בספר התניא מוסבר שצדיק נמצא במצב של "לבי חלל בקרבי". הלב הוא חלל מפני שהצדיק הפך את הנפש הבהמית שלו לטוב, והוא חלל ריק מבהמיות ומיצר הרע. כשצדיק אוכל, למשל, הוא לא מרגיש הנאה ותענוג גשמיים. כשהוא מגיע למקום מסוים וקהל גדול קם לכבודו, זה לא עושה עליו שום רושם. אין לו תאוות, אין לו משיכה לעולם הזה. כלום.
הרבי חידש שהעניין של "לבי חלל בקרבי" שייך לכל אחד ואחד. זה ממש מפליא. כל אחד מרגיש היטב עד כמה הנפש הבהמית משתוללת בקרבו ועד כמה היא מגושמת, ומה הקשר שלנו, אנשים פשוטים, לעניין נעלה כל כך?
מסביר הרבי שכל יהודי יכול להרגיש ריקנות. כל עוד אדם מרגיש כמו "כלי מלא", ושהמצב הנוכחי שלו הוא טוב ונוח לו להישאר בו, אז הלב שלו מלא ואין בו תזוזה. אבל אם הוא חי בתחושה שעדיין יש לו הרבה לאן להתקדם, מתקיים בו "ולבי חלל בקרבי". כאשר אדם מרגיש שהוא "כלי ריקן", התחושה הזו מקשרת אותו לצדיק. ככל שהאדם מרגיש יותר את החיסרון שלו וככל שהביטול שלו עמוק יותר, כך יש לו יותר שייכות לצדיק.
ובשביל זה יושבים חסידים ומתבוננים יחד מה עלינו לעשות ולהיכן אנחנו צריכים להתקדם. ומי שלוקח את הדברים באופן אישי "אליבא דנפשיה", בכנות וברצינות, יבין ויחוש באמת עד כמה הוא "כלי ריקן".
באזור אנטוורפן פעל כומר פרוטסטנטי בעל השפעה גדולה ורחבה מאוד. היו לו בקהילה יותר ממאה וחמישים חברים, ההטפות שלו הופצו באינטרנט והוא היה פופולארי מאוד. אבל מתחת לפני השטח כרסמו בלבו במשך שנים ספקות באמונה ובדת שלהם. הוא הוזמן פעם לאסיפה גדולה של כמרים ואנשי דת, ושם הוא פרש באומץ את התהיות שקיננו בו. לאנשי הרוח הנכבדים לא היו תשובות מספקות בשבילו.
בחיפושיו אחר האמת הוא הזדמן לשיעור שמסר חסיד מאנטוורפן. הוא נתפס לדברים, ובסופו של דבר הגיע למסקנה שהדת שלו היא שקרית, והחליט שהוא רוצה לעזוב את הקהילה שלו! הוא נהנה ממעמד מכובד מאוד ומפרנסה ברווח, אבל לא רוצה לעשות שקר בנפשו. אשתו ניסתה להניא אותו מהמהלך הדרמטי, ובמשך שש שנים (!) הוא ניסה לשכנע אותה להצטרף אליו ולעזוב את הנצרות, ללא הצלחה.
בסוף, הוא קם ועשה מעשה. הוא עזב את הבית ואת קהל המאמינים שלו, השליך הכל מאחוריו והגיע לבית חב"ד. הוא שכר חדר בחדרי האירוח של בית חב"ד, והחליט שהוא מעוניין להתגייר. כל הניסיונות שלי להוריד אותו מזה ולשכנע אותו לחזור בו, עלו בתוהו. אמרתי לו שהוא יכול לשמור את שבע מצוות בני נוח אבל הוא פשוט לא היה מוכן לשמוע. הוא עמד על שלו: "אני רוצה לעבוד את הקדוש ברוך הוא כל היום, בכל המצוות! אני רוצה להיות יהודי, וזהו!". גוי שכמותו הרגיש כלי ריקן וחש שהוא חייב לעבור שינוי מהפכני! ומה איתנו?
בהתוועדות של פורים תשכ"ה הרבי אמר שכולם יאמרו "לחיים" ויהפכו את הכוס… ואז אמר הרבי שבסיפור של אלישע עם האישה "מנשי בני הנביאים", הוא אמר לה "כלים ריקים אל תמעיטי". ברור היה שבשביל לקבל את השמן על הכלים להיות ריקים, ולמה אלישע היה צריך להדגיש בפניה "כלים ריקים"? בשביל ללמד אותנו יסוד גדול בעבודת ה': אם בן אדם רוצה להיות "כלי" שיוכל להכיל ולקבל אלוקות, אם הוא רוצה לקבל קדושה והמשכה מהקדוש ברוך הוא, עליו להיעשות "כלי ריק"!
ואז המשיך הרבי והסביר למה הוא ציווה לומר "לחיים" ולהפוך את הכוס. אף אחד לא באמת אוהב "משקה", זה דבר ממש מאוס. אז למה אתה בכל זאת שותה אותו? כי ה"משקה" משפיע עליך וגורם לך לצאת מהמציאות שלך, להיות "כלי ריק", להיות מוכן לקבל. כשאתה אומר "לחיים" אתה רוצה לשתוק, לשמוע, לקלוט, לקבל ולהתמלא.
בליובאוויטש לא הייתה תחנת רכבת. הרכבת הייתה מגיעה לעיר רודניא הסמוכה, ומשם היו נוסעים עם עגלה וסוס לליובאוויטש. עגלון אחד היה מציע לחסידים את שירותי ה"מונית" שלו מרודניא לליובאוויטש.
אותו עגלון היה אמנם חסיד פשוט, אבל בעל "חוש ריח" מפותח מאוד. הוא ידע לזהות את הנוסעים. אם החסיד שירד מהרכבת היה ב"ביטול", הוא היה עוזר לו. לעומת זאת, אם עלתה ממנו תחושה של "בשבילי נברא העולם", הוא לא כל כך נרתם לעזרתו.
ומרגלא בפומיה של אותו עגלון: "כשאני הולך לקנות סוס חדש, על מה אני מסתכל? על שלושה דברים. דבר ראשון – שהסוס בריא וחזק; דבר שני – שהרגליים שלו ארוכות. כי ככל שהן ארוכות יותר, הוא מסוגל לדהור ולרוץ מהר יותר; והדבר השלישי – שהראש שלו קטן. כי ככל שהראש קטן יותר, הוא בטל יותר לבעלים… זה מה שאני צריך. סוס עם ראש קטן, שיציית לי".
ככל שנקטין את הראש שלנו, את החשיבות העצמית ואת ההבנה שלנו, כך נהיה שייכים יותר לבעל הבית, לקדוש ברוך הוא. לא הכל חייב להסתדר לך בשכל. להיפך. ככל שהדברים יהיו הפוכים לשכל שלך, תהיה שייך יותר לקדושה. לפעמים הקדוש ברוך הוא עושה דברים ששוברים את הטבע שלך ואתה מתעצבן מאוד, למה זה לא הולך? כשאתה רואה את היפך הטבע, שם נמצא הקדוש ברוך הוא! תפסיק להיות מציאות!
כשלמדתי בישיבה בכפר חב"ד, היה לי חבר שהיה באמת בחור מיוחד ומוכשר, למדן, לומד חסידות ומתפלל ברצינות. לבחור הזה הייתה בעיה. הוא אהב להתעדכן ולדעת כל הזמן מה מתרחש בעולם. הוא לא היה מסוגל להירדם בלילה אם הוא לא ידע אם ביפן הייתה רעידת אדמה… הוא פשוט היה חייב לדעת.
יום אחד הוא סיפר לי שהוא מרגיש שמשהו לא בסדר. "אני לומד ומתפלל, אבל מרגיש שאני נשאר אותו דבר. שום דבר לא חודר אלי, אני לא זז". "לך לר' שלמה חיים", יעצתי לו.
בליל שישי לאחר חצות היה אפשר להיכנס אל ר' שלמה חיים לשיחה אישית, מלב אל לב. אותו חבר הלך להתייעץ ואני נשארתי ער בבית המדרש וחיכיתי לו מסוקרן. כשהוא חזר, הוא נכנס מיד לאחד החדרים. הצמדתי אוזן לדלת, ושמעתי אותו קורא קריאת שמע בהתעוררות גדולה ובבכי. לא רציתי להפריע לו והלכתי לישון.
למחרת ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה היה אצל ר' שלמה חיים, והוא התחיל לספר: "נכנסתי לחדר, ואמרתי לר' שלמה חיים שאני לומד ומתפלל וכלום לא 'נדבק'. הוא הקשיב. כשגמרתי לדבר, הוא הציע לי כוס תה. סירבתי בנימוס אבל הוא התעקש. ר' שלמה חיים חזר עם קומקום רותח, הניח על השולחן כוס ריקה, והתחיל למזוג מים רותחים לתוך הכוס. משום מה, הוא לא הסתכל בכלל לאן הוא מוזג את המים. הוא הסתכל לי בעיניים.
"הוא שפך עוד ועוד מים רותחים. פתאום התחלתי להרגיש את המים הרותחים נשפכים לי על המכנסיים… לא ידעתי מה לעשות, איך להגיב. ר' שלמה חיים עמד מולי והסתכל לי בעיניים… אז התאפקתי ושתקתי.
"בסוף כבר הרגשתי שאני ממש 'מתבשל' במים החמים… לא יכולתי יותר. זזתי הצידה. 'מה קרה? למה אתה זז?', שאל אותי ר' שלמה חיים. 'שום דבר', עניתי, 'זה פשוט קצת חם'.
"'אוי, סליחה. המים הרותחים נשפכו עליך?', הוא אמר, התיישב מולי והתחיל לדבר. 'תסביר לי משהו, הוא אמר, 'בהתחלה שפכתי את המים והם נכנסו לתוך הכוס. למה פתאום הם נשפכו החוצה? מה קרה?'.
"עניתי לו את התשובה הפשוטה: 'כשהכוס הייתה ריקה, היה למים מקום להיכנס. כשהיא כבר התמלאה, לא היה להם מקום בפנים והם נשפכו החוצה'.
"ואז אמר לי ר' שלמה חיים: 'כשהראש מלא בשטויות, עסוק בחדשות ובכל מיני הבלים, אין מקום לחסידות להיכנס. הראש כבר מלא. אי אפשר לרקוד על כל החתונות. לך לשלום'".
לחיים! שנעשה כלים ריקים לאלוקות!
עובד ונערך על-פי 'לחיים ולברכה' הוצאת לדורות
