ישנו מכתב מיוחד מאוד של ר' אייזיק הומלער, מגדולי חסידי חב"ד בכל הדורות.
השם המלא שלו היה ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין והוא כיהן כרבה של העיר הומל במשך למעלה מחמישים שנה. ר' אייזיק שהיה גדול מאוד בתורה, התקרב לחסידות כשפגש והכיר את אדמו"ר הזקן.
בקשר לכך מסופר שכאשר נסע אל אדמו"ר הזקן, ישב עליו אביו 'שבעה', כמקובל באותם ימים לעשות על בן שסטה מהדרך. אך כשחזר לביתו ועשה סיום על כל הש"ס, התפייס איתו אביו. הוא הבין שהנסיעה לאדמו"ר הזקן לא גרעה מבנו דבר, אלא רק הוסיפה לו.
לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן נעשה ר' אייזיק חסיד של אדמו"ר האמצעי, ואחרי הסתלקותו נסע אל אדמו"ר הצמח צדק. כך למעשה היה ר' אייזיק חסיד של שלושה אדמו"רים.
המכתב המדובר מופיע בליקוטים שבסוף ספרו 'חנה אריאל' (ואפשר לראותו גם בספר 'מגדל עוז', של הרה"ח הרב יהושע מונדשיין ז"ל, עמ' שנא).
המכתב עוסק בהשרשת היסוד הגדול, אחדות ה', שהכול הוא אלוקות. ר' אייזיק עורך השוואה בין האמונה של החסידים לבין האמונה של המתנגדים לתורת החסידות, ש"אין להם זאת האמונה (אלא) רק בהעלם גדול מאוד מאוד ממש, כמו שהיו ישראל במצרים". כלומר, גם במצרים האמינו בני ישראל בה', אבל זאת הייתה אמונה מכווצת. כמו כן הוא מדבר על חסידי הצדיק רבי מנחם נחום מטשערנוביל ואומר שהם תפסו את העניין באופן 'פראי' וזאת "מחמת שלא היה להם התבוננות הרבה". אינני יודע למה בדיוק הוא מתכוון, אך כנראה שהעדר ההתבוננות וההעמקה בדרך של שיטת חב"ד גרם לכך שהם קיבלו את העניין באופן פשטני.
ממשיך ר' אייזיק וכותב, "ואני הכותב, הקאתי חלב שינקתי ממעי אמי על אמונה זו, שבחינת הקטנות הנ"ל נטע אדמו"ר נ"ע בקרבי בתורה (על הפסוק) 'ואפו [עשר נשים] לחמכם בתנור אחד'. והתחילה לצמוח ולהתגדל על ידי בנו אדמו"ר הרב שיחיה. ורק שהיו עיניי טרוטות ולא יכולתי לחזקה היטב, והייתי חפץ לשמוע באר היטב בפירוש דווקא, ועל זה הרבתי בצעטליך ובשאלות ובקשות. ואדמו"ר דחה אותי כמה וכמה פעמים, וקיבלתי צער ועינוי גדול, עד שפעם אחת הצליח צעטיל שלי, ותיכף הבטיח להגיד לי חסידות ביחידות".
בתרגום חופשי, ר' אייזיק מספר שלמען האמונה הזאת (באחדות ה') הוא התייגע עד מיצוי הנפש ואף הקיא את החלב שינק בקטנותו, וכתב לרבי פתקאות ('צעטליך') עם בקשות לשמוע ביאור על עניין זה. פתקאותיו לא נענו, עד שפעם אחת 'הצליחה' הפתקה שלו והרבי נעתר לבקשתו והבטיח לבאר לו את העניין ב'יחידות'.

יש להבין ויש לחיות
נעצור לרגע ונחשוב: אנחנו מדברים כאן על יהודי כמו ר' אייזיק הומלער, שאפשר לומר שהוא הגיע לתכלית השלמות שחסיד יכול להגיע אליה. ובכל זאת, אפילו הוא הרגיש שחסר לו חדות ובהירות בעניין הזה של אחדות ה'.
בתל אביב היה חסיד גדול שקראו לו ר' מיישקה (משה) גוראריה. בתקופה שלו הוא נחשב ל'משכיל' הגדול בחסידות. הוא עצמו היה תלמיד של ר' חאצ'ה פייגין ואילו 'החוזר' ר' יואל כהן הוא התלמיד שלו. הוא היה אומר: "חסידות זה אחדוּת ה'". כלומר, זו לא עוד סוגיה בחסידות, אלא זה העניין בעצמו.
בזה השקיע ר' אייזיק הומלער את החיים שלו, בהשגת העניין הזה (אחדות ה'). ובכל זאת הוא אמר: אני מבין את זה, ואני רוצה את זה, ואני שייך לזה – אבל אין לי את זה! להיות בעולם ולהרגיש אחדות ה', זה דבר קשה! "והקאתי חלב שינקתי ממעי אמי על אמונה זו", הוא כותב. דהיינו עקרתי מעצמי את כל התענוגות וכל מה שנהניתי מהאוכל והשתייה מאז היוולדי. ועדיין העניין לא האיר אצלו באופן שלם. כי כאמור, יש להבין דבר ויש לחיות על פי זה. להרגיש את זה.
ובשביל שיהיה לו את זה, הבין ר' אייזיק שמוכרחים להגיע לרבי בעצמו. לכן הוא כתב לרבי כמה וכמה פתקאות עם בקשות שהרבי יבאר לו את העניין ויגרום לכך שהוא יאיר במוחו ובליבו.
הרמב"ם (בהלכות עבודה זרה) מתאר את העולם האלילי החל מתקופת אנוש ועד אברהם אבינו שאותו הוא מכנה "עמודו של עולם". והוא מספר כיצד אברהם אבינו – עוד בהיותו קטן – ערער על המוסכמות של הסביבה שהקיפה אותו, "עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם א־לוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל". בהמשך, מתאר הרמב"ם, איך אברהם החל להפיץ בכל מקום את האמונה בה' עד ש"שתל בליבם העיקר הגדול הזה וחיבר בו ספרים וכו'".
מה הפְּשט "ושתל"? "שתל" הכוונה היא לתקוע בתוך האדמה. כי את עניין האמונה בה' ובאחדוּת ה' צריכים להצמיח מלמטה למעלה. אברהם אבינו לא הסתפק בהכרזה שיש בעל הבית לבירה זו, אלא הוא גם הסביר והתווכח ושכנע. אנשים נכנסו אליו לאוהל לאכול ולשתות והוא – תוך כדי סעודה – הסביר להם את העניין של 'יש מאין', של 'השגחה פרטית', של אחדות ה'. זה נקרא "שתל". העניין של אמונה בה' ובאחדות ה' חייב להיות נטוע בתוכך.

יום או לילה
כותב אם כן ר' אייזיק, שהתחלת קליטת העניין ב"קטנוּת" הייתה על ידי אדמו"ר נ"ע, כלומר אדמו"ר הזקן. הוא לא כל כך מסביר באיזה אופן הדבר נעשה, אז אני ארשה לעצמי להוסיף מילת הסבר: כשאדמו"ר הזקן דיבר על "ביטול העולמות", הוא דיבר על "ביטול הֶרְגש העולמות". העולמות עצמם אינם מהווים בעיה, אלא זה שהם נתפסים אצלנו כדבר נוסף. כלומר כולנו מאמינים שהעולם מונהג על ידי ה' ודבוק בו, אבל בעיניים שלנו ובחושים שלנו הוא נתפס כמציאות נוספת. ואת ההרגש הזה, צריך לבטל. כלומר לא הכוונה שאין עולם וממילא אפשר לעבור דרך הקיר…
ומספר ר' אייזיק שהקליטה הפנימית של עניין אחדות ה' "התחילה לצמוח ולהתגדל על ידי בנו אדמו"ר הרב שיחי'", דהיינו אדמו"ר האמצעי. וכך הוא ממשיך ומתאר במכתבו את שאירע בפועל:
"אחר כך נעשה שהיו שם עשרה אנשים ובתוכם ר' יחזקאל מדרוייא. ומה לי להאריך מענייני התורה שאמר אז, בקיצור: עמדתי מרעיד ולא ידעתי אם הוא יום אם לילה. ואחר כלותו לדבר – כחץ ירה בקרבי אור ותוקף אמונה הנ"ל, עד שנתעורר אז אצלי חפץ לילך לצעוק ברחובות כל זה… חי ה' וחי נפשי שאינני מְגַזֵם אפילו דיבור אחד בזה".
שימו לב לביטויים של ר' אייזיק. "עמדתי מרעיד ולא ידעתי אם הוא יום אם לילה". אצלו זה היה כמו 'יציאת מצרים'. יציאה מאמונה כפי שהייתה במצרים, אמונה מכווצת לאמונה חזקה, ברורה ומוחלטת, שהכל הוא אלוקות. "כחץ ירה בקרבי אור ותוקף אמונה הנ"ל!". כל כך חזק חדר בו העניין, "עד שנתעורר אז אצלי חפץ לילך לצעוק ברחובות כל זה". בפשטות זה העניין של הפצת המעיינות. הוא רצה שכל העולם כולו יהיה שותף להכרה ולהרגשה שלו בעניין של אחדות ה'.
למה אנחנו מדברים על ר' אייזיק? לא כי אנחנו מחפשים מדרגות ולא כי אנחנו מחפשים להידמות לר' אייזיק. ממילא אין לנו סיכוי להגיע לדרגה שלו. וכמו שאמר ר' זושא מאניפולי: אינני מתיירא שישאלו אותי בשמים, מדוע לא הייתי כמו משה רבנו, כי כמו משה רבנו ברור שאינני יכול להיות. אבל אני מתיירא שמא ישאלו אותי, מדוע לא היית זושא!…
כל אחד מאיתנו מכיר את עצמו ויודע מה עליו לעשות כדי להיות קרוב לה'. אין לנו בעיה של חוסר ידיעה. לדעת, אנחנו יודעים היטב מה נדרש מאיתנו. הבעיה היא שמתעצלים. שלא רוצים. וזה גם באמת קשה. קשה כי יש תאוות עולם הזה ולא מוכנים לוותר עליהן…
לכל אחד מאיתנו ברור שכמו ר' אייזיק הוא לא יהיה. גם לא כמו ר' ניסן (נעמענוב). ר' ניסן לא היה בעל מדרגה כמו ר' אייזיק, אבל הוא היה קבלת עול'ניק עד הסוף. מסר את כל כולו לעבודת ה'. אינני יודע מה יותר קשה, להיות בעל מדרגה כמו ר' אייזיק או להיות קבלת עול'ניק כמו ר' ניסן… אבל המסלול הוא אותו מסלול. המסלול של ר' אייזיק בדור של אדמו"ר הזקן והמסלול של ר' ניסן, בדור הקודם – חד הוא. להגיע למדרגות שלהם איננו מסוגלים, אבל עלינו לדעת שזה הכיוון וזאת הדרך!
לחיים לחיים!