לקראת סיום כתיבת הטורים על מהותה, סדרה ופירושיה של התפילה על פי החסידות, מן הראוי לקרוא כמה סיפורי חסידים בעניינה של תפילה, בבחינת "גדול שימושה יותר מלימודה".
בחרתי בסיפורים קצרים ומעוררים מחסידים עובדי ה', ואני מביא אותם ללא פרשנות. כל אחד יבין את הדברים על פי מדתו ו"לפום שיעורא דיליה". קחו אותם ללב.
גילוי אליהו?
פעם הגיע רבי שלמה מקרלין אל הרבי הזקן בעל התניא עם אחד מתלמידיו המצויינים, ורבי שלמה התפאר בפני הרבי הזקן שתלמידו זה זכה לגילוי אליהו. הביט הרבי הזקן לעבר החסיד ר' בנימין קלצקר שנכח במקום והיה שקוע באותה שעה בתפילה, ואמר לרבי שלמה: "ואילו אצל אברך זה שעומד עכשיו ב'שים שלום' שבתפילת שמונה עשרה, מאירה אצלו בחינת "יחידה" שבנפש".
האדמו"ר האמצעי אמר על תפילתו של ר' בנימין: "משרתי עליון, מלאכי מעלה, היו רוצים להחליף את עבודתם בעבודתו זו של ר' בנימין".

לא נותנים לחיות
ר' מנחם מאניש מנסזון היה מחסידי הרבי מהר"ש מליובאוויטש. הוא היה עשיר גדול ואיש עסקים מוצלח לצד עיסוקו בעמקות גדולה בתורת החסידות ובעבודת התפילה, אתן היה מתחיל את יומו. לאחר התפילה היה לומד גמרא במתיקות ורק לאחר חצות היום היה מתפנה לעסקיו.
בין עסקיו בלט המסחר באבנים טובות. פעם אחת הגיעו אליו עם הזמנה גדולה שיכול היה להרוויח על ידה סכום נכבד, אבל הוא היה עדיין בשיעוריו ולא התפנה לכך. כשעתיים לאחר חצות היום נכנס אליו אחד מבני ביתו לומר לו שלא כדאי להפסיד את העיסקה. ר' מנחם הפטיר ואמר: "לא נותנים ליהודי לחיות… לא הנחתי עדיין תפילין דרבנו תם וכבר מבלבלים לי את המוח עם יהלומים…".
מרירות או תענוג
ר' חיים יונה היה מהבחורים שבלטו בעבודת התפילה שלו בישיבת תומכי תמימים בשצ'דרין שברוסיה. הוא היה מתפלל בדביקות ולא שם לב כלל לנעשה סביבו. תפילתו נשמעה ערבה וקולו כבש אבל היא היתה במרירות גדולה. פעם ניגש אליו המשפיע ר' שאול בער זיסלין ושאלו: "מדוע אתה מתפלל במרירות עצומה שכזו? התפילה צריכה להיות בשמחה!" ר' חיים יונה לא ענה אך לאחר מכן אמר לאחד מידידיו שלא הבין מה רצה ממנו המשפיע, "האם זוהי מרירות?! הרי זהו תענוג!".

איש עסקים שידע להתנתק לגמרי מהעולם
ר' זלמן שניאורסון מווליז' היה מחסידי הרבי הרש"ב ועסק במסחר יערות בהצלחה. הוא היה מתפלל מדי יום בין שש לשמונה שעות, מבלי שיטעום משהו לפני התפילה.
הרבי הרש"ב הורה לו לאכול משהו לפני התפילה אולם הוא פשוט לא היה מסוגל. בשביל לקיים את הוראת הרבי, לאחר תפילת שמונה עשרה בעודנו בטלית ותפילין, היה מוציא מנרתיקו ביצה קשה או חתיכת גבינה ואוכל, ומיד אחר כך היה מתחיל את ה"עבודה" של שארית התפילה והיה מאריך עוד כשלוש שעות עד לסיום התפילה.

לנקות את עצמך מהלכלוך רק אתה יכול
המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן היה אומר: בהיכל המלך ישנם עבדים שעוסקים בכל מיני תפקידים. זה מלביש את המלך וזה מפשיט את המלך, זה רוחצו וזה סכו, זה מכין את המאכלים וזה מאכילו. דבר אחד המלך חייב לעשות בעצמו: כשהוא הולך לבית הכיסא, רק הוא מנקה את עצמו מהלכלוך שלו. והיה קורא המשפיע לבחורים בלהט: "בחורים, זכרו היטב! אדם צריך בעצמו לנקות את עצמו, וזה אפשרי בשעת התפילה".
ר' שלמה חיים עסק כל ימיו בעבודת ההתבוננות ובעבודת התפילה בנעימות ומתיקות נדירה. הוא היה רגיל להתחיל את תפילתו עם הציבור ולהאריך בה לעצמו באריכות גדולה ומופלאה. רק בימי הזיכרון של הוריו הוא "נאלץ" לגשת להתפלל לפני התיבה, אך תלמידיו מספרים כי לא פעם, לאחר כמה מזמורים בהם סיים בקול רם כמקובל, הוא שקע בתפילתו ושכח לגמרי שהוא החזן…
◆◆◆
כדרכם של סיפורים, אפשר להתייאש מקריאה על רוממותם של אחרים, ואפשר אף לטעות ולנסות לחקות את מעשיהם, חיקוי שסופו להיכשל מפני שאינו מתאים למידתנו. מטרתו של סיפור חסידי הוא לפתוח בפנינו אופק חדש, ולתת לנו את החשק להפנים וללמוד אל עולמנו ומצבנו כיצד להתחזק ולהתעמק.