באיזה קטע הוא שם אותי על הכוונת שלו?
כאילו שאני איזה לוח מטרה.
*
בניגוד לסיפורים אחרים הסיפור הזה לא היה רומנטי בשום שלב שלו.
זה לא התחיל באיזו אידיליה מופלאה של קשר מיוחד שהתפוצץ לו. התחלנו בפיצוץ ומשם רק עלינו.
בפעם הראשונה שהרב אוהד נכנס לכיתה הוא העביר מבט על כולנו, סוקר אותנו אחד אחד. כשהוא הגיע אליי הוא עצר, סרק אותי מכף רדבק ועד כובע אדידס ושאל: "אתה מתכוון לשבת כאן בכיתה עם האובייקט הזה על הראש?".
לא באמת.
אתם לא מכירים אותי. כמה שאני נראה טרבלמייקר, אני אחד התלמידים הטובים בכיתה. עד היום הסתדרתי עם כל המורים, גם עם הקשוחים שבהם. לא תמיד הכל היה חלק, אבל עם רצון טוב של שני הצדדים, והרבה הבנה, דברים פשוט הסתדרו. בשום תרחיש לא דמיינתי שדווקא בשמינית דברים ייראו אחרת, ככה שהרב אוהד בא לי ממש לא בטוב.
בכל מקרה בחרתי להחליק: "הוא שומר על השכל שלא יברח לי".
"בהנחה שיש לך אחד כזה, ולא נראה לי שהייתי שם על זה כסף".
אאוץ'. מתחת החגורה.
בתור אחד ששוקל ברצינות עתודה ברפואה, ומחזיק בממוצע של 97 במבחנים הוא בהחלט פגע לא טוב.
ככה הרב אוהד ואני התחלנו את השנה.
*
חודשיים אחר כך זו כבר הפכה להיות שגרה. הרב אוהד נכנס לכיתה בבוקר, מעביר מבט, נעצר עליי ומוצא משהו להגיד. פעם זו הנעל שלא באה לו בטוב, פעם החולצה, פעם איך שאני עומד ופעם משהו בפרצוף שלי. בהמשך היום זו כבר הייתה חגיגה. כולם עם ראשים על השולחן ורק הראש שלי למעלה, הרב אוהד לא עוצר, ברגע שהורדתי את הראש לשנייה: "יניב, למה הראש שלך על השולחן? תרים אותו בבקשה".
ולא שהציונים שלי ירדו. להיפך. פשוט הייתי חייב להראות לו שהוא לא מבין שום דבר. אצלו קיבלתי לא פחות מ־100 עגול. קבוע.
לא עזר לי. לפעמים אפילו דמיינתי שביום אחרי 100 כזה הוא מחפש אותי יותר.
ואלו לא היו רק הערות. אם יש משימה שצריכה לקרות בכיתה, מתוך שלושים תלמידים איכשהו תמיד זה מגיע, משהו בסגנון: "שבוע הבא יש לנו בוקר כיתה, נראה לי, יניב, שאתה לוקח אחריות על העניין. תודה".
השיא היה באספת הורים. כמה שביקשתי מההורים שלי לא להגיע ידעתי שאין לי סיכוי, לא עם ההורים האלה, אז לפחות עשיתי להם הכנה. פשוט הסברתי להם שהרב אוהד התלבש עליי ושייקחו את הדברים שלו בעירבון מוגבל. כשהם יצאו היו להם כוכבים בעיניים וזה היה חשוד. "אף פעם לא קיבלנו כמות כזאת של תשבחות עליך. הרב הזה לא רק אוהב אותך מאוד, הוא גם ממש מעריך אותך".
מה???
הרב אוהד הזה לא רק מציק הוא גם משקר. אם הייתה לו טיפת כבוד עצמי הוא היה יוצא גבר ואומר להורים שלי מה הוא חושב עליי באמת, אבל מול ההורים הוא משתפן פתאום.
כמו שאתם מבינים לא אהבתי אותו מאוד.
*
אהרן הוא חבר טוב באמת, והוא מכיר אותי ממש טוב, מה שלא מונע ממנו להפיל אותי מהכיסא: "בתור הפייביוריט של הרב אוהד אולי כדאי שתסדר לכולנו צפייה משותפת במשחק של מכבי שבוע הבא".
אם אהרן היה חושב רגע לפני שהוא מדבר היינו יכולים למנוע את הפיגוע, אבל הוא לא חשב ועכשיו הוא מלא בקולה ואני משתעל כמו איזה חולה שעלת.
"תגיד לי, אתה דפוק לגמרי? רק אל תגיד לי שהתכוונת ברצינות לשטות שאמרת".
"יואו! שתהיה בריא ראש בטטה אתה. אתה באמת לא רואה או שאתה רק עושה את עצמך?"
"לא רואה מה, שהרב אוהד מחפש אותי ויורד לחיי בכל הזדמנות שרק יש לו?"
"שהרב אוהד כל כך מעריך אותך וכל כך נותן בך אמון שהוא פשוט לא מפסיק להשקיע בך. לא ראית שאת כל המשימות שדורשות אמון ואחריות הוא נותן רק לך?"
"בטח שראיתי שכשהוא צריך פראייר הוא מסנג'ר אותי".
"טוב טוב, חבל שכשחילקו את השכל בדיוק היית בתור של האהבלים".
"עזוב אח שלי, אתה לא מבין כלום מהחיים שלך".
*
כל יום חמישי יש התוועדות לקראת שבת. דווקא נחמד. גיטרות, דרבוקה, שירים ומשהו קצר וקולע של הרב אוהד. האמת? חוץ מהקטע שיש לו איתי הוא באמת אחלה, והרעיונות שלו תמיד משאירים אותי עם נקודות למחשבה. אל תדאגו, זה לא גורם לי להעריך אותו יותר או לכעוס עליו פחות.
"זה שהיום אין צרעת, זה טוב או רע?"
מה השאלה הזאת, ברור שזה טוב!
"התשובה כתובה לכם על המצח. אז מה, המצב שלהם כשהיה להם בית מקדש היה פחות טוב מהמצב שלנו?"
אף פעם לא חשבתי על זה ככה.
"האמת שבספרים הקדושים כתובים דברים גדולים על צרעת, אבל אנחנו יכולים לקחת איתנו משהו קטן לעצמנו.
צרעת היא יחס – אתה עושה משהו ומקבל תגובה, וזה אומר שלמישהו אכפת ממך באמת.
אז ברור שלה' תמיד אכפת מאיתנו, ועדיין זה משהו שאיבדנו, את הארת הפנים הזאת שמישהו אוהב ומעריך אותך כל כך עד רמה שהוא יורד איתך לקטנות של החיים כדי לדאוג שאתה גדל טוב".
גם אתם שמעתם את זה?
ככה נשמעת נפילת אסימון.
