זכות הייתה לנו כי הגאון רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית, שבימים אלו ימלאו שלושים לפטירתו, התגורר במשך תקופה ארוכה באנטוורפן בקרבת מקום אלינו בתקופה בה כיהן כראש אבות בתי הדין. התגוררנו ממש באותו רחוב, וזכיתי להיכרות קרובה איתו. בחרתי לספר עליו כמה סיפורים שמהם נוכל ללמוד מעט מדרכיו.
בימי ילדותו, ניצל הרב וייס זצ"ל בניסי ניסים מהשואה האיומה. משפחתו התגוררה בעיירה במרחק ארבעה קילומטרים מפרשבורג, כשהנאצים ימ"ש כבשו את האזור. כידוע, הנאצים לא פרסמו בהתחלה את המטרה הסופית שלהם והסכימו לנהל משא ומתן, כדי לשחרר יהודים עבור כסף רב.
אביו של הרב וייס הורה לו לנסוע לפרשבורג למרות הסכנות המרובות שארבו בדרכים. האב שיגר ביד בנו שליחות לראש הקהל בפרשבורג כדי להיוועץ בו איך לקדם פני הרעה. חרף הסכנה המוחשית יצא הנער אל השליחות. בהגיעו אל ראש הקהל, השיבו זה בנחרצות: "הכוונה שלהם היא להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, אנשים, נשים וטף, מנער ועד זקן. כל מי שיכול לברוח, שיברח".
ראש הקהל הוסיף ואמר לעלם הצעיר: באת לכאן בדיוק בזמן הנכון. מסתבר שבאותה עת קיבל כמה מאות כרטיסים ממלך אנגליה, שהסכים לקבל ילדים יהודיים פליטים שייכנסו לאנגליה. היה אז באנגליה יהודי בשם ניקולס וינטון שהצליח להשפיע על השלטון באנגליה להסכים לקלוט בארצם מספר מסוים של ילדים, כי הם לא יהיו מתחרים עם אזרחי אנגליה בשוק העבודה. הם ילמדו באנגליה הכשרה מקצועית ששייכת לעבודה כלשהי, ואחר כך יצטרכו להגר מהמדינה.
ההורים של הרב וייס שקלטו את גודל הסכנה שלחו אותו לבד לאנגליה באמצעות משלוח הילדים הפליטים, עם הכרטיס שקיבל מראש הקהל. בטרם צאתו לדרך, הותירה בידו אמו צוואה מרטיטה על פה: בכל מקום שבו תהיה, בכל אזור ובכל חברה שתהיה מסביבך – תזכור שאתה יהודי. לעולם אל תשכח את היהדות שלך. כך ניצל רבי יצחק טוביה מהמלחמה הנוראה ומוראותיה.
עוד סיפר לי לימים הרב וייס כי כאשר באו כל הילדים לאנגליה, ערכו להם קבלת פנים ומלך אנגליה בכבודו ובעצמו בא לראותם. העמידו את כל הילדים בשורות מסודרות וכולם הודו למלך על כך שהוא והממשלה שלו הסכימו לפרוש עליהם חסות ולהצילם. בתוך הטקס, פתאום ילד קטן קפץ ויצא מהשורה והתחיל לרוץ לכיוון המלך. הסדרנים צעקו: "הי! תחזור לשורה, אתה לא פועל לפי הפרוטוקול!" המלך ראה את אשר נעשה וסימן בידו שיתנו לילד לגשת אליו.
הילד בא והודה מקרב לב על כך על הצלתו אך תכף היתה בפיו גם בקשה: כדי שהחסד יהיה שלם, שהמלך יאשר גם להורים שלו ולכל המשפחה מעבר לאנגליה. המלך חייך ואמר לאותו ילד: "בסדר, כך יהיה". אותו ילד זכה להציל את משפחתו. בזמנו, כשהרב וייס סיפר את הסיפור הזה, הביאו כדוגמה לכך שיש לעם ישראל כוח שלא להתפעל מדברים שקורים בחיצוניות, ואם הדבר נדרש – יכולים הם לקפוץ ולהתחנן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, בלי לעשות חשבונות, ולבקש כל דבר שעל לבם. זו עוצמה מיוחדת שנתונה לעם ישראל.
הרב שמחל על כבודו
סיפור נוסף שייך לכוחו הגדול בפסיקת ההלכה. הייתה כאן באנטוורפן משפחה שהתחילה להתקרב ליהדות, ופעם אחת הם באו אלי ושאלו שאלה בהלכה. השאלה הייתה די רצינית וכמו בהזדמנויות דומות ורבות אחרות, הלכתי לשאול בעצת הרב וייס. הרב היה באותו זמן עסוק מאוד אבל עצר הכול וחשב על השאלה, עד שפסק ואמר "כדאי להחמיר".
התקשרתי לאותה משפחה ומסרתי שהרב אמר שכדאי להחמיר. האישה לא הייתה מרוצה מהתשובה. היא טענה שהיא חוזרת בתשובה, וכבר מוכנה לעשות כל מה שהקב"ה אומר, אבל היא רוצה שהתשובה תהיה ברורה. לא "כדאי"; אם אסור – אסור, ואם מותר – מותר. היא עמדה על כך שהרב יבדוק וישיב ברורות. היה לי מאוד לא נעים, אבל אזרתי אומץ ואמרתי לרב וייס בדיוק כל מה שהיא אמרה לי.
הרב כל כך הודה לי ועל אתר ביקש שנביא שוב את השאלה, ואז ישב וחשב ובדק במשך זמן רב, שעה או חצי שעה. לבסוף התקשר ואמר שוב: "אני כל כך מודה לכם. באמת נכון וחשוב לפסוק בבירור. עכשיו בדקתי טוב יותר ובאמת זה מותר". כשלעצמי ראיתי בזה גדלות מיוחדת. אמנם טענו כנגד מה שאמר בתחילה, אבל לא זו בלבד שלא נפגע חלילה וחס אלא אמר תודה פעם ופעמיים וישב לבדוק שוב.
דואג לחסידים
זמן קצר אחרי ההסתלקות הרבי מלובביץ' בג' תמוז תשנ"ד[, הרב וייס התקשר אלי וביקש שאבוא אליו. כשהגעתי אליו הביתה, הזמין אותי לחדר וסגר את הדלת. ואז החל לדבר באריכות בשבח המפעלים האדירים של הרבי הבאים לידי ביטוי בשלוחים ובתי חב"ד, ישיבות קדושות, בתי ספר על טהרת הקודש בכל העולם כולו ועוד. אחרי כל דברי ההערכה שלו, הביע חשש כבד, שלעת כזאת כל הממלכה האדירה הזאת עלולה להתמוטט.
"מה יהיה עכשיו?", שאל בדאגה. "מי ינהל את הכל? מי ידאג לכל בעלי התשובה? מי ידריך את השלוחים? מוכרחים להכתיר רבי חדש. מוכרחים שמישהו ימשיך לנהל את הכל". תכף באומרו זאת הדגיש כי בוודאי אין בנמצא מי שיכול להחליף את הרבי על כל המשתמע מכך, אבל מכל מקום סבור היה כי חובת השעה וחובת הדור היא שהחסידים יבחרו באדם שהיה קרוב לרבי ויוכל להנהיג את חב"ד בדרך שהרבי רצה. הייתה לו עוד הצעה – אם אין אדם אחד, שימנו ועד רבנים שינהיגו את חצר הקודש.
בכל אופן, התחלתי לנסות להסביר ששום רעיון כזה לא יצליח ובעצם הכוח של הרבי ממשיך קדימה. לא נחה דעתו של הרב וייס עד שהפציר בי כי אכתוב מכתב לוועד הרבנים הכללי של ליובאוויטש ובו אביע בשמו את בקשתו למנות רבי חדש כי לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. הסוף ידוע כמובן. לא התמנה מעולם רבי או ועד רבנים ומכוח הרבי המפעלים הקדושים ממשיכים הלאה בכוחות הולכים וגוברים.
הרב וייס לא הסתפק באותו מכתב וניסה לפעול בדרך נוספת. באותן שנים, הזמנתי אלינו לאנטוורפן כמה וכמה פעמים את 'החוזר' הרב יואל כהן זצ"ל. גם באותה שנה, אחרי ההסתלקות של הרבי, ר' יואל בא אלינו, ומיד כשהרב וייס ראה את הפרסום שר' יואל מגיע שוב התקשר אלי וביקש: "אם לא קשה לך, אני רוצה לדבר עם ר' יואל בבואו לכאן". כמובן כיבדתי את הבקשה ובהזדמנות ראשונה לאחר בוא 'החוזר' הלכנו יחד למעונו של הרב וייס. תחילה נכנסנו שנינו, והוא הגיש לנו כוסית משקה ואמרנו 'לחיים'. אחר כך הוא אמר לי בעדינות הנפלאה שלו: "אם לא קשה לכם לחכות בחוץ בזמן שאדבר עם ה'חוזר'. כמובן שיצאתי החוצה, והם דיברו קרוב לשעה וחצי. לאחר מכן ר' יואל סיפר שהמארח ניסה בכל מאודו לשכנעו עד שאמר לו: "אתה תהיה רבי! אתה היית כל קרוב לרבי, אתה יודע בדיוק מה הרבי רצה, ואתה יודע כל כך טוב לחזור על כל ההתוועדויות, ואתה ממש חי את כל דבריו!". ר' יואל חייך לשמע הרעיון, אבל הבהיר לו כי לא יתכן הדבר.
עברו שנים מאז ובינתיים עלה הרב וייס לארץ הקודש לאחר שהוכתר לכהן כגאב"ד העדה החרדית. בנו המשיך לגור באנטוורפן ובאופן מצער ל"ע באחד הימים נפטר בנו, נכד הגאב"ד, בגיל צעיר מאוד. כשהרב וייס הגיע מהארץ לנחם את בנו, נכנסתי גם אני לניחום אבלים. ישבו שם אנשים רבים אבל ברגע שראה אותי, קם לקראתי וביקש שאבוא לדבר עמו בפרטיות. נכנסנו למטבח של הבית ושם שוחחנו.
כבר בפתח הדברים פנה אלי הרב וייס ואמר כי ברצונו לבקש בקשה מלב ונפש: "כשתיסע בפעם הבאה לאמריקה ותהיה ב'אוהל', בציון של הרבי, תבקש בשמי מחילה". ותכף הוסיף לציין את שמו ושם אמו. השתוממתי מאוד כששמעתי את הבקשה, ושאלתי: "וכי הרב עשה משהו לרבי, שבגללו הרב צריך לבקש סליחה מהרבי?". תמיד ידעתי כי קרוב היה הגאב"ד לבית רבי ואף זכה ממנו לכבוד.
את תמיהתי יישב הרב וייס בדברים הבאים: "הרי אני אמרתי לך בשעתו שאם לא ימנו רבי חדש, כל הארגון העולמי של חב"ד פשוט יתפורר. באמת חששתי שיפרצו מחלוקות ומריבות, ירבו דעות שונות מה לעשות בכל עניין, והכל עלול להתמוטט. כיום אני מבין שלא הערכתי מספיק את הרבי. לא רק שחס ושלום המפעל של חב"ד לא נחלש, אלא הוא עוד מוסיף וגדל. כל שנה נוספים עוד עשרות ומאות שלוחים, בתי ספר, ישיבות, מקוואות – בלי סוף. לא הערכתי מספיק את העוצמה של הרבי ועל כך אני רוצה לבקש ממנו סליחה". פלאי פלאות!
עלינו ללמוד מדרכיו, מההתמדה העצומה בתורה, מהמידות ומהעדינות המיוחדת שלו ובייחוד מהיחס הטוב לכל יהודי, וגם לאנשים רחוקים מהיהדות שהיו באים אליו לא אחת. תמיד דיבר כל כך בעדינות וקיבל כל אחד במאור פנים.
יהי רצון שנזכה בקרוב לגאולה שלמה ולתחיית המתים, אמן כן יהי רצון.
