האוצר שמתחת להר סיני
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא בשיעורים מיוחדים בתיקון ליל שבועות ובארוחות החג. אבל נדמה
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא בשיעורים מיוחדים בתיקון ליל שבועות ובארוחות החג. אבל נדמה
"לפני שבעים שנה לא היה ניתן להעלות על הדעת מראה של בן תורה שיהיה גם לוחם בצבא. במלחמת ששת הימים החיילים הדתיים בני הישיבות היו
"הרב, אפשר בבקשה לצאת להתאוורר בירושלים"? להתאוורר? זה מה שהם רוצים? הם הרי הולכים שם לכל מיני שטויות, זה אוורור זה? אבל נראה לי שבעיקר
העניין של "משנכנס אדר מרבים בשמחה" כמו גם העניין של "משנכנס אב ממעטין בשמחה" מעלה שאלה בסיסית. כיצד אפשר להכתיב דבר שכזה? כיצד אפשר לקבוע
שלום חברים יקרים. בשעה טובה ומוצלחת אנחנו מסיימים את ספר שמות ואת העיסוק במלאכת המשכן. ודאי שמתם לב שבפרשיות האחרונות, העוסקות בפרוטרוט בעשיית כלי המשכן
אחר צהרים שגרתי, ופתאום מתחילת המסדרון הביתי אני שומעת קול של זוג עקבים מתקרב ובא בצעדים מדודים לעבר אזור המטבח בו עמדתי. כשהסטתי את מבטי
שמעון ולוי נכנסים לשכם והורגים שם על ימין ועל שמאל… הפרשייה מורכבת, והתורה לא מסתירה את הצדדים הבעייתיים: "בסודם אל תבוא נפשי!" אומר יעקב אבינו, ויפי
בתקופה הזו של המלחמה יש לעתים אווירת כאוס, ובעיקר כאוס רגשי. אנחנו בטראומה, אנחנו חלק מתוך מלחמת עולם ומתמודדים עם 'דאגות למתקדמים'. בתוך זה יש
שלום חברים יקרים. הנה הסיפור החסידי לשבוע הזה, בו הפרשה אומרת לנו: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'". מסופר
עומדים כבר בין פורים ראשון לפורים שני. ההנחיה היא "מרבים בשמחה", אבל המציאות נראית בדיוק להפך. אז איך אפשר לשמוח, ולצאת במחול, כשהבוקר קיבלנו עוד
לא משהו. ככה ככה. התבוד מה? מה זה? לא מכיר. * אתם בטח לא מכירים את הבעיה, זו מחלה נדירה ממש, אבל יש אנשים שהלב
לפני שבוע ביקשו ממני לדבר בפני מכינה קדם-צבאית מקיבוץ מעגן מיכאל שבאה להתארח בגוש עציון. תמיד במפגשים כאלה אני מרגיש שאני בא לאזן להם את
חשבתם על זה פעם שהלב של העולם, דווקא הוא, מתגלה בעולם כסימבול של אבן? "דברו על לב ירושלים" אומר הנביא, ואיזהו ליבה של ירושלים? הר
לחיים, אחים יקרים. מסופר כי לקראת הקמתה של ישיבת 'חכמי לובלין' הנודעת, ערך מייסדה הגאון רבי מאיר שפירא סבב גיוס כספים בערים שונות ברחבי פולין
התפילה שלנו כתובה ברובה בלשון רבים, במיוחד בשיאה – בתפילת העמידה. ובכל זאת, בדרך כלל כוונתנו הטבעית היא להתפלל לטוב עלינו באופן אישי, על משפחתנו
הנה הוכחה שהמן-עמלק מחדירים בנו את הספק: "המן, מה תרצה להיות כשתגדל?" – "תלוי" (חח). שאלה רצינית: כמה מכות צריך להכות כששומעים את 'המן' במגילה?
"אנחנו כעת באמצע קורס מנעולנות לבני נוער. הם עוברים הכשרה קצרה ויעילה, ותוך כדי ההכשרה הם כבר נשלחים לתיקון דלתות כניסה לבניינים או לבתים בכל
לפני כמה שנים פגשתי את בעלי בסבב הדייטים השלישי שלנו, זה שהסתיים בחתונה. הפעם הייתי בטוחה שאני יודעת למה אני בוחרת בו. באותו זמן אבא
יום חמישי לפנות ערב. הילדים חוזרים משעות המשחק בחוץ, ולפני ארוחת הערב אנחנו מארגנים את הבית: מטאטאים את הרצפה, אוספים צעצועים, קולפים ירקות… השולחן בסלון
אני די מתבייש להודות בזה… אבל אחד מהדברים הראשונים שחשבתי עליהם בדרך זה "רק שלא אפגוש אותו…" כשנקרעתי ממעגל הרוקדים בשמחת תורה כי הטלפון שהיה
ביום בהיר אחד בעודו אברך צעיר, התבקש רבי יוסף יצחק, הרבי הריי"צ מלובביץ', על ידי אביו, הרבי הרש"ב, לנסוע לעיר הגדולה פטרבורג בדחיפות, ולפעול לביטול
בפרק יג מביא אדמו"ר הזקן את מאמר חז"ל שמחדד אולי יותר מן הכל את השאלה על מהותו של הבינוני כפי שאדמו"ר הזקן מבאר אותה, שהוא
שלום חברים יקרים, פורים קטן שמח. אנחנו צריכים לזכור שלמרות שהוא קטן, אבל הוא פורים. אמנם אין בפורים קטן חובות הלכתיות, אבל זה הזמן להתוועד
יום אחד התעצבנתי על כך שלקחו לי משהו בלי רשות, לא החזירו אותו, ובסוף כשביקשתי לסדר – גיבבו את הדברים בבלגן. לא נתקררה דעתי עד
כידוע, נחלקו הפוסקים לגבי חיוב מצוות השמחה בפורים קטן, והרמ"א (שו"ע או"ח תרצז, א) הכריע: "מכל מקום, ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים; וטוב
כשאיתן אריאל (32) יצא מהבית בפרדס חנה בבוקר שמחת תורה, הוא השאיר אחריו את אשתו הדר וארבעת ילדיו, הקטן בן שלושה שבועות. איתן הוא יהודי מתבונן
כשמשה נכנס לפעוטון יש סיפור מאוד מפורסם על משה רבנו, שהיה רועה צאן, ואחד מהכבשים שלו ברח, שה ברח לו. והוא הלך אליו, חיפש אותו,
יצא לכם פעם לקרוא ספר על עצמכם? בפרק יב בספר התניא אדמו"ר הזקן מניח את השם של גיבור הספר הזה – הבינוני. סוף סוף אנחנו
מי אתה? מי, אני? כן, אתה. מי אני? * לשאלה הזו יש כנראה אין־סוף אפשרויות, אבל בגדול אפשר לדבר על שלוש כלליות מאוד. מוכנים? *
חודש אדר מופיע באמצע המלחמה שכולה מתח וכאב אחד גדול על מה שעשו לנו ועל חיילינו שמקריבים נפשם מדי יום בחאן יונס ורפיח. איך מרבין
חורף… קראתי אתמול שרק לפני שלושים ושתיים שנה היה לנו בארץ רצף כזה של ארבעה עשר ימים רצופים של גשם. הכינרת, נותר לה עוד מטר