יש הנוהגים לומר במהלך חודש אלול את מזמור כ"ז בתהלים, פעמיים ביום. הקשר הידוע מתבסס על מדרש קדמון: "אורי – בראש השנה, וישעי – ביום הכפורים, כי יצפנני בסוכו – זהו חג הסוכות".
אבל, השפת-אמת (בפירושו לספר תהלים שם) מתבונן עמוק יותר, בשורש ההבדל בין שני התיאורים הללו של בורא עולם – אורי וישעי.
"אורי", אומר השפת-אמת, הוא כמו שהיה בקבלת התורה. אז הקדוש ברוך הוא התגלה באורו. לא מתוך מצוקה, לא מתוך מציאות רעה, אלא רק בתוספת טוב, אור פשוט. לפני מתן תורה לא היה אור, ואחריו יש. וכל זה "לפי שגם גופות בני ישראל היו מזוככים כמו הנשמה".
אבל אחר כך הוא הפך ל"ישעי", למושיע שלי. מתי צריך להושיע? כשנמצאים במצוקה, "כי ישעי הוא אחר החטא, כי אז הגוף צריך ישועה".
כלומר, הטוב האלוקי יכול להתגלות בשני מצבים – כאשר הכל נראה טוב, ואין תחושת מצוקה, אבל רק חסר אור. פתאום נדלק האור, ואז רואים כמה טוב. יש לנו הרבה רגעים כאלה בחיים, הכל מסתדר טוב, בסדר כזה, לא משהו מדהים אבל פשוט בסדר. גם אז אנחנו מרגישים שהיינו רוצים עוד, ומתפללים שה' יהיה האור שלנו.
אבל, יש עוד סוג של רגעים. רגעי חושך וצלמוות, רגעי אימה ופחד, רגעי אסון וצרה. אז אנחנו מתפללים לה' יתברך שיהיה המושיע שלנו.
ממשיך השפת-אמת ומבאר, שזה גם אמור להיות מהלך העבודה שלנו בימים המתוקים הללו – במהלך חודש אלול, עלינו להכין את עצמנו לאור. לאור הגדול שיזרח עלינו ועל כל העולם כולו ביום הרת עולם, ביום ההולדת שלנו, יום ראש לכל הימים.
ידועים דברי הבעש"ט, על יום הולדתו הפרטי של האדם – שזהו היום בו החליט בורא עולם, שהעולם לא יכול להסתדר בלעדיי. אם כן, אומר השפת-אמת, גם יום בריאת העולם והאדם הכללי, הוא היום בו בורא עולם אמר – לא יכול יותר בלי נבראים. חייב אותם. כן, אני יודע שהם יחטאו ויעשו הרבה פאשלות בדרך, אבל אני חייב אותם. אז "ויהי אור", נבראנו. ה' האיר את העולם כולו. נבראו המאורות, קודם כל, עוד קודם לאדם. האדם בא לעולם מואר, נברא עם שחר של יום השישי, ממש נולד באמצע ותיקין…
ולכן בראש השנה אנחנו לא מזכירים חטאים ונפילות, אלא רק ממליכים את המלך. מקבלים את האור הגדול המוכן לנו מששת ימי בראשית, פותחים את הלב לקבל עוד אור. אבינו מלכנו – אין לנו מלך אלא אתה!!
ואז באה האפילה, החטא, שלנו. עם דמדומי חמה של היום הראשון, חטאו אדם וחוה. ואז מגיע הישע, אז אבא שבשמים יורד לגן ומתהלך עם האדם, אוחזו יד ביד וכביכול אומר לו – הישען עלי בני. אני כאן בשבילך. רק חזור אלי והכל יהיה בסדר.
זו העבודה של עשרת ימי תשובה – אחרי האור הגדול של ראש השנה, אנחנו מתכוננים לקבל את הישועה האלוקית, את יחידת החילוץ שתוציא אותנו מהבוץ אליו נכנסנו. והיחידה הזו עובדת עם מכושים, חופרת בתוך הבוץ, מכה ומכאיבה קצת לפעמים, אבל בסוף מחלצת אותנו, וישע אלוקי מתגלה אז במלא יופיו.
אז בואו נחשוב על זה לאט לאט כל פעם שאנחנו אומרים מזמור זה – אתה אורי וישעי, וממילא ממי אירא, ממי אפחד?