כשאהרן ואליהו, תלמידי כיתה ה', נפגשו החופש, הם לא זיהו האחד את חברו. שניהם לומדים באותה כיתה, מגדירים עצמם כחברים הכי טובים, מדברים שעות זה עם זה, אבל במשך כמה רגעים הם עמדו זה מול זה ולא ידעו במי מדובר. בכל זאת, זאת היתה הפעם הראשונה שהם נפגשו.
אהרן ואליהו לא לומדים בבית ספר רגיל. האחד גר בפיליפינים והשני גר באירופה, ושניהם לומדים באותה כיתה בבית ספר יחיד מסוגו – בית ספר אינטרנטי. מדי יום הם נכנסים לחדר שהוכן במיוחד בביתם, שם יש להם מחשב בעל תוכנה ייחודית שאיתו הם נכנסים לבית הספר ולכיתות. העובדה שהפרש השעות ביניהם הוא 7 שעות, רק הופכת את הלימודים למאתגרים הרבה יותר. בכלל, למרות שמדובר בקונספט פשוט, פורמט בית הספר הוא מורכב למדי.
"זה בית ספר רגיל לכל דבר ועניין, רק שהוא באינטרנט" אומרת חוי קסטל, מנהלת בית הספר 'חיידר-נט'. "יש כיתות מסודרות עם מורה או ר"מ, שמחובר למחשב. לכל אחד מהתלמידים בכיתה יש מחשב ומצלמת אינטרנט, כך שכולם רואים את כולם וכולם יכולים לדבר עם כולם ולהתכתב עם כולם"
אני מבין שהשיעורים מועברים בלייב. איך זה מסתדר עם הפרשי שעות גדולים כל כך?
"הפרשי השעות זה אחד הדברים הכי משעשעים שיש בבית הספר. לוח הזמנים של בית הספר בנוי על השעון בארץ. כך שהשיעור מתחיל בתשע בבוקר, אבל המורה פותחת אותו ב'בוקר טוב לאסתי, צהריים טובים לרבקה וערב טוב לשרה". זה קורה בכל כיתה כמעט. יש תלמידים שלשיעור האחרון הם מגיעים בפיג'מה בכלל, כי אצלם כבר עשר וחצי בלילה והם אמורים ללכת לישון מיד אחריו. בימי שישי יש תלמידים שאחרי שיעור אחד מעדכנים את המורה שהם חייבים ללכת כי עוד רגע מדליקים נרות שבת".
יין ישן בכלי חדש
חיידר-נט נולד לפני ארבע עשרה שנה, מתוך הכרח מציאות ייחודי למדי. הוא נולד עבור ילדי שליחי חב"ד, שלא נמצאים בקרבת בתי ספר יהודיים. השליחים מנסים אמנם לפתוח בית ספר יהודי באזורם, אך לא תמיד הדבר מצליח, לפעמים זהו תהליך שנמשך שנים ולפעמים בית הספר שמתאים לקהילה המקומית אינו מתאים לילדים מבית חסידי. לשלוח את התלמידים לבתי ספר מקומיים זאת כמובן לא אופציה, כך ששליחים רבים נתקלו בבעיה קשה. "במשך שנים ארוכות מי שלימד את אותם ילדים היו או ההורים עצמם, או בחורה צעירה שהגיעה למספר חודשים כדי ללמד אותם באותו בית חב"ד. אף אחת מהאופציות הללו לא באמת היוותה תחליף ראוי. ההורים הם לא מורים וגם אותה בחורה לא. יש כל כך הרבה דברים שלומדים בבית הספר וצריך מורים אמיתיים שילמדו את אותם נושאים. המטרה של בית הספר היא שילדי השליחים, שנמצאים במקומות מבודדים מיהודים בעולם, יזכו לחינוך זהה למה שמקבלים ילדים בכפר חב"ד, ירושלים, פתח תקווה, ניו-יורק או לונדון" אומרת קסטל.
בתחילת דרכו, התכנסו חמישה הורים שנותרו בלי מורים לילדיהם. הם גיבשו מסגרת שבה בכל יום מימי השבוע אחד ההורים ילמד את כלל הילדים בקבוצה. הבעיה היתה שכל התלמידים חיו במדינות שונות, לעיתים במרחק של יבשות האחד מהשני. הרעיון היה לקיים מדי יום שיחות ועידה שבהן ישתתפו הילדים עם אחד ההורים וילמדו את החומרים דרך הטלפון. האינטרנט, ובמיוחד שיחות הוידאו, לא היו מפותחים במיוחד באותם ימים, ומכיוון שהיה מדובר בהתארגנות פרטית זאת היתה האופציה היחידה. ההצלחה היתה מרשימה. אמנם רמת הלימודים עדיין לא היתה רמת בית ספר, אבל הילדים קיבלו מסגרת, ויותר מכל – חברה, דבר שחסר להם במיוחד במקומות בהם הם גרים.
אחרי שנוכחו לדעת שהרעיון לבית ספר וירטואלי עשוי לעבוד, פנו ההורים לוועד השלוחים בניו יורק כדי שיעזור להם להקים תשתית לבית ספר שלם שיעבוד כולו על הרשת, כך השיעורים יהיו רגילים לכל דבר ועניין. בתחילה, בית הספר שהוקם היה באנגלית בלבד, אבל אחרי שנה ביקשו השליחים דוברי העברית שתוקם מסגרת מקבילה גם להם. כך קיימים כיום בתי ספר גם באנגלית וגם בעברית, שמתחילים בגילאי ארבע ומגיעים עד לסוף חטיבת הביניים.
נעשה שיעורי בית לפני שנחזור הביתה?
"בשביל להצליח ללמוד כמו שצריך אי אפשר להסתפק רק בלשמוע את המורה. צריך לראות אותו, ולקחת חלק פעיל בשיעור. התלמיד צריך לשאול שאלות, ללכת לכתוב על הלוח, לראות שמישהו אחר מדבר ועוד הרבה מאוד דברים. לכן צריך תשתית חכמה שתעשה את זה" מסבירה נחמה חזן, מורה בבית הספר 'אור מנחם', גם הוא מיועד לילדי שליחים ופועל במדינות חבר העמים הרוסי, כולו מופעל ברשת.
איך זה בעצם פועל? איך אפשר להיות מורה בבית ספר כזה?
"למען האמת אני לא ממש מכירה משהו אחר. אני מורה בקונספט הזה כבר חמש שנים, והוא עובד טוב. יש לי 'כיתה' עם הרבה מסכים שבכל אחד מהם נמצא תלמיד. אנחנו מחוברים למערכת שבה יש גם וידאו, גם שמע וגם צ'אט. כאשר לי, כמורה, יש את האפשרות לאפשר לתלמידים לדבר או להתכתב אחד עם השני ויש לי גם את האפשרות למנוע מהם את זה, כשאני רוצה שהם יקשיבו. בסופו של יום, אלה כיתות הרבה יותר ממושמעות מכיתות 'רגילות'".
אבל להחזיק את התלמידים בשיעור אינטרנטי זה מסובך לא פחות. יש כל כך הרבה הסחות דעת בלימוד כזה.
"נכון. לכן השיעור צריך להיות ממש מעניין, ובעיקר לא מונוטוני. אין דבר כזה שיעור שכל כולו הרצאה. כל שיעור שלנו מורכב מפעילויות משתנות, כשכל עשר דקות בערך אתה מחליף סוג פעילות. אחרת הילדים יאבדו אותך".
"חשוב להבין שמדובר בילדים מדהימים שבוחרים מרצונם לשבת וללמוד. אין להם צלצול שמורה להם להיכנס בכיתה אלא הם שמים את הצלצול של עצמם" אומר הרב מנדי סופר מנהל בית הספר לבנים בחיידר נט. "זאת גם הסיבה שאין כמעט בעיות משמעת בבית הספר. מעבר לעובדה שמי שמפריע אפשר טכנית להשתיק אותו".
האתגר המרכזי של בית הספר הוא לוגיסטי. מכיוון שהוא בנוי על רשת האינטרנט, הוא מצריך שלכל אחד מהתלמידים יהיה חיבור לרשת. בנוסף, מכיוון שהמערכת בנויה גם מווידאו ושמע במקביל, היא מצריכה פס רחב כדי שהתלמיד לא יתנתק מהכיתה באמצע השיעור. במדינות במערב אירופה ובצפון אמריקה קיימות התשתיות הללו, אבל תלמידים רבים בבית הספר מגיעים ממדינות עולם שלישי כמו הפיליפינים, וייטנאם, קמבודיה וכן הלאה. שם, תשתיות האינטרנט מיושנות למדי ולא יכולות להריץ את מערכת בית הספר בשלמותה. מה שיוצר בעיה קשה לאותם תלמידים.
"היינו צריכים למצוא מערכת שמצד אחד תהיה מספיק חזקה כדי להריץ את כל בית הספר ומצד שני תהיה מספיק יעילה כדי שתלמיד שאין לו פס רחב מספיק יוכל להחליף בין שימוש בוידאו לשימוש בשמע" אומרת קסטל. "אבל עדיין יש הרבה תקלות, לכן יש לנו אנשים בישראל ובניו יורק שתפקידם הוא לתקן את אותן בעיות. כשבישראל לילה אז המוקד בניו יורק מטפל וכשבניו יורק לילה מטפלים בישראל בבעיות".
אם בית הספר פועל בשעות מסויימות, למה צריך לתפעל אותו כשלילה כאן בישראל?
"כי כמו שאמרתי – זה בית ספר רגיל לכל דבר ועניין. התלמידים נשארים בו אחרי הלימודים בשביל לדבר וללמוד יחד למבחנים. בית הספר הזה הוא גם המסגרת החברתית של הילדים ולכן הוא צריך להיות זמין 24/6".
מי הזיז את הגבינה שלי
הזכרת שזאת המסגרת החברתית של הילדים, אבל זה לא באמת מהווה תחליף לבית ספר רגיל שבו יוצאים החוצה לשחק עם כולם. אין את האינטרקציה הרגילה של בתי ספר.
"זה נכון, אבל אל תשכח שאין להם באמת אפשרות אחרת בנושא. בלי בית הספר הזה בכלל לא היתה להם חברה, והם לא היו לומדים בכלל לפתח קשרים חברתיים. אז נכון שזה סוג אחר של קשר חברתי, אבל הוא חשוב מאוד לילדים".
"בסופו של דבר, הילדים נמצאים שם עם ההורים והאחים שלהם. זה לא מספיק בשבילם. ילד רוצה לדבר ולשתף בחוויות האישיות שלו. וזה המקום שיש לו לעשות את זה" אומרת חזן. "חשוב להם להראות את הנעליים החדשות שקנו להם, את הספרים החדשים, את העוגה שהם אפו ולמעשה כל דבר שקורה להם, וזאת הבמה שיש להם לעשות זאת. ילדי השליחים, מכורח הנסיבות, זקוקים לתשומת לב גדולה יותר כי הם חיים בסביבה מבודדת. אז 'הזירות' החברותיות הללו, שקיימות כל הזמן, הן המענה לכך".
אך לא בכך מסתכמים האתגרים הלוגיסטיים, שכן למרבית משפחות יש יותר מילד אחד בגילאי בית ספר. מכיוון ששעות הלימוד הן אחידות, על כל ילד וילד צריך מחשב נוסף, עם כל הציוד הנלווה לכך. "השאלה מתחילה לא בשני ילדים, אלא מה אתה עושה כשיש לך שישה ילדים בגילאי בית ספר. איפה ממקמים כל אחד? איך נערכים למסגרת הזאת? הרי כל תלמיד צריך את הפינה שלו ובכל כיתה יש באותו זמן פעילות שונה. בכיתה אחת יכול להיות יום הולדת ובשנייה יהיה מבחן חשוב. באחד יראו סרטוני לימוד ובשני ישירו וירקדו. תמיד במקרים כאלה עולה השאלה האם לשים את כל הילדים בחדר אחד, ולתת הרגשה של כיתה אמיתית, או להפנות לכל ילד את החדר שלו. זאת גם שאלה של כמה מקום יש לך לשם כך. יש בתי חב"ד גדולים שאפשר להקצות שם הרבה מקום לשם כך ויש כאלה שלא. אלה שאלות שאנחנו מתמודדים איתן כל הזמן".
ה'חיידר נט' הוא בית הספר היחיד בעולם מסוגו, לפחות כך מצביע מחקר שנעשה באוניברסיטה העברית. בגלל שהוא ייחודי כל כך, גם הסיפורים שבו יחודיים כל כך. "כל יום יש לנו אירועים שלמתבונן מבחוץ הם ייראו כמוזרים, אבל אצלנו הם הכי טבעיים. באחד הימים החליט אחד התלמידים להביא את אחיו הקטן לכיתה. מכיוון שהאח היה בחדר הסמוך, זו לא ממש בעיה. כששאר התלמידים ראו את האח הקטן גם הם רצו להביא את האחים שלהם, וככה פתחנו את הבוקר כשכל הילדים הביאו את האחים הקטנים שלהם ועשינו מסיבה. זה דבר שיכול לקרות רק בבית ספר אינטרנטי" מספרת חזן.
ואחרי פתיחת יום שכזו, איך חוזרים לשיעור רגיל?
"זה בכלל מבנה השיעורים שלנו. הם מאוד דינמיים. יש לנו הרבה הפעלות תוך כדי שיעור. זה ממש לא חריג שפתאום באמצע השיעור אנחנו נפעיל שירים ונרקוד, נעשה עבודות יצירה, נראה סרטונים חינוכיים והכל באותו שיעור. ככה אנחנו בנויים".
זה לא הופך את העבודה שלך למסובכת יותר?
"זה מצריך אותי להיות מאורגנת יותר. אי אפשר לאלתר דפי עבודה במקום כמו שעושים בבתי ספר רגילים, כי מי שצריך להיערך אלה ההורים עצמם. הם צריכים להדפיס את החומרים בבית ולדאוג שהכל יהיה אצל הילד. לכן לכל המאוחר אנחנו שולחים את חומרי הלימוד שבועיים לפני השיעור".
"הבעיה מתחילה בפעילויות החברתיות שאנחנו עושים" אומרת קסטל. "כשאנחנו מתכננים פעילויות לחגים צריך לקחת בחשבון שלא בכל מקום יש את כל המוצרים. למשל אחת המורות אצלנו תכננה להכין עוגות גבינה עם התלמידים, הבעיה היא שלא בכל מקום יש מוצרי חלב כשרים. כך שהיינו צריכים לחשוב על התאמות כדי שכל התלמידים יוכלו להשתתף בפעילות".
ראיתי את המורה!
פעם אחר פעם מדגישים המרואיינים שלנו שבתי הספר האינטרנטיים הם רגילים לחלוטין, למעט העובדה שהם מועברים ברשת. יש שכר לימוד בבית הספר, בדיקת נוכחות, מבחנים, ציונים ותעודות. "יש לנו לוח בכיתה כמו בכל כיתה אחרת. הלוח מורכב ממסך שהוא למעשה דף וורד נקי ואפשר לכתוב עליו כל פעם. המורה יכול 'לקרוא' לתלמידים ללוח, כלומר שהם יכתבו בקובץ עצמו מה שהמורה מבקש. החל משיעורי בית וכלה בסיכומים וכל השאר".
אם זה בית ספר רגיל, יש שם גם ספרי לימוד ממש ולא רק דפי עבודה?
"בוודאי. כמו בכל בית ספר אחר. יותר מזה, אלה אותם ספרים כמו בבתי הספר בארץ. ההורים מקבלים את רשימות הספרים מיד בתום שנת הלימודים כדי שיהיה להם זמן להתארגן עם הספרים. חלקם מגיעים לארץ בחופשות וקונים כאן את הספרים וחלקם מזמינים את הספרים אליהם ברשת. זה אולי טיפה מורכב יותר מבית ספר רגיל, אבל זה לא שונה ממנו בשום צורה מהותית".
אגב ביקורי המשפחות בארץ, אותם ביקורים גם הופכים לפעם הראשונה שהתלמידים פוגשים את חבריהם לספסל הלימודים. בחודשי החופש מגיעים תלמידי בתי הספר, בעיקר בגילאים הבוגרים יותר, למחנות הקיץ של חב"ד, רובם בישראל וחלקם במוסקבה. "זה אירוע כל כך מיוחד. יש משהו שונה, שקשה לתאר אותו במילים, בין קשר דרך מסך לקשר פיזי. הם יכולים לשחק כדורגל. זה אולי נשמע דבר טריוויאלי לחלוטין, אבל בשביל אותם ילדים זה ממש לא כך. זאת גם הפעם הראשונה שהם פוגשים את המורה שלהם ויוצאים איתו לטיול כיפי".
מכיוון שבתי הספר רואים עצמם כמו כל בית ספר אחר, הם לא חוסכים שום פעילות מהתלמידים. כולל מסיבות סידור, חומש, ימי הולדת, בת מצווה וסיום לימודים. וכיאה לבית ספר חסידי, גם התוועדויות שמחות לא פוסחות על התלמידים. "זה אירוע יוצא מגדר הרגיל. כל תלמיד מכין לעצמו איזה ממתק וכוסית מיץ ענבים של קידוש בשביל ההתוועדות. כולם מחוברים ושרים בהתלהבות שרק ילדים יכולים. לפעמים אנחנו גם מצרפים אורחים מיוחדים להתוועדות" אומר הרב סופר.
פקק בהודו. גמרא בירושלים
איך מתארגנים למסיבות סידור וכדומה כשכל תלמיד נמצא בקצה אחר של העולם?
"המסיבות הללו הן הפקה של ממש. אם יש תלבושות מיוחדות, צריך לשלוח אותן בדואר חודש-חודשיים מראש. ההורים מצלמים בבתים סרטונים של התלמידים שמהם מרכיבים את הסרטים במסיבות ועוד אינספור דברים שצריך להיערך מהם מראש. אבל התוצאות הסופיות מדהימות, והפידבקים שאנחנו מקבלים נותנים כל כך הרבה מוטיבציה להמשיך עם כל האתגרים".
"צריך להבין שהתלמידים מאוד אוהבים את בית הספר. אחד ההורים סיפר לי שהוא שאל את הבן שלו האם הוא מעדיף בית ספר רגיל או את החיידר נט והבן שלו אמר בלי היסוס שהחיידר נט עדיף" אומרת קסטל.
"הם מחוברים לבית הספר. לכל אחד מהם יש מחשב מיוחד לצורך הלימודים שלא משמש לשום דבר אחר. הם גם לוקחים אותו איתם ממקום למקום כדי שלא יפספסו שיעור. אתה יכול לראות ילד ברכב של ההורים שלו שמוציא מחשב נייד באמצע פקק בהודו ומתחבר לכיתה שלו ללימוד גמרא" אומר הרב סופר.
"בסופו של יום, בהתחלה אולי זה נראה מורכב, גם למורים וגם לתלמידים. כמורים, כשלומדים הוראה או כשמגיעים מהתחום, לא באמת עובדים בשיטה הזו, כך שהכל חדש. אבל ככל שעובר הזמן, זה הופך ליותר ויותר טבעי. ילדים בני שש צריכים להתרגל לשבת מול המחשב 6 שעות ביום וללמוד. לא לשחק, לא לראות סרטי ילדים, אלא ללמוד. זה משהו שלוקח זמן להתרגל אליו" אומרת חזן. "יחד עם זה, אלה בתי ספר בתפיסה מאוד מתקדמת בעיניי. הפכנו לעולם מאוד טכנולוגי שנע סביב הציר הזה. בכל תחום התקדמנו המון חוץ מבמקום אחד – נושא החינוך. שם נשארנו במודל העתיק של מורה מול כיתה פיזית. בתי הספר האלה הם סוג של צעד קדימה, שנולד מתוך צורך, אבל הוא מתכתב עם מה שקורה בחוץ. הרבי אמר בזמנו שאסור לנו לפחד מהטכנולוגיה והקידמה ועלינו ללמוד לרתום אותה למטרות שלנו. בתי הספר האינטרנטיים עושים זאת בצורה הכי גבוהה".
