מדי יום חמישי בערב, במשעולי שכונת רחביה בירושלים, נכנסה קבוצת אנשים בדלת בית משפחת חן, והתיישבה ללימוד משותף בתורת החסידות. בין המשתתפים ניתן היה למנות את מיטב אנשי ההגות והרוח של אותם זמנים, לצד אישי ציבור נכבדים. המשוררות זלדה, מרים ילן-שטקליס וגם פרופסור שמואל הוגו ברגמן היו באים באופן קבוע, כשהמשתתף הוותיק ביותר היה מר זלמן שז"ר. לימים כשהתמנה לנשיא המדינה, השיעור עבר לבית הנשיא ואחר כך נדד בין עוד מספר מקומות.
את השיעור המיוחד הזה ייסדו ידידיו של הרב אברהם חן, שהיה איש הגות רב פעלים ונצר למשפחת חן החב"דית. השיעור נוסד לזכרו והם למדו בו דברי חסידות, אבל התמקדו בעיקר בלימוד תורת אדמו"ר הזקן 'בעל התניא'. עם הזמן הקבוצה הזו זכתה לכינוי, 'חוגי חן' למשנת חב"ד. מוסר השיעור היה איש צעיר, שהרצה בפניהם את הדברים במתינות ובבהירות.
האיש הצעיר הפך לימים לרב הנודע עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ). שיעור החסידות בימי חמישי בערב נהיה למסורת של קבע ונמשך קרוב ל-60 שנה. יש מי שמגדירים אותו, כאחד השיעורים הקבועים ביותר בעולם היהודי.
"מחזה שלא הורגלתי לראות"
לנשיא המדינה מר שז"ר, היתה מעורבות יתירה בשיעור ובניהולו (ראה מסגרת). מעבר לכך שהוא היה משתתף פעיל ומעורב בדיון, הוא גם נהג להתייעץ עם הרבי מלובאוויטש על החומר אותו ילמדו בשיעור, הרבי מצידו ענה לו בכל פעם כשהוא משתדל לכוון ולבחור עבורם את החומר המתאים. וכך למשל כתב לו הרבי באחת מההתכתבויות ביניהם: "בשאלתו בהנוגע ללימוד התניא, אולי המענה שלי כבר מאוחר, אבל לדעתי מכמה טעמים נכון להמשיך, גם בשאר חלקי התניא, אגרת התשובה, ואגרת הקדש".
במהלך השנים, מר שז"ר אף הגדיל לעשות וביקש מידידו החסיד ר' שמואל זלמנוב, לבוא ולהשתתף בשיעור המיוחד ולחוות את הלימוד יחד איתם, והוא אכן הגיע אל אחד מהשיעורים. לאחר השיעור הוא התיישב לכתוב דו"ח מפורט לרבי אודות השיעור ובו תיאר בפרוטרוט את חוויותיו: "למראה עיני התגלה מחזה שלא הורגלתי לראות, מסביב לשולחן גדול בסלון ישבו כעשרים איש מבעלי מדע מפורסמים ובתוכם הפרופסור הוגו ברגמן ועוד, וספרי חב"ד פתוחים לפניהם (ספר מאמרי אדמו"ר הזקן שיצא לאור באחרונה). מר עדין שטיינזלץ יושב בראש השולחן ולמד עמהם מאמר עמוק בעניין שבירת הכלים. מר שז"ר ישב בראש השולחן מן הצד וכולם שומעים מקשיבים ברציניות וגם מתווכחים עמו וכנראה יש להם כבר קצת ידיעה בענייני חב"ד.
"האברך מר עדין שטיינזלץ עטור זקן ופאות ארוכים (בלי שום סלסול בשערו) יש לו פה מפיק מרגליות ומסביר העניינים בטוב טעם ודעת שכלי.
"אופן הלימוד אינו כפי הנהוג בין אנ"ש ויותר עושה רושם מהרצאה מדעית, ומביא ראיות ודוגמאות גם מספרי מדע ולא בכל פעם קולע על השערה והכוונה לפי דעתי, אבל בכללות בשים לב לסוג האנשים השומעים הוא מסביר העניינים באופן מצוין.
"הרבה מהשומעים רושמים לעצמם בעפרון מה שלומדים ושומעים – מאכען זיך נטיצען (רושמים נקודות מהדברים – י.ש.) כמו בעת הרצאה.
"אחר הלימוד כשעה/שעה וחצי, כובדו המסובים בתה ומשקה ומזונות. מר שז"ר התערב איזה פעמים בוויכוחים בהבנת העניינים. יש בשיעור לימוד כזה משום חידוש גדול ובטח מקרב לבבות לחסידות".
הרב עדין ייחס לשיעור הזה חשיבות רבה. הוא הקפיד למסור אותו מדי שבוע בשבוע ללא הנחות. בניו מספרים שאפילו מחגיגת האירוסין שלו בצרפת, תקופה שבה טיסות היו עניין נדיר, בכל זאת הוא מיהר לחזור ארצה, על מנת שלא לבטל את השיעור.
השיעור הזה היה ליסוד ממנו נבנתה ויצאה לאור סדרת הספרים המוכרת, 'ביאור תניא' של הרב עדין. סדרה שיוצאת כעת, במסגרת יריד החסידות, במהדורה חדשה ומשוכללת. במהדורה אוחדו כרכים ועוצבו מחדש, ובעיקר: הפירוש הרציף והעיונים הופרדו על מנת להקל על הקוראים למצוא את מבוקשם. 'ביאורי התניא' הפכו את הלימוד בספר התניא לדבר השווה לכל נפש, גם למי שאינו בקי בשיג ובשיח החסידי והקבלי.
מבוטניקה ועד אלומיניום
אופי מסירת השיעור של הרב עדין, היה אכן שונה מהסוג שבו היו רגילים עד אז ללמד את ספר התניא. הוא השתמש בידע הנרחב שלו בכל תחומי החיים, החל מפיזיקה וביולוגיה וכלה בהיסטוריה ופילוסופיה על מנת להמחיש ולהסביר את המושגים המופשטים של החסידות. זה מה שמשך את כל אותם פרופסורים ואנשי רוח, אל השיעור המיוחד.
ידידו הרב מאיר רבי, שהשתתף במשך שנים ארוכות באותו שיעור, מספר כי פעם בעת נסיעה יחד הוא שאל את הרב עדין איך לדעתו היה האדמו"ר הזקן מגיב, אם היה משתתף בשיעור ושומע את פירושיו… הרב עדין השיב בצניעות אך בנחרצות שלדעתו הוא היה מסכים עם הנאמר.
הידע הנרחב של הרב עדין התבטא בפירושיו המקוריים. די אם נציין את הסברתו על מהותה של 'קליפת נוגה', המוזכרת בתחילת ספר התניא, שהיא אמנם קליפה אך יש בה גם צד טוב. הוא מסביר איך בכל הקליפות מוכרח להיות טוב, "דבר שאין בו טוב כלל הוא אפס מוחלט". רק שהשוני בין קליפת הנוגה לשאר הקליפות, הוא לא בעצם קיומו של הטוב אלא ביכולת להוציאו משם.
הוא מביא לזה דוגמה מתעשיית האלומיניום: "כמו בתחומים אחרים, יש דברים שאפשר לשחרר מהם תכונות מסוימות ויש דברים שלא ניתן לשחרר מהם את אותן תכונות. הדבר תלוי לאו דווקא בכמות היחסית של הדבר המצוי, אלא בקלות שבה ניתן לשחרר אותו. לשם דוגמה, אחד החומרים הדרושים ביותר בכל תעשייה הוא אלומיניום. אלומיניום הוא אחד היסודות הנפוצים ביותר בטבע – כמעט בכל אדמה יש אלומיניום – אלא שהוצאת אלומיניום מסתם אדמה היא כמעט בלתי אפשרית מבחינה פרקטית, ולכן צריך לחפש חומרים נדירים ויקרים, כמו בוקסיט (מינרל טבעי הטרוגני שמכיל כמה סוגי אלומיניום – י.ש.), לשם הפקתו. הבוקסיט אינו מיוחד מאדמה אחרת דווקא בכמות האלומיניום שיש בו, אלא בכך שאת האלומיניום שבו ניתן לשחרר ולהוציא. זוהי, במובן מסוים, גם ההבחנה בין קליפת נוגה לקליפות הטמאות: גם בהן יש טוב אלא שבפועל אי אפשר לחלצו משם, ואילו בקליפת נוגה התערובת היא גלויה יותר וניתנת להפרדה".
דוגמה נוספת, היא ההסברה הנהדרת על מהות הבחירה של הקב"ה בישראל: "בחירת ישראל כפי שהיא מתוארת בספר בראשית, היא על דרך משל ולהבדיל כמו בירור גנטי שעושים בצמחים. מתוך עשרות אלפי הרכבות שונות מבחינים בשלושה-ארבעה שתילים שיש להם תכונות מיוחדות, מסמנים אותם, עוקבים אחריהם ומרכיבים אותם שוב ושוב זה בזה עד שמגיעים למין אחד שמתגלות בו תכונות חדשות. כך להבדיל, מתוך מיליוני אנשים בוחר הקב"ה ענף אחד, מתוך הענף הזה הוא בוחר שוב צד מיוחד, פרט אחד, ואותו הוא מגדל בזהירות רבה עד לצמיחתו כביכול למין חדש של אדם".
אלו הסברים מיוחדים ושונים בנוף, שהעין החסידית לא היתה מורגלת בהם.
יוצאים מן הלב
"המיוחד בשיעור הזה" אומר לנו ר' מאיר הנגבי, העורך הראשי של ביאורי הרב עדין על התניא ומי שהשתתף בעצמו בשיעורים, "שהוא היה קצת אחר, הרב עדין לא הביא מפרשים ומקורות אחרים שעסקו באותו נושא כדי לבאר, אלא קרא את החומר הנלמד וביאר את הדברים כפי שהרגיש וחשב באותה שעה. זה היה מעין שיעור שנובע בכל רגע. תוך כדי שיחה או בתגובה לשאלה ראית שמשהו אצלו מתחדש, כשהוא דיבר הרגשת שהמחשבה והרעיון נוצרו עכשיו, זה דבר שתפס אותי מאוד. הוא לא אמר דברים שהוכנו מראש כמו תקליט, הוא לא אמר את המובן מאליו, אלא איך שהוא רואה ומבין את הדברים עכשיו. כשדברים נמסרים בצורה כזאת, יש להם את הכוח של דברים היוצאים מן הלב שנכנסים ישר אל הלב. דבר שהיה חי אצלו, הפך להיות חי אצלך".
"כשאבא נסע לצרפת לרגל האירוסין" מספר בנו, הרב מני אבן-ישראל, "ביקשו ממנו הגבאים של בית הכנסת ה-17 בעיר, לבוא ולמסור שיעור תניא, אבא הסכים ואכן מסר שיעור ארוך. מי שעתיד היה להיות חמיו, הרב חיים הלל אזימוב, ישב גם הוא באותו שיעור והאזין בשקיקה. בסיום השיעור אמר הרב אזימוב לבני ביתו, שבמשך חמישים שנה הוא לומד את ספר התניא ומעולם הוא לא שמע מישהו שמסביר את התניא בצורה כזאת".
פסוקים בוערים מהקבלה
השפעת השיעור ואישיותו המיוחדת של הרב אברהם חן, שלזכרו נוסד השיעור, הביאה לכך שעיתון השמאל 'דבר' של 'ההסתדרות הכללית' כתב ידיעה על האווירה בבית הרב חן, ובמיוחד על השיעור: "בקרן רחוב רמב"ן בירושלים עומד ביתו של הרב אברהם חן, איש חב"ד. בעיתות עונג שבת, בימי חג ומועד ובליל שמחת תורה, יאזין הלך לקול זמר חסידי העולה מן הבית, זמר חרישי בכסופים, חצות ואחר חצות ולפנות שחר ובין זמר לזמר יסלסל הרב בסוד דברי תורה, יתעלה בסוד אומה, עולם ואדם.
"כתרי מחשבה נארגים, משפט ורעיון הכל מסביב לנקודה אחת, לחשבון הנפש.
"מי אמר שלמילים אין ממש, שערטילאיות הן, יסור לבית ויאיר עיניו! המונים הם בני חוגים שונים, ציבור מגוון, לא רק רבנים וישישים, וחסידים ופרחי רבנים, גם צעירי ישיבות אקדמאיים, שופטים, וסופרים ומן פרופסורים".
בארכיון חברתה הטובה של המשוררת זלדה, עזה צבי, נמצא מכתב מיוחד, בו היא כותבת את תחושותיה בעקבות השיעור ומוסר השיעור: "שלום רחל יקירתי," כתבה זלדה, "ותודה על האור שבליבך ועל הזהב של הפרחים שהביאו חג לחדר ופאר לבית ומן תנועה על כנפי פרפרים באוויר. איזה שפע איזה עושר ואיזו רעננות. האיש הצעיר שאני שומעת מפיו על ספר 'התניא' יש לו זקן זהב שדומה לכריזנטמה (חרצית, י.ש.) מתולתלת ורוחנית. פתאום הם נראו לי הפרחים הללו כפסוקים בוערים מספר הקבלה.
"תמיד מול היופי יש רצון להשיר את כל הקליפות ואת כל הקרומים שנאספו ונדבקו לגוף ולנפש במשך השנים ולחזור לשורש ולחזור לעיקר. כי החיים קצרים עד אימה גם כאשר הם נמשכים תשעים שנה. ויפים ומסוכנים ועצובים ושמחים. היי בריאה ושמחה יפה ומאושרה ותודה על הפרחים ורק חבל שאת עצמך לא באת כי לעיתים פגישה איתך היא גם כן כעין כריזנטמה של זהב". למעלה, בצד השמאלי של הדף הוסיפה עזה צבי בכתב ידה את המשפט: "שטיינזלץ עם זקן הכריזנטמה / שושנה שעלים לה כתומים".
בראיון מיוחד שהעניק למשוררת נעמי שמר, במדור 'שבשבת' של עיתון 'דבר' שיצא בזמנו, הוא סיפר על תחושותיו בשעה שהוא מוסר שיעור לציבור הרחב: "כשאני מרצה בפני הציבור החילוני, אני יודע שבמחצית השעה הראשונה עלי לשחת את דברי לריק, עד שיתרגלו השומעים לזקני ופאותיי, וישתכנעו שאין לי קרניים".
ואכן נראה שברבות השנים הוא הצליח לשכנע וגם ליצוק תוכן רב בלב ההמון הישראלי.
"בחוץ הופך הערפל לגשם", סיכמה נעמי שמר את רישומה מהפגישה עם הרב עדין, "ובבואי לתל אביב הוא הופך מבול. מישהו, בתיבת נח שבקצה תלפיות, שוקד להציל את גופי הדברים שמהם יצמחו, ככלות הכל, החיים העתידיים".
ספר הק"ן
בשנת תשכ"ג, לרגל שנת המאה וחמישים להסתלקות אדמו"ר הזקן 'בעל התניא', שכונתה בפי חסידי חב"ד שנת הק"ן, מר זלמן שז"ר יזם להוציא ספר מאמרים מחקריים אודות אדמו"ר הזקן. שזר כתב על ההצעה לרבי מלובאוויטש והרבי השיב כי היוזמה גורמת לשביעות רצון, אך הוסיף הסתייגות מסויימת וכתב כי הוא מקווה שכל המאמרים שיופיעו בקובץ יהיו מתאימים לגמרי לתורתו של רבנו הזקן, ואם כך יהיה הדבר, יוכל להביע את דעתו הגלויה כי הינו שבע רצון מכך.
מר שז"ר תכנן להוציא את הקובץ באמצעות משתתפי השיעור כשמוסר השיעור, הרב עדין, הופקד על מלאכת עריכת הקובץ הייחודי. בשבתו כעורך פנה הרב עדין אל הרבי וביקש שייאות לכתוב הקדמה לספר, מענה הרבי היה: "אין ענין כלל שיהיה מאמר או כיוצא בזה כתוב ממני להקובץ, כי זהו יתפרש מעין הסכם מן 770 (בית מדרשו של הרבי – י.ש.) שכל הכתוב בו צריך להיות נלמד ומקובל על התמימים, החסידים וכו'. וק"ל".
מפני סיבות שונות הוצאת הקובץ נדחתה שש שנים, ובשנת תשכ"ט יצא הקובץ בשם "ספר הקן" ובו 170 עמודים. הקובץ נפתח בדברי הקדמה של שז"ר, וממשיך במאמר ראשון מאת הרב אברהם חן, שהיה ידען גדול בחסידות ועוד מספר מאמרים מאת שורת אישים נכבדים. גולת הכותרת של הספר, היה פרסום ניתוח כתב ידו של אדמו"ר הזקן, על ידי גברת רות צוקר, גרפולוגית בעלת שם עולמי. וכן פרסומה של רשימה ביבליוגרפית של כל ספרי חב"ד מאת הביבליוגרף אברהם מאיר הברמן.
