רגע לפני כניסת שבת מדליקים נרות, מה הסיבה שאת השבת מתחילים דווקא בהדלקת נרות? מה הנרות אומרים לנו, ומדוע מדליקים דווקא שני נרות?
על פי פשט ההלכה, מדליקים שני נרות כי אחד הוא כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'. עוד הסבר הוא שלאיש יש רמ"ח איברים ולאישה רנ"ב. בגימטריה הסכום עולה 500, נר בגימטריה זה 250, ושני נרות זה 500. אז שני נרות הם כנגד איש ואישה, שיחד בשלמות הם 500.
נר הוא דבר מעניין. בדרך כלל, רוב הדברים בעולם תמיד יורדים למטה, בגלל כוח המשיכה. אבל שלהבת הנר תמיד שואפת לעלות למעלה. גם אם נהפוך את הנר, הלהבה עדיין תרצה לעלות! הנר הוא סמל לנשמה – "נר ה' נשמת אדם", וכמו שהנר תמיד עולה למעלה, כך גם הנשמה תמיד עולה למעלה.
שמעתי דבר מעניין. היום יש המון אנשים שנוסעים למזרח, למקומות כמו הודו, נפאל ותאילנד. חלק מהם נוסעים כדי לחפש את האמת. בדקתי פעם עם אנשים שעוסקים בעניין, והם אמרו לי שקרוב לשליש מהתיירים שמטיילים שם הם יהודים, למרות שהיהודים הם רק שליש אחוז מכל אוכלוסיית העולם! כל כך הרבה יהודים מחפשים את האמת, בוער להם ללכת לכל הגורואים והמדיטציות, לכתות ולשיטות הכי לא נורמליות. דווקא יהודים, כי ביהודי יש נשמה שמחפשת תמיד לעלות למעלה, אל האמת.
ללהבה גם אין משקל, ואי אפשר לתפוס אותה או להחזיק אותה ביד. בניגוד לכל דבר מוחשי אחר, היא לא פוחתת גם אחרי שהעבירו אותה לגוף אחר. כשנותנים דבר גשמי לאדם אחר – מוותרים על היותו אצלנו. אבל להבה לעולם איננה נגמרת – אפשר להדליק איתה נר אחר, אפילו מיליון נרות, והנר המקורי לא יחסר. בעניינים גשמיים, כשאני נותן – אני נחסר; אבל בעולם הרוחני, כמה שאתה נותן – מתווסף לך יותר. המהות שלי היא להאיר ולחמם, וכשאני מדליק עוד נרות אני מוסיף אור, חום ואהבה בעולם.
לכן ההתחלה של שבת היא דווקא נר: כי השבת מסמלת את היציאה מהגשמיות והחומריות, והבחירה ברוחניות. לשמור שבת זה לא רק לאכול צ'ולנט וקוגל; אם אדם ייקח כדור שינה ויישן כל השבת – האם זה נקרא שהוא שמר שבת? הוא לא חילל את השבת, זה נכון. אבל את הלב של השבת, את הנשמה שלה, הוא לא השיג. שבת היא לא רק 'שמור' אלא גם 'זכור', עניין רוחני יותר.
היה אצלנו יהודי אחד באנטוורפן שהיה אחראי על כל מערכות המחשוב בבנקים גדולים באירופה. יום אחד הוא שאל אותי: "אני לא מבין איך אתם שומרים שבת, זה לא קשה לכם? אני בשבת נוסע עם הילדים, מטייל, עובד. איך אתם עושים את זה?". עניתי לו מה שעניתי. אחרי כמה שנים הוא התחיל להתקרב ונהיה אברך אמיתי. יום אחד נכנס לבית הכנסת אדם אחד ושאל אותו, "אני לא מבין איך אתם שומרים שבת, זה לא קשה לכם?". ואותו אברך ענה לו: 'קשה?! כל השבוע אני מחכה לשבת!'. אחר כך ניגשתי אליו והזכרתי לו בחיוך: 'אתה זוכר שלפני כמה שנים אתה עצמך שאלת בדיוק את אותה שאלה?'. הוא הביט בי נדהם, הוא לא זכר. וגם לא האמין לי שפעם שאל ככה, זה היה כל כך מופרך אצלו. זה הזכיר לי שלפעמים מראים לילדים מתבגרים סרטים שלהם בתור ילדים קטנים, ולפעמים, כשהם רואים אך הם עשו כל מיני שטויות, הם אומרים: "זה לא אני, לא יכול להיות". זה השינוי הכי עמוק – כשאתה מרגיש אדם כל כך אחר, עד שאתה לא מסוגל לראות את עצמך במצב שהיית פעם.
ויש בנר עוד דבר מעניין. לפי ההלכה, לא מספיק להשאיר נרות דולקים לפני השבת – צריך להדליק אותם בכניסת השבת. היה פעם יהודי שנכנס אל הרבי מלובביץ'. תוך כדי השיחה הוא ביקש לשאול שאלה אישית: "לכל אחד יש חלום, אתגר בחיים. מה החלום שלך, רבי?". הרבי הוציא נר ושאל אותו מה זה. "זה נר". "כן, אבל מה זה נר? 'נר ה' נשמת אדם', לכל יהודי יש בפנים נר. החלום שלי הוא שכל אחד ידליק את הנר, ואז יהיה בעולם הרבה אור, שמחה ואהבה". היהודי התרגש לשמוע את הדברים, והם המשיכו לשוחח. כשהוא עמד לצאת הוא הסתובב אל הרבי ושאל: "רבי, אני יכול לשאול עוד שאלה?"
הרבי מאוד אהב אנשים שדיברו איתו ישירות, "דוגרי". כשלמדתי בישיבה היה לנו בחור בקבוצה שכתב לרבי כמה מכתבים אישיים והרבי לא ענה לו, וכשנסענו לשם הוא נכנס ליחידות. הוא שאל את הרבי למה לא ענה לו, והרבי אמר: "אני לא עונה כיון שאתה כותב בין השורות, ואני עונה לאנשים שמדברים בתוך השורות". אותו יהודי אמר לו: "רבי, אתה אומר שהחלום שלך שכל היהודים ידליקו את הנר שבתוכם. רבי, את הנר שלי כבר הדלקת?" הרבי הביט בו ואמר: "נתתי לך את הגפרורים, אבל את הנר אתה צריך להדליק לבד".
אנחנו מקבלים המון חום, המון אהבה וחסד, המון כוחות להאיר את הסביבה. אבל רק אנחנו יכולים להדליק את הנר – אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומנו. גם אם נלך לרבי או לצדיק גדול, הוא אמנם יוכל להדליק את הנר, אבל רק לזמן קצוב. אחרי תקופה מסוימת הנר ייכבה, מכיוון שלא אנחנו הדלקנו אותו.
יש בעולם חושך, אבל לא מגרשים חושך במאבקים, צעקות או זריקת אבנים. חושך מגרשים על ידי הדלקת אור. השבת אומרת לנו: יש בך המון עוצמה. אתה צריך לחשוב איך אתה מדליק את האור.
כתוב בתורה "זה ספר תולדות אדם". כל אדם הוא ספר. תאר לעצמך שאתה נכנס לספריה, ויש בה המון ספרים. פתאום, תוך כדי טיול בין המדפים, אתה רואה ספר שכתוב עליו את השם של הסבא שלך. אתה מוציא את הספר ורואה שסבא שלך כתב את כל החיים שלו: איך הוא היה ילד, איך הוא גדל, התחתן, הוליד את אבא שלך. הוא כתב כל מה שהוא חשב, אמר ועשה, ואחר כך גם כתב איך הנכד שלו בא לעולם, ואפילו מה הוא חשב עליך. אתה קורא את הספר בנשימה עצורה, ורואה שלידו יש עוד ספר, עם השם של אבא שלך. אבא שלך כתב את כל החיים שלו, הדברים הכי פנימיים, הכי נסתרים, שאף אחד לא ידע חוץ ממנו. הכל פתוח בפניך, אפילו מה הוא חשב עליך, על האחים והאחיות שלך. אתה מסיים את הספר ואומר – עכשיו אני יודע מה אבא שלי חשב באמת. אתה מחזיר אותו למדף ורואה שלידו יש עוד ספר, עם השם שלך. מה זה? אתה מוציא את הספר ופותח אותו, אבל הספר ריק. יש שם רק עט, וכתובה שורה אחת: "זה הספר שלך. תתחיל לכתוב".
כך צריך להסתכל על החיים: אתה כותב ספר. בכל דבר אתה משאיר את העקבות, את טביעות האצבעות שלך. אדם לא חי כאן וסתם הולך אחרי מאה עשרים שנה, נכנס לאדמה וזהו זה. מה תיצור בעולם? איזה טביעת אצבע, איזה אורות תשאיר? הנר של השבת אומר: יש לך עוצמה אדירה להאיר, להדליק את העולם, לתת חום. המצווה היא שאתה תדליק, כי את ההדלקה שלך אף אחד לא יוכל להחליף.
לכן אנחנו צריכים לחשוב לעצמנו, כל אחד במסגרת שלו – במשפחה, בבית הכנסת, בבית הספר, עם החברים, בעבודה, אפילו במשחק כדורסל או כדורגל – איזה אור עשיתי היום? כמה גרמתי לאנשים לחייך? כמה נתתי להם הרגשה טובה? לפעמים כל מה שצריך זה מחשבה, דיבור קטן. כשאני יוצא מהבית והאדם הראשון שאני פוגש אומר לי מילה טובה, "אתה נראה נהדר היום", כל היום שלי נראה אחרת! וחס וחלילה שמישהו עובר לידינו ומביט אלינו במבט מזלזל או ביקורתי, לפעמים זה יכול לשנות את כל היחס שלנו לזולת, לאישה, לילדים ולאנשים בעבודה. אדם צריך לחשוב כל יום – אני צריך להדליק את הנר. אנחנו צריכים בכל יום נר של שבת.
זה הדבר הנפלא שאנחנו אומרים כל יום בסוף התפילה ב"מזמור של יום": היום יום ראשון בשבת, היום יום שני בשבת… למה לא אומרים היום יום ראשון, היום יום שני? הגמרא אומרת שכל יום אדם צריך לזכור את השבת, להתכונן אליה .כל יום, לחשוב עליה גם ביום חול. זה כמו אדם שהולך לשחות, ותוך כדי השחייה צריך להוציא את הראש לשאוף אויר, זה מה שנותן לך את הכוח לצלול הלאה. השבת מרימה אותך מחוץ למים הגשמיים של העולם הזה, ונותנת לך כוח להיכנס שוב למים עם אוויר.
לחיים לחיים!