בס"ד

היהודי שנכשל בתיאוריה

היהודי שנכשל בתיאוריה

הגמרא במסכת קידושין מספרת על שאלה שנשאלו רבי טרפון והזקנים, בזמן שישבו בעליית בית בעיר לוד. מה יותר גדול – הם נשאלו – תלמוד או מעשה? רבי טרפון אמר שהמעשה גדול ואילו רבי עקיבא אמר שמעשה גדול. לבסוף: "נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה". בתורת החסידות מובא שלעתיד לבוא תתגלה מעלת המעשה, אז יהיה המעשה יותר גדול ממעלת התלמוד. עם זאת, כשמתבוננים בדברי הגמרא נראה, שגם היום המעשה הוא הגדול והנעלה, שהרי כל מעלת התלמוד נובעת מכך שהוא מביא לידי מעשה, אז במה שונה המצב היום מהמצב שיהיה לעתיד ומה אם כן יתחדש לעתיד לבוא?

את התשובה לדבר אפשר להבין, אם נתבונן בדרך שבה מאירה אלומת אור. כאשר רוצים להאיר למרחק רב, צריך לדאוג שמקור האור יהיה גדול ובעל עוצמה, וככל שהאור יהיה גדול יותר הוא יגיע למקום רחוק יותר. מה שמעניין אותנו זה ליצור אור גדול וחזק ולא להתעסק באופן התפשטות האור, ההתפשטות היא תוצאה שנעשית מאליה ברגע שהאור מספיק גדול. אם האור מאיר רק למרחק קטן, זה מלמד שמדובר באור חלש וקטן שלכן הוא מוגבל בהארה שלו.

זה דבר בסיסי ופשוטאבל כזה שנמצא אצלנו גם בכל מיני נקודות בחיים. אם ניקח לדוגמה אדם שלומד הלכה בכל יום, אבל הוא לא משנה את הנהגותיו בהתאם להלכות שלמד; או מישהו שלומד דברי חסידות שמתעסקים בענייני אהבת ה' ויראתו, אבל הלב שלו נשאר לב אבן, מה זה אומר? זה אומר שהלימוד שלו היה מוגבל, הוא לא למד את הדברים בצורה עמוקה ולכן הם לא חדרו אליו. אדם שלומד בצורה טובה ויסודית, הלימוד יחלחל לתוכו וישפיע על המידות והמעשים שלו.

זה בדיוק כמו שמידת השמחה של האדם תלויה בדבר ממנו הוא שמח. אם מדובר בדבר קטן, אז השמחה תתבטא רק בחיוך קטן. אבל אם מדובר בדבר גדול, אז השמחה תשפיע על כל אדם ועד שתתפרץ ממנו ותבוא לידי ביטוי בריקוד גדול.

לכן כיום התלמוד גדול ורק לעתיד לבוא המעשה יהיה גדול. הגדולה של התלמוד אכן נובעת מכך שהוא מביא לידי מעשה, אבל לא מפני שהמעשה הוא העיקר, אלא משום שהמעשה מבטא את עוצמת וגודל הלימוד. הוא כל כך גדול ונעלה עד שחדר וחלחל עמוק פנימה וירד לכדי מעשה בפועל. לעומת זאת, לעתיד לבוא, המעשה יתגלה בשורשו ואז תתגלה מעלתו כפי שהוא לעצמו.

שמעתי פעם