לאחר ברכת 'יוצר אור' שעסקה במאורות ובמלאכים, מופיעה ברכת 'אהבת עולם', בה אנו מתמוגגים על אהבת ה' אותנו. אהבתו אלינו היא אין סופית ורחמיו עלינו בלי גבול. יש לנו נפש אלוקית, מה שאין לאף יצור בעולם, אנחנו ילדיו, עם קרובו.
הברכה הזו נועדה לעורר את נשמות ישראל, את הניצוץ האלוקי שאצל כל אחד מאיתנו. לעיתים הוא מכוסה ולעיתים אף נסתר, וזה בדיוק הזמן לעורר אותו לקראת קריאת שמע בה אנחנו הולכים לבצע, הלכה למעשה, את מצוות "ואהבת"!

גם לב האבן נמס
ברכת אהבת עולם היא הישורת האחרונה שלפני קיום מצוות "ואהבת" – אהבתנו את ה' בכל ליבנו, נפשנו ומאודנו ובברכה זו אנו עסוקים באריכות דווקא באהבת ה' אותנו, שבע פעמים(!) מופיעה בברכה זו לשון של אהבת ה' אלינו, ופעמיים מתוכן – במילה הראשונה ובמילה האחרונה של הברכה, "אהבת… באהבה".
זוהי ההכנה האחרונה להתפרצות הר הגעש של אהבתנו אל ה', אהבה מסוג של "כמים הפנים לפנים". כמו שאם מראים את הפנים במים הן משתקפות בחזרה כך "לב האדם לאדם" (משלי כז), אם מישהו מראה לזולתו אהבה אמיתית, הזולת יתאהב בו בחזרה. גם מי שלא הצליח להתעורר במשך כל התפילה לאהבת ה', בברכה זו בוודאי יתעורר, זה פשוט – ה' אוהב אותנו אז אנחנו לא יכולים שלא להתאהב בו.
"אם מלך גדול ורב מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים… תתעורר ממילא האהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה אל נפש המלך בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש מעומקא דליבא לאין קץ. ואף אם ליבו כלב האבן, המס ימס והיה למים ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך" (תניא פרק מו).

חיבוקים ונשיקות
אהבת ה' אלינו היא גדולה ועצומה ועם ביטוי מעשי מאוד: "אהבת עולם אהבתנו… חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו… ובנו בחרת מכל עם ולשון, וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה".
הקדוש ברוך הוא עוזב את כל היכלות הקדושה, יורד אלינו ומקרב אותנו אליו בקירוב ויחוד אמיתי על ידי הוצאתנו ממצרים, על מנת לתת לנו את התורה והמצוות. את כל המלאכים ואת כל הברואים מותיר הקדוש ברוך הוא בצד – ורק בנו בחר מאהבתו אותנו! בלימוד התורה אנחנו מתנשקים איתו יתברך, ובקיום המצוות אנחנו מתחבקים.
"כי הניח הקדוש ברוך הוא את העליונים ואת התחתונים ולא בחר בכולם כי אם בישראל עמו והוציאם ממצרים ערות הארץ בכבודו ובעצמו, כדי לקרבם אליו בקירוב ויחוד אמיתי, בהתקשרות הנפש ממש, בבחינת נשיקין פה לפה לדבר ה' היא השגת התורה, ובבחינת חיבוק הוא קיום מצוות מעשיות איברין דמלכא" (תניא שם).
אהבתו העצומה אלינו מעוררת אותנו מאוד, לאוהבו בלי גבול ובצורה בלתי נשלטת! בכל מאודך!

רחמים עלינו
בנוסף לאהבת ה' אותנו אנו מזכירים בברכה זו את רחמיו המרובים עלינו: "אבינו אב הרחמן, המרחם, רחם נא עלינו", "ורחמיך ה' אלוקינו וחסדיך הרבים אל יעזבונו נצח סלה ועד". אנחנו מבקשים רחמים שנצליח לעורר את אהבתנו אליו. אוי, כמה יש לרחם עלינו על שכל־כך קשה לנו להתעורר באהבה…
אבל סיבת התעוררות הרחמים בברכה זו דווקא היא גם משום שכשמזכירים כל־כך הרבה אהבה יתכן ותתעורר חלילה מידת הדין, אולי בנוסף לאהבתו העצומה עלינו יש לו גם מה לכעוס או להקפיד עלינו, חס ושלום. ולכן אנחנו מבקשים רחמים; אהבה רבה וגם רחמים רבים לבטל דינים שעלולים להתעורר אלינו בנוסף לאהבה. כשיש צד לאהוב וצד לשנוא, חס ושלום, אז בהתעוררות הרחמים תתבטל השנאה ותתעורר האהבה, ותורגש רק היא (תניא פרק לב).

וְלֹא נֵבוֹשׁ לְעוֹלָם וָעֶד. בְּצֵאת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף אֲזַי רוֹאִים שֶׁבֶּאֱמֶת מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כו' הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה בְּלִי שׁוּם שִׁנּוּי וְאֵין שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ כְּלָל וּלְהַסְתִּירוֹ וְהָיָה מִקַּח טָעוּת לְגַמְרֵי מַה שֶּׁהָיָה נִרְאֶה לוֹ הָעוֹלָם לְיֵשׁ וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וַאֲזַי הַבּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַד לִמְאוֹד עַל שֶׁכָּל מַחְשְׁבוֹתָיו וּמְגַמּוֹתָיו הָיוּ בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם וְלָכֵן בַּקָּשָׁתֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה הַיְנוּ בְּעוֹד שֶׁהַנְּשָׁמָה מְלֻבָּשׁ בַּגּוּף יָבִין וְיַשְׂכִּיל שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל בָּטֵל בְּתַכְלִית
(אדמו"ר הזקן, לקוטי תורה פרשת אחרי)