בס"ד

Judaísmoיהדות במגרש הברזילאי

Judaísmo
יהדות במגרש הברזילאי

שלושת אלפי היהודים שהתגוררו בעיר קוּריטיבּה, דרום ברזיל, לפני כשלושים שנה, לא ממש הבינו למה הרב יוסף דוּבּרַבסקי, שליח חב"ד בעירם, משקיע בבניית מקווה טהרה. ההתעניינות של התושבים המקומיים ביהדותם הייתה די מאופקת, וכך גם כשהמקווה החדש כבר עמד על תילו לא פקדו אותו די הצורך. הסתבר שהם עדיין לא הצליחו להבין את חשיבותה הגדולה של המצווה.

"ייגענו את מוחנו מה לעשות בעניין, והחלטנו לערוך ערב מיוחד לציבור הרחב שבמרכזו תעמוד מצוות טהרת המשפחה. שיתפנו בעניין את בני הזוג ספרא, והרעיון שעלה היה פנטסטי. במקום מרצה כזה או אחר שיעמוד לדבר בפני תושבי המקום, הגב' ספרא בכבודה ובעצמה טסה לשם במטוס הפרטי של המשפחה ונשאה נאום נלהב על חיוניותה הקריטית של טהרת המשפחה. הדוגמה האישית הזו חוללה גדולות ונצורות והביאה מהפך רוחני למקום. כחודש לאחר מכן היא הגיעה לניו יורק ועברה בחלוקת הדולרים לצדקה אצל הרבי, שבינתיים דווח באמצעותנו על האירוע ותוצאותיו, והרבי אמר לה במאור פנים: 'יישר כוח על הנאום בקוריטיבה'".

כך מתאר הרב יוסף דוד וייטמן, מראשוני שליחי חב"ד בברזיל, אנקדוטה קטנה מתוך הפעילות החב"דית להחזקת והאדרת היהדות בברזיל, בה הוא גם ממחיש את התרומה האישית של משפחת ספרא הידועה לפעילות זו.

ואם במשפחת ספרא עסקינן, הרב וייטמן מביא המחשה נוספת המלמדת על תחושת הערבות האישית שחש מר ספרא לכל עניין יהודי. "בצהרי יום בהיר אחד מתקשר אלי ר' יוסף ספרא ואומר לי לבוא בדחיפות למרכז הרפואי ע"ש איינשטיין. זהו אחד מבתי הרפואה הענקיים והמתקדמים ביותר בדרום אמריקה. לא ידעתי במה מדובר. חשבתי לתומי שהוא רוצה לערוך איתי ביקור חולים של אחד מבני משפחתו או ידידיו.

"כשהגעתי לשם הוא כבר נחת עם המסוק שלו והזמין אותי מיד לאספה שלא מן המניין עם הנהלת המקום. על הפרק היה נושא אחד ויחיד: הקמת מסעדה כשרה במתחם במרכז הרפואי. מדובר במולטי־מיליארדר, שיכול היה להקדיש ליוזמה כזו את יום ראשון החופשי או שעת לילה של אחד הימים. הוא בוודאי לא היה צריך להטריח עצמו לשם כך. די בכך שייתן הוראה והדבר יתבצע. אבל כזה הוא היה. בענייני יהדות הוא היה ראש וראשון לכל דבר. גם באמצע היום ועל חשבון העסקים הפרטיים שלו".

קשה להיות במחיצתו של הרב יוסף דוד וייטמן, שליח חב"ד הוותיק ורבה של קהילת 'בית יעקב' בס' פאולו שבברזיל, ולא להתפעם מאישיותו הייחודית. מצד אחד, דמות שמנהיגה ברמה את אחת הקהילות החשובות ביותר בדרום אמריקה, יהודי שעשירי תבל אינם עושים דבר קטן כגדול מבלי להיוועץ בו ולקבל את ברכתו. תלמיד חכם מובהק שהראשונים לציון לדורותיהם רחשו־רוחשים לו הערכה. ועם זאת, מדבר בגובה העיניים, בערנות ובדיוק נמרץ ופדנטיות הנלווים לכל תיאור.

כשמונים אלף יהודים מתגוררים כיום בס' פאולו, ברזיל. לעיר הגדולה הזו הגיע לפני 44 שנים הרב וייטמן כאברך צעיר עם זוגתו ובתם התינוקת. בטרם צאתם לשליחות, כתב לרבי מלובביץ' זי"ע על ארבע הצעות שונות לשליחות שקיבלו ממקומות שונים בעולם. הוא עצמו יליד בלגיה, רעייתו נולדה באיטליה. את ברזיל כלל לא הכירו. אבל תשובת הרבי לא הותירה מקום לשום ספק. מתוך ארבע ההצעות הקיף הרבי בעיגול את הצעתו של הרב שבתי אלפרין, שליח הרבי הראשי לברזיל, והוסיף את ברכתו הקדושה להצלחה רבה. רק כדי לסבר את האוזן נאמר כי בזמנו פעלו בשליחות בברזיל שלוש משפחות חב"דיות. כיום יש לא פחות משמונים שליחים הפרושים בכל רחבי המדינה ומשיבים הביתה נשמות אבודות.

תורה שלמדתי מרבותיי

בטרם נצלול אל השליחות בת עשרות השנים ואל מעט מן הסיפורים המרתקים הכרוכים בה, רצינו לשמוע מפי הרב וייטמן על התקרבותו לחב"ד.

"העיר אנטוורפן, בה גדלתי ולמדתי בצעירותי, היא כידוע עיר מלאה חכמים וסופרים", פותח הרב וייטמן. "הרבי פעם כינה אותה: עיר ואם בישראל. מטבעי אהבתי ללמוד, ומי שהדריך אותי אישית בלימוד הגמרא, היה בעיקר הגאון רבי יוסף אלביצקי זצ"ל, שלימים עלה והתגורר בבני ברק. ל'זמן' אחד הגעתי לארץ ולמדתי בישיבת 'בית התלמוד'. לאחר מכן למדתי תקופה אצל הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל, ראש ישיבת הנגב. באותן שנים השקעתי בעיקר בהספק ולאו דווקא בלימוד לעיון".

בעצת חבריו בני גילו שנמנו עם חסידי חב"ד, עבר הנער יוסף דוד ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' בברינואה שבפרברי פריז, צרפת. "שהיתי שם תקופה ארוכה", הוא נזכר, "לימוד החסידות תפס אותי מאוד. המשפחה שלי מוצאה מחסידי פולין, ואף על פי כן לא הכרתי קודם לכן אפשרות ללמוד חסידות בצורה כה יסודית ומעמיקה המרוממת את הנפש".

"לאחר משך זמן בברינואה, רציתי לעבור ללמוד בישיבה בחצרו של הרבי בניו יורק. נסעתי תחילה לביקור קצר, וב'יחידות' הראשונה שזכיתי לה בחדרו של הרבי, שאלתי אם לשוב לברינואה או להישאר כאן. הרבי לא ענה לי ישירות אך הדגיש בדבריו את הצורך "לשבת וללמוד בשקידה והתמדה", וחזר על משפט זה שלוש פעמים בתוך הדברים. הבנתי שהכוונה היא לשוב לברינואה, ואז לקראת צאתי מהיחידות הסיר הרבי כל ספק כשעשה אותי שליח־מצוה לצדקה, הוא העניק לי שטר של דולר ואמר: את הכסף אתה יכול להמיר את זה לפרנקים צרפתיים"…

"גם היום", מעיד בעצמו הרב וייטמן, "עומדות לנגד עיניי מילותיו של הרבי 'לשבת וללמוד בשקידה והתמדה'. ואני משתדל לקיים את ההוראה הזו בכל עת מצוא, בתוך הפעילות השוטפת של עבודת השליחות.

לאחר שנתיים נסע לניו יורק, ללמוד בחצר הרבי. "למדתי בכולל הסמוך לחצר הרבי כבר לפני שהתחתנתי. התחלתי ללמוד לימודי סמיכה לרבנות ובהמשך הגעתי גם ללימודי דיינות, והוסמכתי על ידי הגאון הרב ישראל יצחק פיקרסקי, ראש ישיבת 'תומכי תמימים' בברוקלין, שהיה תלמידו המובהק של הגאון מקוזיגלוב הי"ד, הרב אריה צבי פרומר בעל 'ארץ צבי', בישיבת חכמי לובלין".

תורה ומדע – אין סתירה

ראשית פעילותם של הזוג וייטמן בברזיל הייתה ממוקדת וצנועה. "עיקר השליחות אליה הוזמנתי היתה כדי לעבוד עם הצעירים כיון שאני דובר צרפתית, וצעירים רבים בברזיל, יוצאי בלגיה סוריה ולבנון, היו דוברי צרפתית. התחלנו להפעיל שיעורים לצעירים, סמינרים ובתי מדרש וכיוצא בהם. בשלב כלשהו הבנתי שצריך להתחיל לתרגם ספרי חסידות. המאמר הראשון שתרגמתי לפורטוגזית היה המאמר הידוע 'באתי לגני' תש"י מאת הרבי הריי"צ זי"ע, שהיה המאמר האחרון שהוציא לאור לפני הסתלקותו בי' שבט תש"י. כשסיימתי את המלאכה, שלחתי את המאמר המתורגם לרבי".

התשובה שהתקבלה הייתה מעודדת ביותר והעידה על שביעות רצונו של הרבי: "יברר באיזה מדינות מדברים בפורטוגזית ולשלוח דוגמאות לשם. נתקבל ותשואות חן ודבר בעתו בסמיכות לראש חודש".

"כיום יש ספרי חסידות רבים שתורגמו על ידינו לפורטוגזית: ספר התניא, קונטרס 'החלצו', כמה וכמה 'המשכים' מאדמו"ר הרש"ב, ועוד, זאת לצד מאות ספרים תורניים", מוסיף הרב וייטמן להבהיר את גודל החידוש, "אבל אז היה זה המאמר הראשון שתורגם לשפה זו".

כאן בא תורה של הפעולה המשמעותית הבאה שלו שהכתה שורשים עמוקים בקרב צעירי ברזיל. "לאחר שלמדתי היטב את המאמר 'באתי לגני' עם קבוצת צעירים, נוצרה התעוררות גדולה והחלטנו לנסוע יחד לרבי. הייתה זו הקבוצה הראשונה שהבאתי לרבי, לרגל י’ שבט תש"מ, והיא מנתה כארבעים סטודנטים.

"אחד הדברים שדרבן מאוד את הבאת הקבוצות הוא התבטאות מיוחדת מהרבי בנושא זה. לקראת י’ שבט של אותה שנה (תש"מ), החלטנו לתרגם את הקונטרס 'אמונה ומדע', המכיל אגרות של הרבי בנושאי השקפה המבארות כיצד אין כל סתירה בין האמונה היהודית לבין המדע. אני טרם שלטתי היטב בפורטוגזית, ומלאכת התרגום הוטלה על עורך דין חב"די מקומי לצד אברך נוסף. כך ישבנו במשך כמה שעות מדי יום ועבדנו יחד על מנת ליצור תרגום מדוייק ואיכותי.

"את עיקר העבודה סיימנו לפני י’ שבט, ואותו עורך דין נסע לניו יורק, נכנס לרבי ל'יחידות' והגיש לרבי עותק לא מכורך של טיוטת הספר. הרבי הגיב: אמנם אני לא שולט היטב בפורטוגזית אבל אשתדל להבין. הלה אמר לרבי: את הספר המוכן אביא בעזרת ה' לי"א ניסן (יום הולדתו של הרבי). הרבי ענה לו: עדיף שתביא איתך קבוצה של אנשי אקדמיה וסטודנטים שקראו את הספר, שיבואו להתוועדויות כאן וישמעו שאין כל סתירה בין התורה למדע, ואדרבה – התורה נעלית מהמדע.

"התבטאות זו המריצה אותנו וגם אחרים להביא עוד ועוד קבוצות אנשים ונשים להיות נוכחים בהתוועדויות של הרבי. ואכן, במשך 12 שנים רצופות הבאתי מברזיל קבוצות סטודנטים אל ההתוועדות הגדולה של י’ שבט, וזכינו לקירובים רבים ונפלאים. הסטודנטים היו נכנסים אל הרבי ל'יחידות' ומגישים שאלות ובקשות, והרבי היה עונה להם בפרטנות יחסית. בהתוועדויות הרבי היה אומר 'לחיים' לסטודנטים, וכך קירב אותם גם בעוד הזדמנויות.

הסטודנטים שלא שבו הביתה

"כיון שבתקופה זו יש חופש מהלימודים בדרום אמריקה, היינו שוהים בחצר הרבי כשבוע שלם, כשהסטודנטים היו מתארחים אצל משפחות חב"דיות בשכונת קראון הייטס החב"דית. לאחר מכן הבנים היו נוסעים למשך כחודש לישיבת חב"ד במוריסטון, ניו ג'רזי, והבנות היו לומדות פרק זמן מקביל ב'מכון חנה' בקראון הייטס.

"רבים מהצעירים שעברו את החודש הרוחני הזה כבר לא שבו לחייהם הקודמים בברזיל. הם נשארו ללמוד במוסדות התורניים כתלמידים קבועים. מהקבוצות הללו יש חוזרים בתשובה רבים שהקימו משפחות חסידיות לתפארת, וכמה מהם מכהנים כיום בעצמם כשליחים במקומות שונים בעולם".

בהקשר ל'יחידות' המדוברת, מוסיף הרב וייטמן על התפקיד המיוחד שהיה לו כמי שאחראי על הסטודנטים. "חלק מחברי הקבוצה לא הבינו אנגלית והשפה היחידה שהכירו הייתה פורטוגזית. במצבים כאלו אני הייתי עומד בפתח חדרו של הרבי, צמוד לדלת, מאזין לדבריו, ובסיום היחידות הייתי מתרגם להם את הדברים. פעמיים אירע שבמהלך יחידות לסטודנטים הרבי עצר את דבריו והורה לי לתרגם את הדברים בפניו. מגודל האימה והיראה שחשתי בפני הרבי, כמעט שלא הצלחתי לעשות זאת. לצד זאת, היתה לי תחושה שהרבי רוצה לשמוע ולבחון אותי כיצד אני שולט בפורטוגזית…".

הוראה מיוחדת קיבל הוא עצמו בעיצומה של יחידות שלו. "לפתע, הרים הרבי את עיניו מהפתק שהגשתי לו, הישיר אליי את מבטו ושאל: 'מדוע אינך כותב אודות קֶמפּ?'. זו הייתה עבורי הפתעה. עד אז אכן לא עסקתי בכך בברזיל כלל. כמובן, מאז התחלתי לארגן בקביעות מחנות כאלו לילדים באווירה תורנית".

תוך כדי הריאיון, מספר הרב וייטמן כי בימים אלו, ימי חופשת החורף הדרום־אמריקאית, נערכים בהצלחה מחנות לבנים ולבנות בהשתתפות מאות חניכים מכל גווני היהדות הברזילאית. עבור לא מעטים מהם זהו כרטיס הכניסה שלהם למוסדות החינוך של הקהילה בואכה הקמת דורות ישרים מבורכים.

הדיאגנוזה הגזורה

תוך כדי שיחתנו נזכר הרב וייטמן בעוד הוראות שזכה לקבל מהרבי, בימים שבהם הוליכו כמלאך האומר לו: גְדַל.

"פעם", הוא מספר בכנות כמי שאת חטאיו הוא מזכיר היום, "כתבתי לרבי שבשל כל הפעילות בהפצת היהדות, אין לי מספיק זמן להקדיש ללימוד התורה האישי שלי, וגם לא מספיק זמן עבור המשפחה". התשובה המיוחדת שזכה לקבל, בכתב ידו של הרבי, הרגיעה אותו: "לרוב השלוחים שיחיו בעיות על דרך הנ"ל, ולפלא שחושבן ליוצא מן הכלל, ואדרבה יתייעץ עמם מה ואיך עשו בפועל והצליחו, ויצליח".

בשנת תשמ"ד קרא הרבי להנהיג בכל בתי הספר העממיים בעולם כולו "רגע של שתיקה" – מדי יום ביומו יוקדש בכל כיתה זמן קצר בו יחשבו כולם אודות בורא העולם ומנהיגו. הפעילות בנושא חבקה עולם, אבל הוראה מעניינת שקיבל הרב וייטמן לימדה כי לכל כלל יש יוצאים מן הכלל.

"כתבתי לרבי שמאחר ויש לי קשרים במשרד החינוך, האם עלי לנסות להשפיע עליהם להנהיג גם בברזיל רגע של שתיקה. הרבי הסתייג מהיוזמה ונימק: "הם קתולים קנאים, ויש חשש שיכריחו ח"ו 'אותו האיש' וד"ל".

מכאן פונה הרב וייטמן לשתף אותנו בסיפור מופת מופלא שאותו חווה על בשרו, והוא מספר זאת בפרוטרוט ובדיוק נמרץ:

"בשנת תשמ"ד קיבלנו חוות דעת משני רופאים שרעייתי סובלת מבעיה רפואית חמורה, ל"ע. זה היה בערב חג השבועות, ומצב רוחנו היה שפוף. החלטנו לקום ולנסוע לרבי. עם בואנו, לאחר שטבלתי במקווה וערכתי את כל ההכנות הנדרשות, ישבתי והעליתי על הכתב את כל מה שאמרו הרופאים בפרטי־פרטים. ציינתי שהדבר מפחיד אותי וגורם לי מחשבות לא טובות, וביקשתי את ברכת הרבי לישועה גדולה. ניגשתי למזכירות והגשתי את המכתב.

"לאחר כשעתיים־שלוש צלצל הטלפון מהמזכירות ונאמר לי לבוא מיד. מיהרתי לגשת למקום. שם חיכה לי המכתב שכתבתי, כשהחלק שבו פירטתי את דברי הרופאים חתוך וגזור. המזכיר אמר לי שהרבי גזר במספריים את כל החלק שבו הופיע כל אותו פירוט. בעיני רוחי קיבלתי לפתע משמעות מוחשית ומצמררת למושג הרווח: 'צדיק גוזר'… בשולי המכתב, על יד המילה 'מחשבות' שבמכתבי הוסיף הרבי: "[מחשבות] זרות כפשוטן. תזרקם החוצה ע"י טראכט גוט וועט זיין גוט (חשוב טוב – יהיה טוב) כמאמר רבותינו ז"ל. כבר עניתי שאשרי חלקם וכו' וה' יצליחם עוד יותר ותבשר טוב".

"מובן שנרגענו לחלוטין ויצאנו משם בשמחה גדולה".

.

עדות ישראל מתחברות

"העיסוק בהפצת היהדות ומעיינות החסידות", חורץ הרב וייטמן, "אינן עומדות חלילה בסתירה ללימוד תורה רציני. אדרבה", הוא מטעים, "הכול מגיע מהתורה. לפעמים אתה מתרוצץ כל היום בין פעילות כזו לאחרת, ואתה חוזר הביתה מותש לחלוטין. אף על פי כן, כל ההצלחה שלך תלויה בכך שתשב עכשיו ותלמד את שיעוריך הקבועים לעצמך.

"גם בקשרים שלי עם הנדיבים התומכים בפעילותנו והיהודים המתקרבים ליהדות לגווניהם, לימוד התורה תופס חלק עיקרי. אני יכול להעיד על עצמי שאין כמו הקשר שנוצר עם אדם על ידי שיעור תורה דווקא. השיעורים שאני לומד איתם, הוורטים הקצרים שאני משתף אותם בעת ביקוריי במשרדים השונים, ועוד אפשרויות רבות, הם אלו שיוצרים את הקשר האמיתי, כי קשר אמיתי נוצר רק על ידי התורה".

כאמור בפתח הדברים, הרב וייטמן מכהן כרבה של קהילת 'בית יעקב' בעירו, ס' פאולו. "מיד כשהגעתי לברזיל", מתאר הרב, "יצרתי קשר עם הקהילה החַלֶבִּית, והייתי מוסר בה שיעורים, למבוגרים בצרפתית ולצעירים בפורטוגזית. גם בהמשך הייתי שותף פעיל ומסרתי שיעורים בתנועות הנוער של הקהילה. מאוחר יותר כמה מהתלמידים שלי נעשו לאנשים חשובים בקהילה ואז התבקשתי על ידם באופן רשמי להתמנות לרבה של הקהילה ולהנהיג אותה".

ראש הקהילה בזמנו היה איל ההון יוסף ספרא, מגדולי עשירי העולם היהודי. הוא היה זה שהפנה את הבקשה האישית לרב וייטמן, לאור הערצתו האישית והבלתי מסויגת כלפיו. "אמרתי לו שאני אשכנזי, ולא מתאים שאני אנהיג את הקהילה הסורית והלבנונית הוותיקה, והוא ענה לי שגם בלבנון היה להם רב אשכנזי, והם יצליחו להסתדר עם זה. ואכן, כך היה. מאז אני מכהן כרב ראשי במקביל לרב ספרדי, ואנחנו עובדים במשותף כשהמנהגים שהביאו איתם נשארו כמובן על כנם".

בתחושת סיפוק מספר הרב כי הקהילה מונה ב"ה כחמש מאות משפחות – כשלושת אלפים נפש, והיא פורחת ותוססת. "בארם צובא שימשו בקהילה רבנים ומורי הוראה דגולים, והמסורת התורנית נמשכת עד עצם היום הזה. צעירים רבים לומדים בישיבות בארץ ולאחר מכן חוזרים לכאן ולומדים בבית מדרש מיוחד שהקמנו. הקהילה חזקה מאוד ושומרת על עצמה. התקנות של הקהילה נשמרות בקפידה וכמעט שאין בה התבוללות.

"היות ומקימי הקהילה הם בני משפחת ספרא, הידועים כתומכי תורה ומוקירי תלמידי חכמים, הגיעו במשך השנים לבקר בקהילה כל הרבנים שכיהנו בארץ כ'ראשון לציון' ורבנים רבים נוספים". עם הזמן נרקמו בינם לבין הרב וייטמן קשרי ידידות אמיצים. מדהים להיווכח בתיעוד מהשמחות האישיות של בית ספרא כיצד מפארים אותן בנוכחותם המרשימה, עם הגלימה המסורתית והמצנפת המיוחסת, הראשונים לציון, זה לצד זה יחד עם הרב וייטמן, באחווה ובהדרת כבוד הדדית.

הרב וייטמן מונה את הישגיה הגדולים של קהילתו, עליה הוא מנצח ביד אמן ובסייעתא דשמיא: "לקהילה יש בית ספר משלה עם אלף תלמידים, תנועת נוער של ארבע מאות נערים, בית מדרש שמידי לילה לומדים בו כמאה וחמישים צעירים, מערך שחיטה ובית דין מבוסס, וב"ה מדי יום ביומו היא הולכת ופורחת".

על ידידו האישי, מר ספרא המנוח, מספר הרב וייטמן כי "למר ספרא היה קשר מיוחד עם הרבי, הוא היה פעמים רבות ב'יחידות' וזכה לקבל מהרבי מכתבים רבים. הוא כמובן גם תמך רבות בפעילות החב"דית הענקית בכל רחבי ברזיל". בני משפחתו ממשיכים לשמור על קשר חם, הדוק ויומיומי עם הרב וייטמן.

"לדאבוננו", מסכם הרב וייטמן, "גם בברזיל יש התבוללות קשה, בייחוד בעיירות קטנות, ואנחנו נלחמים בכך במרץ. באותן עיירות השליחים עובדים קשה מאוד למיגור התופעה.

"מצד שני, אנו רואים דווקא בשנים האחרונות התעוררות גדולה. כיום בס' פאולו יש חמישה כוללים, שלוש ישיבות וחמישה תלמודי תורה. כשהגעתי לכאן, הייתי צריך לחלוב פרות בעצמי על מנת שיהיה לי 'חלב ישראל'. כיום יש כאן חמישה סוגים שונים של חלב כשר למהדרין. תנועת התשובה הולכת וגדלה, וברוך ה' יהדות ברזיל הולכת ופורחת".

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן