אף אדם שפוי לא יסכים להיות מלך על נמלים, על חתולות או על עשבים ואבנים. למה? מפני שמלך הוא אחד מבני מינו שמתנשא מעליהם. אריה יכול להיות מלך החיות דווקא מפני שהוא בעל חיים, וכך אדם יכול להיות מלך רק על בני אדם. מהבחינה הזו, לומר שה' הוא מלך עלינו זה מוזר, אנחנו פחות מגרגרי חול לידו, על מי בדיוק הוא מולך? על אנשים בגובה מטר שמונים?
יורד אל העם
אבל ה' מסכים להיות מלך עלינו ואפילו חפץ בכך. בביטויים שונים ומגוונים אנחנו חוזרים לאורך התפילה על כך שה' מלך, מולך וימלוך לעולם. בכל הברכות מוטבעות המילים "מלך העולם", וביטויי המלוכה מודגשים בשתי ברכות המסגרת של פסוקי דזמרה – "ברוך שאמר" ו"ישתבח": "ונמליכך… יחיד חי העולמים מלך… ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות", ו"ישתבח שמך לעד מלכנו, הא־ל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ… א־ל מלך גדול ומהולל בתשבחות… מלך יחיד חי העולמים".
מידת המלכות היא אכן הקשר שבין ה' ועולמו, המלכות היא ההתייחסות שלו יתברך לזולתו. ההסכמה של ה' להיות מלך עלינו היא הגשר שהוא פותח בינו ובינינו. "השכינה" המוזכרת בדברי חז"ל נקראת בתורת הסוד "ספירת המלכות", היא הדרגה האלוקית השוכנת ומתלבשת בעולם ומתגלה כלפי חוץ. מכיוון שהדרגה הזו קשורה לעולמות, היא סובלת גם ביטויים שמציבים אותה על ציר הזמן (שגם הוא סוג של גשמיות), מה שלא מצינו בשאר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. ה' מלך עכשיו, מלך בעבר וימלוך בעתיד, מכיוון שמהות המלוכה היא ירידתו לשרות עימנו בתוך גדרי הזמן והמקום של העולם הזה.
מלך גדול ומלך קדוש
לעתים המלך מתואר כקרוב, "מלך עוזר ומושיע ומגן", ולעתים הוא מתגלה כשולט ומתנשא, "המלך המרומם… והמתנשא מימות עולם". הסיבה לכך נובעת מהעובדה ששתי פנים למלכות, יש "מלך גדול" ויש "מלך קדוש". "מלך גדול" הוא מלך שגדולתו ניכרת בכך שהוא יורד אל העם ודואג לפרטים הקטנים; "מלך קדוש" לעומת זאת נותר מרומם. הוא נותר מעין מודל להערצה ולשאיפת העם אליו.
הביטול מחיה!
יחס העם אל המלך, בכל דרגה שלא תהיה, הוא יחס של ביטול. הקשר העמוק בינינו לבין ה' מתגלה דווקא בביטולנו אליו כי "לית מחשבה תפיסה ביה", אי אפשר לתפוס בו במחשבה ולכן נותר רק להתבטל אליו. אבל הביטול אליו הוא מקור לחיות עצומה, "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם!".
בחסידות מביאים דוגמה לכך מכוחה העצום של השמש להאיר, שבא יחד עם הטבע שלה להסתובב כל הזמן במהירות עצומה, היא בביטול ומרגישה את מקורה ואינה "עומדת" וניצבת על מקומה בגאווה. על־ידי הביטול היא הופכת להיות הדבר המאיר ביותר.
מידת המלכות של ה' והתבטלותנו כלפיה היא מקור החיים והחיות שלנו, כמו שאנו אומרים בסיום ברכת ישתבח: "מלך יחיד חי העולמים", המלך הקדוש ה"יחיד" שאין זולתו ואין דומה לו הוא הוא חי וחיות העולמים. העולמות מתחיים מהמלכות שמתנשאת מהם, הם מתרוממים ומתקרבים אליו יתברך כפי שהוא יחיד, ובזה הם חיים וקיימים לפניו ואז חייהם הם חיים אמיתיים ממקור החיים.
"מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר": "עוֹלָמִים" הֵם בְּחִינַת מָקוֹם וְ"דוֹר וָדוֹר" הוּא בְּחִינַת זְמָן, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת "מַלְכוּתְךָ" שֶׁהֲרֵי הַזְּמָן וְהַמָּקוֹם נִבְרָאִים וּמְחֻדָּשִׁים מֵאַיִן לְיֵשׁ!
(אדמו"ר הזקן, תורה־אור פרשת מקץ)
