בס"ד

לכבוד אלוקים ומהר

לכבוד אלוקים ומהר

פעם הגיע חסיד אל רבי ישראל מרוז'ין ואמר לו שהוא בצרה – אחד הפריצים באזור דרש ממנו הרבה כסף ותבע אותו לדין בבית משפט של גויים. הרוז'ינר אמר לו שילך למשפט ויאמר לשופט כך וכך. החסיד הקשיב, אך עדיין היה מסופק: ואם התובע יטען בפני כך וכך, מה אומר לו? הרוז'ינר ענה לו תשובה גם על כך. אך היהודי המשיך: ואם התובע ימשיך ויטען כך וכך, מה אומר לו אז? הרוז'ינר הקשיב היטב ואמר: אל תדאג, את זה הוא לא יאמר. היהודי התבלבל: מאיפה הרבי יודע זאת? הרוז'ינר חייך וענה: הגוי הזה לא מתפלל. מאיפה יהיה לו זמן לחשוב על טענה כל כך טובה?…
יש התעמלות לרגליים, יש התעמלות ללב, ויש גם התעמלות לשפתיים. אנחנו מגיעים לבית הכנסת, פותחים את הסידור ומתחילים למלמל. חלק מאיתנו התרגל אבל כשהדבר מגיע לילדינו, קשה לנו לראותם כך. אנחנו פשוט לא מסוגלים לראות איך הילדים ממלמלים את התפילה במהירות או גרוע מכך, בורחים ממנה.
לפעמים כועסים עליהם מדוע הם אינם מתפללים, אבל הם רק מחקים את מה שהם רואים אצל המבוגרים. התפילה היא עבודה שבלב, ואי אפשר ללחוץ על ילד להתפלל: 'שים אצבע בסידור ותגיד מילה במילה בלי להרים את הראש'. יכול להיות שהילד יעשה דווקא הפוך, ואפילו אם בזמן שההורה עומד לידו הוא יעשה עצמו כאילו הוא מתפלל, אך בתוך הלב הוא יתחיל לקבל דחייה מתפילה. אם נצליח 'להכניע' את הילד ולגרום לו לעמוד לידנו כל התפילה, הניתוח אולי יצליח, אבל החולה עלול למות.
אבא אחד אמר פעם לילד שלו לשבת אך הילד נשאר לעמוד. בסופו של דבר האבא הכריח את הילד לשבת, הילד ישב ואמר לאבא: "אני יושב, אבל בתוך הלב אני עומד”. אז מה הרוויח האבא? הילד אולי מתפלל בשפתיים, אבל מה קורה בתוך הלב שלו?
הדבר הראשון הוא להגדיר לעצמנו את לב העניין. אם אנחנו מדברים על תפילה עלינו לשאול את עצמנו מה זו תפילה – לעמוד ברגליים ישרות? לענות אחרי החזן? להחזיק את הסידור ישר? מה נחשב בשבילנו תפילה טובה?
מהות התפילה היא פשוט לדבר עם הקדוש ברוך הוא – לא משנה על מה. שאצליח במבחן, שאבא לא יצעק היום, שאמא לא תכריח אותי לאכול את המרק ירקות, שאצליח לקנות את הצעצוע החדש, שהמכשיר הזה יעבוד, שאמצא את הארנק, שהאוטובוס יגיע בזמן… אם זו ההגדרה, עלינו לדבר עם הילד בשפה הזו. לכן חשוב לזהות אצלו את הרגעים שבהם הוא כן מתפלל ומדבר עם ה', ולא לחפש את הרגעים שבהם הוא לא, ולדבר על זה!
אנו יכולים לספר לילד על התפילות והבקשות שלנו מה'. איך ביקשנו שנצליח לקנות דירה, איך ביקשנו שנזכה לבת או בן זוג מיוחד וב"ה קיבלנו את אמא או את אבא שלך. וכאשר אנו מספרים לילדים על התפילות שבתוך הלב שלנו נוכל לבקש מהם לספר לנו על התפילות שלהם.
אנחנו יודעים שכל ילד צריך משהו בחיים, וכשהוא רוצה את זה ומבקש זאת מה' – זו תפילה! גם אם היא מתבטאת רק במחשבה ולא בדיבור. עלינו לעודד את הילדים לדבר עם ה', למצוא את זרע התפילה שכבר קיים בתוכם ולהשקות אותו.
לפני כמה שנים ביקשו ממני לדבר עם תלמידים צעירים בבית ספר יהודי חילוני בבלגיה. זה היה בית ספר יסודי והתלמידים היו צעירים למדי. דיברתי על תפילה וחשבתי לעצמי, מה זה כבר עוזר, מי יודע מה הם הבינו ומה אפשר להשפיע בגיל כזה? אחרי כמה ימים הגיעה מעטפה לבית חב"ד ועליה נכתב "לכבוד אלוקים". כנראה שהדוור חשב שאצלנו המכתב יגיע הכי מהר ליעדו… בתוך המעטפה היה מכתב ובו נאמר: "אלוקים היקר. אני מאמין בך. בכיתה שלי יש הרבה שלא מאמינים, בבקשה ממך תעשה שהם יאמינו בך מהר!!". המילה מהר הייתה מודגשת בשני קווים. האין זו תפילה נהדרת? נכון, הוא לא אמר "הודו לה'" ולא"עלינו לשבח”, אבל בוודאי שזו תפילה שעשתה רעש גדול בשמיים. העיקר הוא לעורר את הקשר לקדוש ברוך הוא.
אחרי שהילד הבין את ההגדרה הנכונה שכל דיבור עם ה' הוא תפילה, צריך לקשר את זה למילות התפילה. אמנם העיקר הוא הרגשת הלב, אבל עכשיו צריך לקשר אותה למילים בסידור. המילים לא אומרות לו כלום! מה זה "לאסור מלכיהם בזיקים" או "פינות צבאיו קדושים, רוממי ש־די"? מביך לומר, אבל גם המבוגרים לא תמיד מבינים…
כדאי ללמוד עם הילד את פירוש המילות ולקשר אותן לחיים שלנו, למה שעובר עלינו עכשיו במשפחה, בלימוד, בעבודה. מדוע באמת שלא נתפלל מעומק הלב, בלי המילים של הסידור? משום שגם אם המילים לא תמיד מדברות אליך, למילים הקדושות יש כוח לרומם אותנו אליהן במקום שאנחנו נוריד אותן אל המקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו.
אנחנו צריכים להיות מקוריים, לעורר רגש ולהוסיף צבע לתפילה שלהם. אפשר לשבת עם ילד ולספר לו על פלוני אלמוני שהוא לא עלינו חולה ונמצא בבית הרפואה, ועל מישהו אחר שאין לו ילדים וזה מאד כואב לו, ושיש אנשים שאין להם פרנסה וממש אין להם אוכל כמו שיש לנו בבית, ולבקש מהילד שיחשוב עליהם בזמן התפילה. אפשר לומר לו שה' מאוד אוהב תפילות של ילדים, ובוודאי התפילה שלך עולה לשמיים.
פעם אחת ישבנו לאכול ואמרתי לבן שלי: "שרולי, כשאתה מברך ברכת המזון תחשוב על פלוני אלמוני שיהיה למשפחה שלו אוכל בבית. כל המלאכים עומדים בשמיים ומביטים על התפילה שלך”. פתאום ראיתי דמעות בעיניים של הילד, ושאלתי אותו מה קרה, "למה אתה בוכה?” "אבא", הוא ענה לי בקול שקט, "כבר בירכתי ברכת המזון. האם לברך עוד פעם?”.
אפשר לספר לילדים על עצמנו. 'פעם הייתי במכונית והגלגל התפוצץ באמצע הנסיעה. פחדתי נורא והתפללתי לקדוש ברוך הוא, והוא עזר לי'. צריך להיות יצירתי, להתחבר לראש שלהם. אם יש לו בחינה – 'כולנו מתפללים ביחד שתצליח במבחן!'.
האדמו"ר הזקן כותב באחד ממכתביו שכל מי שאומר שתפילה היא רק מדרבנן – לא ראה מאורות מימיו. הרבי הסביר שכשאדם מתפלל ומתקשר לקדוש ברוך הוא באמת, הוא מגיע לאהבת ה' וליראת ה', ואלו מצוות מדאורייתא לפי כל השיטות. אך מי שמסתכל על התפילה רק כעל מילים, בלי להתקשר לקדוש ברוך הוא, באמת לא ראה מאורות מימיו – הוא ראה רק מילים. יכול להיות שהוא התפלל כל החיים, אך את עצם הנקודה של התפילה – להתקשר לקדוש ברוך הוא – הוא איבד!
התפילה לא צריכה להיות בכפייה – העיקר שידבר עם הקדוש ברוך הוא. דווקא עם ילדים שמצליחים לעמוד יותר מאחרים בתפילה צריך משנה זהירות. אחת הבעיות הגדולות היא שפעמים רבות הילד מתנהג לפי איך שמצפים ממנו ולא לפי מה שהוא מרגיש. אני עצמי ראיתי ילדים קטנים שהיו מתפללים יפה ואחרי זה התמרדו. למה זה קרה? או שהוא עשה את זה כדי לעשות רושם על האבא או על המורה, או שהוא פשוט הדחיק את הדחייה שלו מהתפילה.
מה בכל זאת עושים עם ילדים שלא רוצים, או שלא קמים בבוקר? כל אחד יודע מהניסיון שכשאנו מעירים את הילדים יש כאלה שקמים מיד, ויש כאלה שצריך להעיר אותם שוב ושוב. אי אפשר לומר שאחד טוב יותר מהשני, וחס ושלום לשים על ילד סטיגמה שהוא לא מתפלל. אסור לשים על ילד חותמת. פעם ילד אחד הביא לשולחן האוכל כלי זכוכית, ואבא שלו אמר לו: "תיזהר, זה יישבר!” וכעבור כמה שניות הכלי נפל מהידיים של הילד ונשבר. המילים של האבא השפיעו עליו כי הרי אבא תמיד צודק! אנחנו אומרים לפעמים לילד 'לא התפללת היום'; חוץ מזה שזו לא אמת, זה רק מחזק את הצד הלא טוב אצל הילד. אסור להגיד לו 'לא התפללת' אלא 'אתה יכול להתפלל טוב יותר', ואם הוא התחיל להתפלל צריך לעשות מזה אירוע גדול. "שמעתי שהיום התפללת יפה! ראיתי שהתרגשת, שהתעמקת בנקודה מסוימת בסידור". שהילד ירגיש שזה אמיתי.
אבל הדבר הכי חשוב הוא שהילד יראה שהתפילה חיה ואמיתית גם אצלנו. כשזה יהיה, הוא כבר יבין.
לחיים!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן