדש, בתקווה שהרבי 'יקבל' את הניגון שהם חיברו.
בשנת התשמ"ו, עקב ריבוי הניגונים שהולחנו, הוחלט להקים ועדה מיוחדת שבה ישתתפו חזנים ו'בעלי מנגנים' מוכרים, שיבחרו את הניגון החדש. בין חברי הועדה היה גם ר' אברהם שבתי הכהן פרידמן, אז אברך צעיר לימים בשלהי שנות העשרים לחייו, ואם השם עדיין לא מצלצל לכם מספיק מוכר, נזכיר אותו בשמו המוכר יותר – אברהם פריד, ענק הזמר החסידי.
למרות שפריד חתום על יותר מארבעים אלבומים לאורך שנות היצירה המוזיקלית, ההתרגשות בקולו בוקעת היטב מקו השיחה הבין־יבשתית כשהוא מספר על הקלטת השיר "שובה ה'", ניגון שמחזיר אותו הרבה מאוד שנים אחורה.
איך מצליחים לשמור על החיות וההתרגשות?
"כי גם אחרי הרבה שירים, כל שיר חדש גורם לי להתרגש. שיר חדש הוא כמו ילד חדש, וכשהוא בריא ושלם וכולם מרגישים כמה שהוא חמוד, כאשר שיר מצליח ומעורר יהודים, זה מעניק לי הרבה מאוד שמחה.
בהשגחה פרטית הציעו לי לשיר בדיסק 'צמאה 3' את השיר 'שובה ה׳״ שמסתיים בפסוק 'ויהי נועם ה׳ אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו'. אגלה לכם סוד: יש כמה פסוקים ותפילות שאני לוחש בכל פעם שאני עולה לשיר על במה. 'ויהי נועם' הוא אחד מהם.
"הניגון הזה הולחן בתחילת שנת התשעים של הרבי וגם זכה לחיבה מיוחדת מצד הרבי", הוא נזכר. "כמעט מדי שבת בשנת תשנ"ב, עודד הרבי את שירת הניגון בהתוועדות כשהוא מנופף בידיו בהתלהבות גדולה בתנועות הידועות. כך היה גם פעמים רבות בעת חלוקת השטרות לצדקה אחרי התפילות".
אחרי כמה שניות של שקט הוא מספר על פסוק נוסף בתהילים ש'הולך' אתו בהופעות בכל רחבי העולם היהודי. "אחד מהחסדים הגדולים שאני מרגיש שהקדוש ברוך הוא עושה אתי כל כך הרבה שנים, הוא החסד והמתנה שאני יכול לשיר לכבודו, לכן אני מאוד מחובר ואוהב את הפסוק 'ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה׳ כי גמל עלי'".
בספר תהילים יש משהו חזק מאוד שכולם מרגישים ברגע שפותחים את הספר. מהו לדעתך 'סוד הקסם'?
"הקסם הקדוש הוא שכל אחד יכול למצוא בתהילים מילים שמתארות בדיוק את המצב שהוא נמצא בו. דוד המלך הצליח לתת לכל אחד את האותיות והמילים שמתארות בדיוק את מה שעובר עליו. אם הקדוש ברוך הוא היה סופר את מזמורי התהילים שעם ישראל אמר עד היום הזה, והיה נותן לכל יהודי ברכות כמספר פרקי התהילים, היינו מסודרים עד סוף העולם".
הוא מוסיף מיד ווארט חסידי על כוחה של אמירת תהילים. "דוד המלך כותב באחד מפרקי תהילים את הפסוק 'מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו'. הבעל שם טוב מסביר את הפסוק ככה: 'מי ימלל', מי שרוצה למולל ולבטל את ה'גבורות והדינים, 'ישמיע כל תהילתו' – כלומר יגמור את כל ספר התהילים. הרבי ה'צמח צדק' אמר כי אילו היינו יודעים את כוחה של אמירת תהילים היינו אומרים תהילים כל הזמן".
"ראיתי באיזה ספר, שכדאי לא להפסיק בשעת אמירת תהילים, וב'שבת מברכים', שבה אומרים את כל התהילים גם אני לקחתי על עצמי את המנהג הזה שלא להפסיק בדיבור".

כשאברהם פריד
טיפס על הגדר
"אתה יודע, בנוסף למנהג הנפוץ של אמירת התהילים היומי לפי חלוקה חודשית, ישנו מנהג לומר בכל יום את התהילים לפי החלוקה השבועית. יש לי קשר מיוחד למנהג הזה", הוא צוחק בקול. "בוא תשמע סיפור. אבי ע״ה לקח על עצמו לומר בכל יום תהילים לפי החלוקה השבועית, והיה מאוד נזהר בזה.
יום אחד היתה שריפה בבניין ישיבת 'תומכי תמימים' ששכנה אז ברחוב בדפורד בברוקלין, ואבא, שעבד הרבה שנים עבור הישיבה, היה עסוק מבוקר עד ערב כדי לסדר שוב את הבניין אחרי השריפה. מרוב הטרדות אבא שכח במשך כמה ימים לומר את פרקי התהילים כפי שהיה נוהג לעשות כל יום. בסופו של תהליך השיפוץ כתב אבא לרבי דו"ח על מצב הבניין. הרבי ענה מה שענה ובסוף כתב: 'ומה נשמע עם אמירת התהילים שלכם?'. הסיפור של אבא שלי ממשיך ללוות אותי".
חוץ מאותם פרקי תהילים שאומרים בקביעות, לכל אחד יש את הפעם המיוחדת שהוא 'שקע' בתוך הספר ברגע של קושי או שמחה. מה הרגע שמלווה אותך?
"בשמחת תורה בשנת תשל״ח, לאחר שהרבי עבר אירוע לב תוך כדי ה'הקפות', צעדנו כשלושים חסידים מ־'770' עד האוהל של הריי"ץ כדי להתפלל לרפואתו המהירה של הרבי. זו היתה צעידה ארוכה מאוד שנמשכה כמה שעות", הוא נזכר. "אז המקום לא היה מסודר כמו היום עם פנסים ושבילים ומקום לאכול ולשתות. השער היה סגור וכולנו טיפסנו מעל הגדר. בגלל שהייתי הכהן היחידי בקבוצה עשו עבורי מעגל אנשים, כדי לחצוץ ביני לקברים. הייתי האחרון שטיפס וירדתי מהגדר ישר לתוך המעגל, וכך הלכנו בחושך מוחלט עד הציון. אמרנו פרקי תהילים ביחד וזה היה מרגש מאוד – לעמוד ליד קברו של אדמו״ר הריי״ץ, במקום בו הרבי מתפלל עבורנו, ופתאום להתפלל עבורו! חזרנו רגלית בצעידה של כמה שעות לבניין 770. כשהגענו בערך בשבע בבוקר ראינו שרוקדים ושרים, אמרו שהיה שיפור לטובה במצבו של הרבי".
כשאני מבקש מפריד בסיום השיחה לשתף אותנו בחידוש אישי שלו מספר התהילים, הוא חושב מעט ומציע פירוש מפתיע. "יש פסוק בתהילים בסוף פרק קמ״ג, 'אלופינו מסובלים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו'. תסתכלו במפרשים מה הפירוש הפשוט אבל אני מסביר את הפסוק כך: 'אלופינו מסובלים' – כמעט אלפיים שנה שהיהודים סובלים. 'אין פרץ' – מלך המשיח, שנקרא פרץ, עוד לא הגיע. 'ואין יוצאת' – עוד לא יצאנו מהגלות, 'ואין צווחה ברחובותינו' – ולא צועקים ברחובות! מ׳שרייט נישט אין די גאסן! 'שובה ה׳ עד מתי'? צריך לדעת לבקש מה' את הגאולה מיד!
"יהי רצון כשם שאנו אומרים שיר בעולם הזה, כך נזכה לומר לפני הקדוש ברוך הוא שיר ושבחה לעולם הבא, כל אחד עם המנגינה המיוחדת של הנשמה שלו".

אפשר להרוס בקלות
האמן נאור כרמי (46) המוכר מלהקת 'הלב והמעין', הוביל והפיק בשנים האחרונות כמה וכמה אלבומים של ניגונים חסידיים מרובי־משתתפים. גם הפעם הוא מנצח על העיבוד המוזיקלי של האלבום, ואף מנגן בו בעצמו.
לכרמי יש הסבר מוזיקלי־רוחני על האופי המיוחד של ניגוני חב"ד. "כמעט כל ניגוני חב"ד הם מלודיים ועמוקים. בהרבה מהם ניתן לזהות השפעה משותפת של מזרח ומערב – סולמות קלאסיים מול סולמות מזרחיים לחלוטין. החיבור בין מזרח למערב מרמז גם על חיבור של מעלה ומטה, ארץ ושמים. התופעה קיימת בהרבה ניגוני חסידים, אבל בניגוני חב"ד זה בולט באופן ממש חזק. הנקודה של תורת חב"ד היא שכל העולם כולו בטל לקדוש ברוך הוא ו'אין עוד מלבדו'. אני חש שזה מתבטא בניגונים, אפשר להגיע בהם לידי דבקות עמוקה, ובאמת להרגיש שכל המציאות היא של הבורא ולא של הנבראים, שכל ההֶעלֶם של העולם זה פיקציה".
כרמי מעניק הסבר חסידי לעבודת ההפקה המוזיקלית, המחברת בין שכל לרגש. "החסידות מדברת רבות על מציאות של אורות ומציאות של כלים. האורות זה הניגון בעצמו, והכלים זו עבודת העיבוד. הרבה פעמים מוסבר ששורש הכלים גבוה יותר מהאורות, או במילים פשוטות – ה'איך' חשוב לא פחות מאשר ה'מה'".
"האור הוא דבר ערטילאי, ולכן אפשר להרוס ניגון בקלות, גם אם הוא נפלא ביסודו. ניגון אפשר לשיר, ללחוש, לצעוק ולשמוח. העיבוד מאפשר להתאים לבוש מתאים לניגון, לבוש שיעשה לו טוב, באופן שמי שישמע אותו יצלול פנימה לעומק הנקודה. המילה 'להפיק' לקוחה מהשפה הארמית – 'לאפוקי', להוציא. זהו בעצם התפקיד של המפיק המוזיקלי – להוציא מהאמנים את המקסימום או את המינימום – מה שנשמע הכי נכון".