דורשי רשומות אמרו כי אלול הוא ראשי תיבות של הפסוק בשיר השירים "אני לדודי ודודי לי". ההסבר הפשוט מתייחס למציאות היומיומית: אם אני הולך לקראת דודי, מקיים מצוותיו ועובד אותו, אזי דודי, הקדוש ברוך הוא, לי – הוא ייתן לי מברכתו וישפיע עלי מטובו.
אבל השפת אמת לא מסתפק בפשט הזה. הוא מעיין עמוק יותר, מדוע עקרון זה מלווה דווקא את חודש אלול, הרי יסוד רוחני זה נכון כל השנה?! מה מיוחד באלול?
פשוט מאוד, אומר השפת אמת – זהו החודש המסיים את השנה, ומביא אותנו אל היום הגדול, יום בריאת העולם. היום בו בורא עולם החליט שהוא צריך אותנו כאן.
אז ככה זה הולך – "שצריך להיות כל איש ישראל יודע, שנברא רק לשמש את קונו, ואין לו מציאות וצורך אחר כלל בעולם". זהו החלק הראשון, "אני לדודי". אבל "ודודי לי", "הפירוש גם כן כי כל מה שצמצם ה' יתברך עצמו הוא כדי להיות נודע בעולם, הכל לי". הכל בשבילי, בשבילנו. בשביל מי ברא הבורא את העולם? עבורנו. כדי שיהיה לו למי להיטיב.
זה ממש מרגש, לחשוב על כך שכל מטרת הבריאה היא – אנחנו.
"וקודם ראש השנה, שמתחדש הבריאה, צריכין לברר זאת, שכל הבריאה עבור בני ישראל".
אסור לנו להפסיד את החלק הזה של אלול. כולנו מתרכזים רק בחלק הראשון, במחויבות שלנו לבורא עולם. אבל אנחנו שוכחים להרגיש את "דודי לי", את ההרגשה הנפלאה הזו, שבורא עולם כביכול 'צריך' אותנו. שהוא כאן בשבילנו.
ברור, יש לזה השלכה תובענית – "לכן בחודש אלול, צריך כל אחד להבדיל עצמו מהבלי העולם הזה, להיות מוכן רק לעבודת ה' יתברך בלבד", החיים הם לא פיקניק.
אבל, אל תשכח להתבונן על המהלך כולו. למה? למה בורא עולם דורש ממני לעבוד אותו? בשבילי. כי הוא אוהב את נבראיו, כי הוא רוצה שנתענג עליו ונהנה מזיו שכינתו (כלשון המסילת ישרים בתחילת הקדמתו), כי הוא טוב ו"טבע הטוב להיטיב", לנו, לברואים.
הכל בשבילנו. כמו אבא רחום, כל הדרישות, המצוות, החובות, האיסורים, החיובים, כל פרט ופרט מתורתנו הקדושה, הכל כדי שיהיה לנו טוב יותר.
אני לדודי – ודודי לי, כמו שאני מחויב לדודי, כך (כביכול) דודי מחויב לי. לא רק מחויב, רוצה, משתוקק. אבא שבשמים משתוקק לעשות לנו טוב. לא ניתן לו?! לא נעזור לו? לא נפתח את ליבנו אליו, ונאפשר לו להיטיב עמנו? פראיירים. פראייר כל מי שלא עובד אותו.
כשאנו עומדים לפניו ואומרים סליחות, כל אחד כמנהגו ובזמנו, אנחנו מכים גם על חטא. איזה חטא? חטא הפספוס. החטא של חוסר ההבנה שאין דבר טוב יותר מקיום מצוות הבורא. אין. היצר הרע אוהב להשכיח זאת ולגרום לנו להרגיש שאנחנו כפויים לעשות את מה שמנוגד לנו רק כדי לקבל שכר או שלא להיענש. אבל כשאנחנו מסיימים ללמוד תורה ואומרים ש"רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות", אנחנו בעצם מכריזים שריבוי התורה הוא עבורנו, הוא זכות לנו. בואו נרבה זכויות!