שלום הרב. מבצע 'עם כלביא' הסתיים בשבוע שעבר בבת אחת, והותיר את כולם נפעמים מחסדי ה' מצד אחד אבל מטולטלים ונסערים בעקבות הדי המלחמה –

מה שאני הולך לעשות עכשיו הוא עבירה חמורה על חוקי המדור הזה. מיד אחרי שאני מסיים אתם מוזמנים לדון אותי בארבע מיתות בית דין, בגלות

אל הרב הקדוש ר' שלומק'ה מזוועהיל היה מגיע מדי יום שישי בחור בן עלייה, עם בקשה קבועה בפיו, אותה ר' שלומק'ה היה ממלא בשלימות. אותו

"אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים" (שבת ל"ה) מדבר צין,

כמעט ואין אדם שלא חווה אי-פעם פגיעה, תחושת נבגדות או עלבון צורב לאחר שהתייחסו אליו בדחייה, כאשר חבר או קרוב הפנה לו עורף, או כשמישהו

חברים יקרים, לכבוד יום הולדתו של הרבי הריי"צ מלובביץ' זצ"ל שחל בי"ב בתמוז, שהוא גם 'חג הגאולה' שלו בו שוחרר מהמאסר אליו הובל על ידי

פֶּרֶק א – וַיְהִי בִּימֵי חַמִּינְאִי וַיְהִי בִּימֵי עֲלִי חַמִּינְאִי צוֹרֵר הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר מָלַךְ בְּאִירָאן. וַיִּחַר לוֹ מְאֹד עַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצוֹ הַקְּטַנָּה, כִּי לֹא

בעיירה יהודית טיפוסית לפני בערך 200 שנים, מה שקוראים בעגה המקצועית 'שטעטעל', התרחש סיפור חסידי טיפוסי, ליהודי עם שם טיפוסי: מוישל'ה. * אז מוישל'ה שלנו

אירועים גדולים בסדר גודל תנ"כי נרקמים לנו מול העיניים, ובתוכם כמו חוט שני נמצאים גם ימי ההילולא של הצדיקים שלנו, והשבוע – יום ההילולא של

לאחרונה יצא ספר הקומיקס ״הגיע הזמן 10״ בסדרת הקומיקסים המוכרת של נתנאל ובת-אל אפשטיין, המנגישים ענייני אמונה ויראת שמיים לנוער עם איורים מיוחדים וחוש הומור

חברים יקרים, אנחנו בתקופה מיוחדת לעם ישראל, ואני רוצה לשתף אתכם במחשבותיי בימים גדולים אלה, בסמיכות ליום ההילולא של הרבי מלובביץ זי"ע, על הקשר הייחודי

חמי היקר, סבא ג'וני, נשמה חסידית נדירה יש לו. בכל שנה מחדש, בהגיע המועדים השונים, הוא פוגש את הוורטים האהובים עליו, ותמיד בהתרגשות חדשה. את רובם הוא

רציתי לשתף אתכן במחשבות על הימים המופלאים האלה. אנחנו אומרות בתפילה כל בוקר "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל". המילים הללו מבוססות

כמה הודעות החלפתי עם העורך של העלון הזה לפני שכתבנו את הטור, כאילו אנחנו כותבים טור בחדשות… בכל רגע שהתיישבתי לכתוב קרה משהו. יצאנו משבת,

מה עושים כשמתעורר געגוע בלב, אבל לא יודעים איך לממש אותו? איך לוקחים את כל ההשגחות הפרטיות וטווים מהן פאזל של אהבת השם הלכה למעשה?

בולדר היא עיר קטנה בצפון מדינת קולורדו שבארצות הברית, למרגלות הרי הרוקי, במרחק כ־40 קילומטרים מדנוור הבירה. למרות ממדי אוכלוסייתה הצנועים יחסית – כ־100 אלף

הלב מפרפר, הנשימה המתקצרת, העיניים נעצמות, מנסות לראות את שאין לראות אותו. * אין לו שם לרגע הזה, גם לא הגדרה. אי אפשר לצפות אותו,

מעשה באדם אחד שהסתובב בשוק העירוני בין הדוכנים – כך אבי ע"ה היה מספר בבדיחות הדעת סיפור־משל – ופתאום הבחין בקבוצת אנשים שהתגודדה סביב דוכן

שלום חברים, יש לי חבר יקר, מנחם שטיין שמו, פיזיותרפיסט במקצועו, שזכה לטפל ולסייע לכמה מגדולי ישראל. בעבר הזמינו אותו גם לקנדה, אל הרבי מטאָהש,

כשלמדתי באקדמיה למוסיקה, קארל, ידידי, הציג בפני תיאוריה מעניינת: "ישנן ארבע דרגות ביצירה", אמר: "הכי נמוך זה 1 – 'רע ופשוט'. אחר כך מגיע 2 –

רגע לפני שנכנסים הביתה, עוצרים ונושמים עמוק, עושים הכנה, התכווננות פנימית מה הולכים לפגוש. הכנת הלב הזו היא ממש מתנת לב עבורנו, לעשות כלי להווה.

אף אחד לא אוהב לעמוד ברמזור אדום, ובטח שאף אחד לא אוהב לעמוד ברמזור אדום שלא מתחלף ביום קיצי כשהמזגן בקושי פועל… ובכן, אף אחד

אורי צוקר, ישיבת לב חדש, שילה יותר מדי הלוויות יש לנו, הדמעות שלנו יכולות למלא אוקיינוס, עוד ועוד נשמות קדושות שהשאירו אותנו כאן עם לב

שלום חברים. לצער הלב, למחרת החג השמח התבשרנו שוב על נפילתם של חיילים יקרים, הי"ד. לפעמים הלב כבר הולך ונעשה גס מול רשימות הנופלים, ולכן

מתן תורה היה מעמד מרשים. הפסוקים מתארים חוויה חזקה ועמוקה בה כל העם שמע את קול ה', וחכמים מספרים כי התרוממנו למדרגה רוחנית גבוהה ביותר.

לעתים קרובות אנחנו חשים באופן ברור ומודע שטמונים בנו כוחות רבים וגדולים מאלה שמתגלים בחיינו היומיומיים. תחושה חזקה של פוטנציאל לא ממומש מלווה אותנו –