חשבתי עלייך כל השבוע, שבת המלכה, ניסיתי לחשוב על מילים שיהיו ראויות לנסות ללוותך, שבת אחרונה לשנת תשפ"ו, חזרה אל אוצר בית גנזי המלך. הפעם

ביום ההוא, שבו יִתָּקַע השופר, משהו חדש יישמע בעולם. "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים". ביום ההוא כולם ישמעו בתוך ליבם מהו באמת

ההבנה שיש לנו אחריות על אחרים היא עניין מרכזי ביותר כשאנחנו ניגשים לעבודת הסליחות. מי שמתבונן בנוסח הסליחות, גם אצל האשכנזים וגם אצל הספרדים, רואה

זו הפעם השנייה מאז תחילת המלחמה שאנחנו נפגשים באכסנייה של 'קרוב אליך' לדבר על פרויקט התפילין הייחודי. כמעט שלוש שנים אחרי שפרצה, רצינו לבדוק: האם

אחת הדרישות העיקריות בעבודת ה' היא, להיות 'מונחים' לחלוטין בעבודה. יהודי צריך להתמסר לגמרי לתורה, תפילה וקיום המצוות – לא רק התמסרות חיצונית במספר השעות

ספר דברים מדגיש שוב ושוב כמה שה' הוא זה שנותן כוח להילחם, והוא זה שהולך לפניכם. בפרשתנו סוף סוף מתגלה הסוד של 'בגדי המלך החדשים',

שלום חברים, לפעמים אנחנו פוגשים סיפור שיש בו הרבה שמות ותאריכים, אבל אם מניחים רגע את הפרטים בצד, מגלים שהוא מספר בעצם משהו מאוד פשוט

אוף! למה תקעו אותי דווקא כאן? מעצבן! * שלא תחשבו שאני מתנשא או משהו, בגדול אני נחשב ממש עניו צמרת. באמת כל מי שמכיר אותי

זה היה אמור להיות עוד לילה שגרתי, אבל הפעם דיקלה התעוררה לפנות בוקר עם כאבי בטן עזים. רק תשעה חודשים קודם לכן עברו דקלה ויגאל

בישיבה שלנו באנטוורפן לומדים כשבעים תלמידים, רובם בנים לשלוחי חב"ד מעשרות מדינות ברחבי העולם. יש לי נוהג, שכשאני מתוועד איתם בתחילת דרכם בישיבה, אני מחלק

שלום חברים, בשבוע הקרוב יחול ח"י אלול, יום ההולדת של שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן. אתם יודעים, יש שמכנים אותו "בעל התניא",

אל תתבלבל! למה להסתכל הפוך, כשאפשר להסתכל ישר? * אתה נוסע בכביש ראשי, נהנה מהדרך, הנסיעה חלקה ורגועה, הנוף יפהפה. פשוט תענוג. האמת שהנסיעה הזו

גם אחרי שעזבתי את הסגנון המוזיקלי שבו כתבתי בצעירותי אצל מורי אנדרה היידו, גם כשהפסקתי לכתוב מוזיקה קלאסית ונטיתי יותר לכיוון השירים – עדיין הייתי

לכבוד ח"י אלול, יום שבו נולד הבעל שם טוב, ויום שבו, שנים לאחר מכן, הוא גם התגלה, טוב לספר את סיפור לידתו והתגלותו של המעיין

אני יודעת שכל ההתחלות קשות. באמת שאני יודעת. אבל השבועיים הראשונים של תחילת השנה היו באמת משהו יוצא דופן. בכל שנה אני מרגישה שהילדים נתלשים

יש דרך קצרה שיש בה הרבה יוזמה. ויש דרך חילופית, ארוכה ומטלטלת. הדרך הקצרה לעושר אמיתי, חז"לי, לשגשוג ולברכה – היא לשמוח בחלקנו. גם בחלקנו

סיפור החיים שלך, אריה, לא שגרתי. איך הכל התחיל? תחילה אספר מעט על הרקע שלי. גדלתי בירושלים. אבי, ד"ר מרדכי ליפו שיהיה בריא, היה רופאו

כאשר אדם רב עם אשתו – לא עלינו – פעמים רבות כשנרגעים רוצים להגיע למצב של מלחמה קרה במקום מלחמה חמה. מלחמה חמה זו אלימות

כמו בכל שעת בין ערביים, הוא הולך לטייל במקום האהוב עליו מאז שהוא עזב, חוף בוגרשוב בתל אביב. משהו בקביעות עושה לו טוב. המפגש העתידי

ימי חודש אלול מביאים רוח מיוחדת של התעוררות, שבה כל אדם מבקש לבחון את מעשיו ולתקן את דרכיו לקראת השנה החדשה. אבל דווקא ברגעים אלו

לפני כחודש נסענו בכביש הארוך לדימונה למפגש סיום שנת השירות של בִּתנו. נפגשנו עם המדריכות המקסימות איתן עבדה במועדונית, עם רכזת הגרעין והמשפחות המאמצות. היה

הרב אמחיה אבן ישראל התפיסה הרגילה והשגרתית אצל כל אדם דתי, או כל אדם שלמד קצת, היא תפיסת העולם הדיכוטומית של "יצר טוב" מול "יצר