מיוחד ליום כיפור
הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּזֶה, עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק"
– אַפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק, שֶׁמֶּא הִרְהַר בִּתְשׁוּבָה בְּדַעְתּוֹ
(רמב"ם, הלכות אישות, ח)
גם למראה נושן, כתב פעם אלתרמן, יש רגע של הולדת.
לעיתים אנחנו פוגשים אדם שעבר בחייו שינוי משמעותי, מהותי. שינוי, שממנו והלאה הוא כבר איננו אותו אדם שהיה.
אך גם תמורה גדולה מתחילה ברגעים קטנים. בהרהור קל, בחוויה מקרית, בגעגוע שצץ לו כך פתאום באמצע החיים.
לכל בעל תשובה יש הסיפור האישי המיוחד והמופלא שלו. קיבלנו ממגוון בעלי ובעלות תשובה, מרקעים ומגזרים שונים, איזו הצצה קטנה אל אחד מאותם רגעים קסומים. כאלו שרק במבט לאחור, שנים אחר כך, התברר להם עד כמה הם היו גורליים ומשני חיים.
++++++++++++++++++++++++++++
++++++++++++++++++++++++++++
מסכת סוכה במדבר
רויטל מעיין
ספרנית
מתוך שק השינה הקשבתי בדריכות, עדיין בעיניים עצומות…
השעה הייתה חמש בבוקר.
מדבר יהודה.
סמוך לעין עקב.
ל"ג בעומר.
שנת לילה אחרי מדורה של דיבורים בעומק האמונה והאומנות.
קבוצה קצת מוזרה היינו. לא ממש הומוגנית…
כמה סטודנטיות שלמדו איתי אומנות, וכמה אברכים בעלי תשובה בגילאים מגוונים, שנחלצו לעזרתו של אחי, בעל התשובה, ויזמו טיול במדבר בנושא "אמונה ואומנות".
עוד ניסיון להציל את אחותו ולקרבה לקדושה…
ובאמת – מה יכול להיות יותר מפתה עבורי?…
אמנות-אמונה-מדבר, שילוב מטלטל…
מי שהוביל את החבורה היה ישראל חברוני היקר, זקן החבורה – כבן 50 אז, שחקן, כותב, איש מִדבר ורוח שאין שני לו.
הרבה שיחות מכוונות היו שם בטיול… קטעי משחק של ישראל, תרגילי התבוננות.
אבל באותה שעת בוקר, על שפת המעיין, זו הייתה שעת החברותא של חבורת הבנים, בלי שום כוונה להשפיע או להציג בפנינו את יופייה של התורה.
הבנות, כאמור, המשיכו לישון בשקי השינה בפינה מרוחקת, ורק אני שהתעוררתי לשמע קולות הלימוד כריתי את אוזני למתרחש…
הם למדו מסכת סוכה.
מידות טכניות של הסוכה. כמה אורכה ורוחבה וגובהה… כמו שחשבתי אז – דברים לא רלוונטיים לחיים…
"מוזרים", הרהרתי לי. "למה זה מעניין אותם בכלל?… שיבואו ללמוד אומנות ויראו כמה עומק יש בעולם"…
אבל הם כבר היו בתוך הסוגיה. דנים, מנסים להבין…
כמעט נרדמתי שוב, ופתאום אני שומעת צלילים אחרים… ר' צדוק על מידות הסוכה…
מאותו רגע התחיל לימוד פנימי, חסידי, בנפש האדם ובמידותיה – שכולו נלמד מתוך מידותיה של הסוכה.
וואו…
סוף סוף הבנתי מה מסתתר מאחורי הלבושים הטכניים וההסתרות.
איזה עומק בלי גבול. איזו מתיקות.
איך לא קלטתי עד עכשיו? התביישתי…
בל"ג בעומר ההוא, בשנת תשמ"ו, הזדחל לתוך שק השינה שלי הרהור התשובה הראשון…
++++++++++++++++++++++++++++
++++++++++++++++++++++++++++
ב-ו-ש-ה!
נועם בכור
מטפל, מייסד שיטת 'דרך'
לפני כמה וכמה שנים הסתובבתי במשך תקופה באשראמים למיניהם ברחבי המזרח. בשלב מסויים הגעתי לאשראם גדול, ובו התקיים שיעור של הסוואמי (המורה הרוחני) על הצ'אקרות.
בנקודה מסויימת בשיעור הוא דיבר על הצ'אקרה השישית הנמצאת במצח, והזכיר כאנקדוטה שזה המקום בו היהודים שמים את התפילין, ושה"אמן" שאומרים היהודים הוא ה"אום" שהם אומרים במדיטציות.
ואני הרגשתי איזה כיווץ בפנים, ולכן בעזות ישראלית הרמתי את היד, ואמרתי: אבל מה שאמרת לא נכון, לא מניחים את התפילין על המצח, וגם ה"אמן" הוא לא אותו דבר כמו ה"אום".
שקט השתרר באשראם. הסוואמי ירד מהבמה, התקרב אלי עד שנעמד מעלי, נעץ בי מבט עמוק ושאל אותי: אז מה זה תפילין? אז מה זה אמן?
ואני, הרגשתי את כל הדם עולה לי לפנים, ואמרתי לו: "אלה דברים עמוקים".
כל האשראם התפוצץ מצחוק, כולל הסוואמי, ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
התמלאתי אז בבושה, שכל כך הרבה ידע יש לי על תורות המזרח למיניהן, אבל אני יודע כלום ושום דבר לגבי היהדות שלי. ואז, מתוך הבושה שלי, ומתוך חוסר הידע המשווע שגיליתי שיש לי בנושאים האלו, התקבלה אצלי איזו החלטה בפנים, שיום יבוא ואני אדאג ללמוד ולהבין מה הם התפילין והאמן האלו.
++++++++++++++++++++++++++++
++++++++++++++++++++++++++++
יין הונגרי בטורונטו
יקיר קאופמן
נוירולוג ומנהל מחלקה במשרד הבריאות
חזרתי בתשובה בזכות ימימה אביטל, בתהליך הדרגתי. בתחילת תהליך התשובה לא כל כך מצאתי את עצמי בעולם היהדות, הסתובבתי בכל מיני מקומות ולא חשתי משוייך למקום מסויים. ואז, בהשגחה פרטית, הגענו לשנתיים בטורונטו, להתמחות העל שלי. איזה ישראלי שכר בשבילנו דירה, וראינו שמעבר לכביש היה מרכז חב"ד הגדול בטורונטו.
לא היינו קשורים לחב"ד, אז הלכתי לבית כנסת אורתודוקסי אחר, עד שבשבת אחת החלטתי לנסות את בית הכנסת של חב"ד. נכנסתי למניין חב"ד ישראלי, ובו ישב הרב ישראל לנדא – בנו של הרב לנדא מבני ברק זצ"ל – והוא הראה לי פנים שוחקות, והציע לי לשבת ללמוד.
הוא פתח את הספר 'ליקוטי תורה' – תורותיו של האדמו"ר הזקן על התורה, ולפתע הרגשתי כאילו קיבלתי מכת ברק. הייתי בשוק, הדברים היו כל כך עמוקים, נפלאים, מהפכניים ומחודשים. לא נתקלתי מעולם בכזה טקסט, ותהיתי מי עומד מאחורי הרעיונות המופלאים האלו. ממש כאילו טעמתי יין הונגרי, בלשונו של ר' נחמן מברסלב. הכרתי תורות של חסידויות אחרות לפני כן, אבל זה היה בשבילי משהו אחר.
התחלנו ללמוד בקביעות יחד והרגשתי שנפקחו לי העיניים. כך לפתע זכיתי לגלות את תורות חב"ד המלאות ברזין דאורייתא, בחוכמה בינה ודעת. עד היום אני לא מפסיק להיות מופתע ומוקסם מהעומק, מהחדשנות, ומהרוחב האדיר והאינסופי, ואני שותה את זה בצמא יום יום.
הגילוי של תורת חב"ד הביא איתו עוד הרבה דברים מדהימים: העבודה האמיתית בשטח של "ואהבת לרעך כמוך", שכל יהודי הוא "חלק אלוה ממעל ממש", ובעיקר את תפיסת המציאות כשליחות – לא לשאול: מה אני רוצה? אלא: מה רוצים ממני? ופשוט לקחת אחריות אינסופית על המתרחש סביבי, ובכך לזכות לחיים בריאים ומלאי משמעות, אחריות ועשייה. זה הפך לי את החיים, ונתן לי המון כוחות להזיז דברים חשובים קדימה.
++++++++++++++++++++++++++++
++++++++++++++++++++++++++++
יְהוּדִית
רוני רוזנפלד
משוררת ופסיכותרפיסטית
לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה
בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה
פָּגַשְׁתִּי בּוֹ
וּבִקַּשְׁתִּי,
דַּבֵּר אִתִּי בִּיהוּדִית.
אֲנִי יִשְׂרְאֵלִי, אָמַר
וּמְדַבֵּר עִבְרִית.
זֶה לֹא מַסְפִּיק,
דַּבֵּר אִתִּי בִּיהוּדִית.
כְּמוֹ מַיִם קָרִים עַל נַפְשִׁי הָעֲיֵפָה
דִּבֵּר עַל תְּפִלִּין
וּתְפִלּוֹת
עַל קִדּוּשׁ הֲמוֹנִי.
עַל נֵס שֶׁאֵרַע לוֹ
בִּזְכוּת סֵפֶר תְּהִלִּים.
עַל אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ
וְלֵיל הַסֵּדֶר בְּנֵכָר,
זָכוּר לִי הֵיטֵב
כָּל מָה שֶׁאָמַר.
דִּבֵּר יְהוּדִית
עַל הַשֵּׁם וְגָדְלוֹ,
וַאֲנִי בָּכִיתִי
מִפְּאַת כְּבוֹדוֹ
שֶׁמָּלֵא עוֹלָם הוּא
עַד לְפֹה,
וְגַם עַל בְּדִידוּתִי
בָּאָרֶץ הַהִיא.
שֶׁכָּעֵת הֵבַנְתִּי אוֹתָהּ בִּיהוּדִית.
++++++++++++++++++++++++++++
++++++++++++++++++++++++++++
התבודדות בגנגס
עמית קדם
מטפל ומייסד שיטת 'דמיון נובע'
רישיקש. הולך לקורא בכף יד. "יש לך כוח גדול של תפילה" הוא אומר לי. אני, שמעולם לא התפללתי ולא חשבתי שאתפלל, מסתכל עליו בלא הבנה.
למחרת אני מוצא את עצמי לפנות בוקר בשחייה היומית בגנגס, מתפלל. לא בטוח למי ולא בטוח למה, אבל תפילה בוקעת ממני החוצה בפעם הראשונה וממלאת אותי בהתרגשות.
מה ראה הקב"ה לגלות לי את התפילה דרך קורא בכף יד הודי? יש דברים נוספים שהוא אמר לי, כאלו שלקח לי הרבה זמן למחוק מדעתי. "מצח הנחש" קראתי לו ביני לבין עצמי. אבל את התפילה גיליתי דרכו.
שנים לאחר מכן, על דף גמרא בכולל ליטאי, שאלתי את החברותא שלי איפה ביהדות מדובר על מדיטציה. הוא הרים אלי עיניים תוהות ואמר שאחפש אצל הברסלבים, יש להם התבודדות. הבנתי שאני ברסלבר, והבנתי שאז בגנגס זו הייתה ההתבודדות הראשונה שלי.
++++++++++++++++++++++++++++
++++++++++++++++++++++++++++
בזכות בית המשפט
ניר מנוסי
רב, סופר וכותב
בשנת 1999 נערכה הפגנת ענק חרדית נגד בית המשפט העליון בירושלים, על רקע כוונתו להכיר בגיור רפורמי. חרדים מכל הארץ נהרו לירושלים, ובאוניברסיטה העברית החליטו להוציא אוטובוסים להפגנת הנגד שהתקיימה בגן סאקר. כמו סטודנט חילוני טוב הצטרפתי אליהם.
בשלב מסוים בהפגנה, שיעממו אותי הנאומים המוכרים של שרי מר"צ והצעתי לחברתי שנלך להעיף מבט בהפגנה החרדית. היינו שני איים צבעוניים קטנים בים החליפות השחורות, ותחושת מועקה משונה החלה להצטבר בתוכי.
בשוכבי על מיטתי בלילה ניסיתי לפענח מה הרגשתי, ופתאום קלטתי: הפגנתי נגד "מדינת הלכה", אך אם להודות באמת איני יודע מהי אותה "הלכה", ובכלל מה מסתתר ביהדות שאני כה מתנגד לה.
היה זה אחד מהרהורי התשובה הראשונים והיקרים ביותר שלי.
בחדר הלידה
נתי רביץ
שחקן, זמר ומדבב
הרהור התשובה הראשון באמת שהיה לי היה כשנולד הבן הראשון שלי.
בחדר הלידה, בעודי מחזיק את התינוק שיצא הרגע מרחם אמו.
המחשבה הראשונה שהכתה בי הייתה שעד לפני רגע היינו אשתי ואני, ועכשיו יש פה אדם נוסף!
מיד לאחר מכן חשבתי על כך שזה נבע מפעולה אחת לפני תשעה חדשים, כזו שמזמן שכחתי ממנה. הגברת אמנם נושאת את הילד ברחמה, אבל גם לה אין מושג מה קורה שם בחושך.
איך שתי טיפות סרוחות שנפגשות שם ברחם מתחברות והופכות ל-4 תאים שמתפצלים ל-8 ול-16 וכו׳ ופתאום איבר ועוד איבר. איך כל תא יודע לאן הוא הולך ומה תפקודו, ופתאום יש בן אדם, בנוי בשלמות – העיניים במקום, השפתיים, הידיים, הרגליים, ומערכות מתוחכמות ומשוכללות שאף בשר ודם לא יכול להמציא – מערכת הראיה, מערכת השמיעה, מערכת הדיבור, הזיכרון, מערכת העיכול, מערכת הנשימה, המערכת החיסונית, קוד גנטי… וכל זה סתם במקרה?!
מאותו רגע לא היה לי ספק שיש פה מערכת אלוקית של שליטה, בקרה וביצוע שהיא מעל כל תפיסה או השגה אנושית.
חוויתי שם את התגלות הקב״ה בתפארתו, ועד היום אני קורא לרגע הזה ״מעמד הר סיני״.
