פרקי התהילים שאומרים לאחר "אשרי יושבי ביתך" הם פרקי שירת האדם והבריאה כלפי ה', הפרקים הנהדרים המסיימים את ספר התהילים, והם רובם של פסוקי דזמרה.
מ"הללי נפשי" ל"כל הנשמה"
אף שקשה לתת כותרת ממצה לכל מזמור, ניתן לציין מאפיינים בולטים.
המזמור הראשון (קמו) מתחיל באדם היחיד, בתלותו המוחלטת בה' עושהו אשר ביכולתו להוציאו מכל מצוקותיו. ה' עוזר לעשוקים, לכפופים, לרעבים, לאסורים, לצדיקים, לגר, ליתום ולאלמנה. כל אחד ואחד מושגח בהשגחה פרטית המיוחדת לו.
המזמור השני (קמז) עובר לעם ישראל כולו ולירושלים – העיר שכולה קודש לה'. בפרק זה יש גם יותר התייחסות לחוקי הטבע הכלליים מאשר למצבו הספציפי של כל פרט ופרט. חוקי הטבע הם בעצם השומרים שהציב הקדוש ברוך הוא כהגנה עלינו, בנוסף להשגחה הפרטית שיש על כל יצור לעצמו.
המזמור השלישי (קמח) מדבר על הבריאה כולה לפרטיה, דומם, צומח, חי ומדבר. הבריאה בטלה אל ה' ותלויה בחסדו. החלק הראשון של הפרק הוא הלל של צבא השמים על כל פרטיו, והחלק השני הוא ההלל העולה מן הארץ על שלל פרטיה.
המזמור הרביעי (קמט) עוסק בעתיד לבוא, בשיר החדש שיושר אחרי שתכלה הרשעה ויתגלה הצדק. הרעיון הוא שהאדם יכול להעמיד את עצמו במצב גאולתי, לדלג כבר עכשיו אל מקום נפשי של גאולה מוחלטת מבלבולי העולם.
המזמור החמישי (קנ) הוא שירה נפלאה ומסכמת של כל קולות השיר כולם כלפי ה'.
"כמו יצירה מוזיקאלית פותחים מזמורים אלו בצללים חרישיים של קול בודד, קולו של יחיד, העומד לבדו מול בוראו, 'הללי נפשי את ה'. חוזק הקול והצליל מתגברים כאשר יותר ויותר קולות מצטרפים אל מקהלת המשבחים תהילת א־ל. הסיומת של רינת המקהלות מגיעה לשיאה כאשר היקום כולו מריע בקול רננים – 'כל הנשמה תהלל י־ה'" (הרב ניסן מינדל, ואני תפילתי).
סדר ההשתלשלות
האדמו"ר הזקן מסביר את הסדר שבפרק האחרון: "הללו א־ל בקודשו" הוא הלל לדרגה הקדושה המופרשת מאיתנו, שאין לנו בה שום השגה.
ממנה נמשך השפע דרך הילול "רקיע עוזו", הם המסכים שבינינו ובינו; מסכים שאמנם חוצצים, אך בד בבד מאפשרים לנו לקבל את האור אותו הם מסננים עבורנו.
בהמשך, האור אכן נמשך "בגבורותיו", עם הרבה צמצום, אך רק בזכות ההקטנה הזו אנו מרגישים ומשיגים את "רוב גודלו" הנחשף לעינינו, ריבי רבבות ברואים מכל הסוגים.
מתוך התבוננות בהשתלשלות האין סוף עד אלינו, מהללת הבריאה "בתקע שופר", כמו בתקיעת השופר בראש השנה, יש כאן חזרה בתשובה עמוקה. כל הבריאה משתוקקת לחזור בתשובה אל מקורה, ומהללת "בנבל וכינור, בתוף ובמחול, במינים ועוגב". כלי נגינה וקולות שמביעים השתפכות וכמיהה, היקום כולו מאוחד בגעגוע לה' יתברך.
"כל הנשמה תהלל י־ה הללוי־ה".
עשר ספירות
עשרת ההילולים שבפרק זה מכוונים כנגד עשר הספירות, מ"הללו אל בקודשו" שכנגד ספירת החכמה ועד ל"הללוהו בצלצלי תרועה" שכנגד ספירת המלכות. הדברים מבוארים בספרי החסידות, ומתוכם למדים אנו שהפרק הזה כולל את כל סדר ההשתלשלות והקשרים שבין הקדוש ברוך הוא ועולמו, ואין מתאים ממנו לחתום את התהילים ואת עיקרם של פסוקי דזמרה.
