במשך השנה האחרונה עסקנו בטור זה בעניינה של שנת השמיטה בעין חסידית, על פי דרכם של מאורי הדורות זי"ע.
כעת, לאחר חיתומה של שנה, אנחנו מקבלים 'קינוח' מהקב"ה – תוספת שביעית בדמות מצוות ה'הקהל', אותה לצערנו אנחנו לא זוכים לקיים כיום ככתבה וכלשונה בעת החורבן, אך רישומה ניכר עד היום ואנו צריכים לחפש בה דברים לקחת עימנו לעבודת ה' שלנו, בבחינת שיירי שביעית המשליכים על כל שבע השנים הבאות עלינו לטובה.
מצווה מיוחדת זו משכה את עינם של גדולי החסידות, אשר ראו בה מודל לעבודת ה' חסידית נכונה – וכפי שמלמדנו הגה"ק ר' שלמה הכהן מרדומסק זצ"ל (בספרו תפארת שלמה על פרשת וילך):
"'ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' ויצו אותם משה, מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה… תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל וגו' הקהל את העם'.
"יש לרמז בפרשה זו גודל מעלת דִבּוּק חכמים להסתופף בצל הצדיקים. ואל יאמר האדם 'טוב לי לשבת בביתי השקט ושאנן ולבקר בהיכלי בלימוד ספרי מוסר אשר בם אמצא דרך לעבודתו יתברך שמו, ומה לי הטורח הזה לכתת רגלי ולבטל מלימודי?', לא זה הדרך ישכון אור. כי מעת שזכינו לאור הבעש"ט זי"ע הוא הורה לנו דרך האמת וגילה הסוד במעלת דיבוק אל הצדיקים, לאורו נסע ונלך לשמוע ולקבל מהם העצות לעבודת השם יתברך ולקבל עול מלכות שמים.
"וזה הדבר מרומז בפרשת הקהל שקרא המלך ספר משנה תורה, אף שהחומש מצוי הוא ביד כל איש ואיש והיה יכול לקרות בעצמו – אף על פי כן עשה הפעולה בלבב כל איש מבני ישראל, כמו שכתוב 'למען ישמעו ולמדו ליראה את ה' וגו"…".
מעלת הדבקות בצדיקים לא הומצאה על ידי הבעש"ט – היא נלמדת על ידי חז"ל מן המקראות, והרי היא קיום מצוות עשה של תורה: "'ולדבקה בו', וכי היאך אפשר לו לאדם לעלות למרום ולדבק באש?… אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום" (ספרי דברים, מט). וכעין זה בגמרא (כתובות קיא, ב): "'ולדבקה בו' – וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה? אלא, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה".
וכך פסק הרמב"ם (הלכות דעות ו, ב): "מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כענין שנאמר 'ובו תדבק'… ולהתחבר להן בכל מיני חיבור, שנאמר 'ולדבקה בו', וכן צוו חכמים ואמרו 'והווי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם'".
אם כן, מה נתחדש באורה של תורת החסידות? הבעש"ט לימד אותנו שעצם המפגש עם הצדיקים והחכמים, גם בלי כל חידוש, הרי הוא מחזק את הדבקות. ועל כך עומד התפארת שלמה – הרי המלך איננו מחדש לאיש מאומה, וכל אחד יכול לשבת בביתו או בבית הכנסת ולקרוא בתורה. אבל אינה דומה קריאה כזו לחוויית המפגש הבלתי אמצעי עם הצדיקים שבכל דור ודור.
לאחר שנה שלמה של התעלות רוחנית, של תוספת בלימוד התורה ובעבודת ה', כנדרש בשנת השמיטה, מגיעה הדרך לארוז את כל האור הזה בחבילה שאפשר לקחת איתנו לתמיד – ההידבקות בצדיקים ובחכמים שעמד הקב"ה ושתלם בכל דור ודור.
[להרחבת הרעיון ניתן לעיין בספרי 'חסידות הלכה למעשה', פרק שישי].
חג שמח!
