הנה לאה ורחל הם אותיות המחשבה ואותיות הדבור… כי המחשבה מתלבשת בתוך הדבור והדבור היה מתגלה… וכמשל המחשבה שהיא רוחניות ונעלית מן הדבור… אך הענין כי יעקב נקרא "בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה" [שמות כו, כח]. שכל תשוקתו היה להיות גילוי אור אין סוף ברוך הוא למטה בעלמא דאתגליא, שעל ידי זה יוכלו הכל לקבל… ולכן היתה רחל עקרה, כי ההולדה מבחינת הדיבור… דעל ידי דיבור ומעשה דווקא נמשך גילוי אור אין סוף ברוך הוא ביתר שאת לאין קץ… כי באמת צריכות להיות שתי הבחינות, מחשבה וגם דיבור ומעשה

[תורה אור, פרשת תולדות, ד"ה וללבן שתי בנות, כב ע"ב]

רחל ולאה – דיבור ומחשבה

המעשים המסופרים בסיפורי האבות הם לא סיפורים של גן ילדים. אחת מן הדרכים לקרוא את התורה היא כ"סיפור של מעלה", להבין ולפרש את היחסים בין הדמויות כיחסים סמליים בין מהויות עליונות. כך מקבלים הסיפורים פנים חדשות. ובמאמר הזה האדמו"ר הזקן עוסק ביחס המהותי שיש בין שלוש דמויות: רחל, לאה ויעקב.

רחל ולאה הן שתי בנותיו של לבן: "וללבן שתי בנות. שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. ועיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה" [בראשית כט, טז-יז]. לפי הקבלה, לאה מייצגת את המחשבה ורחל את הדיבור, וביחד הן מייצגות את ההתגלות הכפולה של השכינה – התגלות מופשטת ופנימית במחשבה, והתגלות מוחשית וחיצונית בדיבור.   

מהו היחס של המחשבה אל הדיבור? מצד אחד, המחשבה מתגלה בתוך דיבור, ואם מחשבה לא באה לידי ביטוי – היא לא נגישה, ונותרת אפופה בחוסר בהירות. מצד שני, הביטוי הגלוי מטשטש את המהות המופשטת של המחשבה, את טהרתה ודקותה של המחשבה. אם אנשים היו יכולים לתקשר זה עם זה רק בכוח המחשבה – ההתקשרות הייתה יותר מופשטת ועצמית, אבל בדרך כלל אינני יודע מה חושב מי ששותק, ומחשבתו מתגלה לפניי רק כשהוא מדבר. הדיבור הוא כלי של ביטוי, אבל הוא גם סוג של מכשול, מפני שהקומוניקציה שבדיבור כבר איננה ישירה, שכן כל מחשבה עוברת עיוות בשל הצורך להכניסה לכלי הדיבור הגשמיים.

רחל ולאה בתורה הן דמויות נבדלות, אך הקבלה רואה אותן ככפל דמות, שתי בחינות של השכינה, שכל אחת מייצגת דרגה אחרת – רחל את הדרגה המוחשית והנגלית ולאה את הדרגה הנסתרת והמופשטת. זמן הגלות יוצר הפרדה בין רחל ולאה: רחל מייצגת את הצד השרוי בגלות משום שהיא הצד הנראה והנגלה לעין, והגלות הראשונה והבסיסית פוגעת ביסודה בצד החיצוני, של הפנים הנראות והמתגלות: אפשר לקחת אדם ולהגלות אותו מארצו, או להפוך אדם לעבד. לאה מייצגת את הצד הנסתר, וצד זה לא תמיד נתפס בגלות ואפשר כי אדם יהיה בגלות ובכל זאת נשמתו תישאר חופשיה. אפשר הרי לומר לאדם שלא לדבר אלא דברים מסוימים, אך קשה הרבה יותר לצוות עליו שלא לחשוב עליהם.  

יעקב, רחל ולאה – הולדה ועקרות

מדוע יעקב רוצה את רחל ולא את לאה? המהות של יעקב מייצגת את המהות הרוחנית העליונה המבקשת ביטוי בכל דרגה שהיא, ולכן יש ליעקב זיקה, שייכות והבנה אל העולם הנסתר. מדוע יעקב מעוניין רק בבחינה של רחל, או בלשון אחרת, מדוע הוא מעמיד את העולם החיצוני כעולם מרכזי? אדם הנמצא במדרגה נמוכה מבחינת החוש האסתטי שלו, עשוי לרדוף אחרי יופי נגלה, ולהישאר אדיש לגמרי לדברים בעלי יופי פנימי ודק, להיות עיוור לצדדים שלמים של המציאות וער רק להיבטים הנגלים והחיצוניים. אבל יעקב איננו עיוור, והוא מודע לכל הצדדים של המציאות הגשמית והרוחנית, והוא יודע שיש יופי פנימי, אז מדוע הוא בכל זאת בוחר בגילוי החיצוני?

התשובה היא שיעקב אוהב את רחל מפני שהמטרה של יעקב היא להיות הקו האמצעי, המבריח מן הקצה העליון אל הקצה התחתון, זה שמקשר את המעלה עם המטה. רחל היא הסמל של הקצה התחתון, ולכן המטרה של יעקב כמהות היא להעביר את הדברים עד למטה, לעולם הגלוי, לעולם הדיבור. לאה היא מדרגה גבוהה, אבל היא לא הקצה התחתון, והיא עדיין מייצגת עולם של כיסוי והסתר, עולם רוחני ומופשט. יעקב מחפש דווקא את רחל, מפני שבמדרגה התחתונה ביותר – של הדיבור הגלוי – יעקב מגשים את המציאות שלו. יעקב צריך להמשיך את האור שימשך הלאה בתוך המציאות, ורחל היא הסמל למציאות התחתונה ביותר והגלויה לעין כל.

אבל ההגשמה אינה פשוטה. הקשר בין יעקב ורחל מתואר בתורה כקשר סבוך בגלל העקרות של רחל, בשל ההמתנה ללידה של יוסף ובגלל סיבוך הלידה של בנימין. האתגר של יעקב עם רחל הוא לא רק בקשר עצמו אלא בהגשמה של הקשר הזה במציאות, בעיה שאפשר לכנות "עקרות רחל". מבחינת המהות של העניין, השאלה האם יעקב יכול להוליד מרחל היא האם יעקב כמהות המתגלה למעלה ולמטה מסוגלת להגשים את המטרה, ולהביא את האור לידי ביטוי לא רק כמחשבה, אלא גם בדרך שיש לה גילוי במציאות, בתוך העולם שלמטה.

הגשמה

הביטוי בתוך עולם המחשבה – עולם יותר רוחני, יותר מופשט ויותר נעלה – הוא יחסית פשוט לדרגה של יעקב, ומסיבה זו, לאה יולדת בקלות. גם הילדים שלה כולם נחשבים כמהויות עליונות: ראובן ושמעון מייצגים ראיה ושמיעה של האלוקות, לוי את הביטול כלפי מעלה, ויהודה את ההודיה לה', אבל כדי להביא את האור לידי גילוי גם ברבדים מוחשיים המתאימים לכל אדם, ולא רק לאינטלקטואל שחושב מחשבה מופשטת, להגשים את התוכן העליון בתוך המציאות – יש צורך להתגבר על קשיים במעבר מרוחניות לגשמיות. אם יעקב היה רוצה להוליד ולדות כלשהם, רק שיהיו לו ילדים, שיהיה מישהו שיגיד אחריו קדיש – לא הייתה כל בעיה. אבל הוא רוצה להוליד ילדים שיש בהם הוויה חדשה, ובהוויה החדשה יש ניסיון לאכוף את הטבע התחתון לעשות דבר שאיננו בכוחו, איננו ביכולתו ואיננו במהותו.

יש הרבה אנשים שמצד מהותם אין להם שום נטייה להביא דברים לידי הגשמה. נוח להם בעולמות מופשטים, הם חיים בעולם המופשט וטוב להם. אבל מה קורה כשמישהו רוצה להביא דברים לידי הגשמה? כשאני עוסק במחשבות, בתיאוריות, באידיאות – שם אני יכול לשמור את הטהרה של האידיאות, אבל כשאני רוצה להגיע לבחינת ההגשמה, יש מקום אחד שיכול להיות הכישלון: המציאות הגשמית עצמה, מפני שהחומר למטה איננו מסכים עם כל הרעיונות היפים.

חוסר היכולת להגשים רעיון, לממש רעיון מופשט, היא עקרות. כאשר כלי לא קולט את הרעיון המופשט שניסו להכניס בתוכו. לא פעם אדם מרגיש שיש לו רעיון, אבל בתוך תהליך היצירה, היצירה הפסיקה לבטא את הרעיון המקורי, והיוצר מעדיף לשבור את היצירה. לפעמים אדם גם מרגיש כי המציאות החומרית לא מאפשרת ביטוי של העולם הנסתר, ובמצבים כאלה נוצר שיתוק. העקרות לא נובעת מחוסר יצירה, אלא דווקא מיצירתיות שאינה מסוגלת להביא את עצמה לביטוי מעשי, מהויות עליונות שאני רוצה לשמור אותן בטהרתן שאינן יכולות להגיע לידי הגשמה של מטה. אני מנסה להביא אותן לידי הגשמה והן אינן נולדות. לפעמים העקרות באה כי אדם מרגיש שמה שהוא רוצה להגיד, הוא לא יכול להגיד אותו. הוא רוצה לשמור על האמת, ולכן הוא לא יכול לבטא אותה במילים. הוא יכול ליצור ולעשות מחשבה. יש מחשבות שמגיעות לידי ביטוי במילים של הפשטה, אך אינן מגיעות לביטוי על ידי מעשים בתוך העולם הזה.

יעקב יודע שמלאה יכולים להיוולד בנים, ושהבנים של לאה יהיו בדרגה של שלמות, אבל המטרה שלו היא להביא את ההתגלות האלוקית לידי הגשמה גלויה, ולכן הוא צריך שייוולד בן דווקא מרחל. לאה יולדת בן אחר בן, וכל בן יש לו מעלה ומדרגה גבוהה, אבל יעקב מחפש את הבנים הללו שיכולים לרדת למטה. בסופו של דבר, יוסף הוא ההגשמה של יעקב דרך רחל, מפני שליוסף יש את האפשרות לשלוט בדרך גלויה, הוא המושל בכל הארץ. יוסף יכול לרדת עד מצרים למטה-מטה והוא מסוגל להגשים את יעקב, ולהמשיך את דרכו של יעקב בעולם הזה.