בס"ד

ארבעה עולמות הם וכנגדם חמישה חלקים בנשמתנו: ה"נפש" היא החלק הנמוך והמעשי שהוא כנגד עולם ה"עשיה". ה"רוח" גבוהה יותר וקשורה ללב ולרגש, והיא כנגד עולם ה"יצירה". ה"נשמה" גבוהה עוד יותר, היא האחראית על החשיבה וכן על התעוררות רגשית המגיעה בעקבות התבוננות שכלית, והיא מקבילה לעולם ה"בריאה". ודרגות ה"חיה" וה"יחידה" הן הנעלות והמקיפות מכולן, והן השתקפות של עולם ה"אצילות", העולם האצילי והמרומם מכולם.
ארבעת חלקי התפילה
ארבעת העולמות האלו מתגלים בתפילה בארבעת חלקיה. בחלק הראשון של ברכות השחר והקורבנות, עד פסוקי דזמרה, אנו עסוקים בקבלת עול מלכות שמים ובאמירת הקורבנות שהם החלק המעשי שכנגדו נתקנה העבודה שבלב. זהו עולם העשיה.
החלק השני הוא פסוקי דזמרה, הנפתח בברכת "ברוך שאמר" ומסתיים בברכת "ישתבח". פסוקי דזמרה הם פסוקי זמרה, שיר ושבח. אנו מעוררים את הלב, מתלהבים מהיצירה של ה' בעולמות שברא, ומעצם בריאת היש מהאין. זהו עולם היצירה.
החלק השלישי הוא קריאת שמע וברכותיה, המקביל ל"בריאה", ועיקר העבודה בו היא התבוננות המוח. אנחנו מדברים על המלאכים ועל נשמות ישראל, החלקים הגבוהים בבריאה, ומגיעים לתובנה האדירה שה' אלוקינו ה' אחד. מתוך כך מתעורר הלב ב"ואהבת את ה' אלוקיך", ואנו מקיימים את המצווה הזו הלכה למעשה.
החלק הרביעי הוא תפילת שמונה עשרה, בו עומד האדם בביטול כלפי ה', מדבר איתו פנים אל פנים מתוך הדרגות הגבוהות ביותר של הנשמה. עולם האצילות הוא מלשון גם "אצלו" כביכול, העיניים עצומות, הרגליים ישרות. אנחנו במקום אחר. באור פני מלך חיים.
יראה, אהבה, אהבה, יראה
הסדר באהבת ה' ויראתו כך הוא: דבר ראשון צריך יראה תתאה (יראה בסיסית, תחתונה), קבלת עול מלכות שמים ו"ביטול היש", את זה אנו עושים בחלק הראשון של התפילה. אחר כך, ולפי הסדר: אהבה זוטא (אהבה קטנה), אהבה רבה, ורק בסוף חוזרים ליראה, יראה עילאה – עליונה.
בפסוקי דזמרה מתעוררים באהבה זוטא, בקריאת שמע וברכותיה באהבה רבה, ובתפילת שמונה עשרה חוזרים אל היראה, אבל יראה עליונה שהיא "ביטול במציאות", בה האדם לא חש את קיומו כנפרד מאלוקים חיים. האדם איננו ורק כבוד ה' ממלא את התודעה.
מתחילים פסוקי דזמרה
במסע התפילה שלנו, הגענו אל פסוקי דזמרה. קבלת עול מלכות שמים העסיקה אותנו בחלק הראשון של התפילה, וממנה אנו מפתחים מנועים של שמחה, אהבה, התרגשות והתלהבות. איזה עולם מקסים יצר לנו ה'! מיליארדים של פרטים הוא ברא עבורנו באהבה. אנחנו מזמרים והלב פועם, ההתלהבות של פסוקי דזמרה אומנם אינה שכלית ועמוקה כמו בקריאת שמע וברכותיה, אבל לפני התלהבות עמוקה צריך התלהבות מעצם זה שאנחנו יהודים, מכך שאנחנו חיים ונבראנו יש מאין, מירושלים ומקריעת ים סוף.
זה הזמן לעורר רגשות, לשיר לה' בלב אוהב, לא להיות מונחים בקבלת עול אלא לפרוח, לרצות לאהוב ולשמוח. "שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו!"
"דע כי בכל ארבע עולמות אבי"ע (אצילות, בריאה, יצירה, עשיה) יש שתי בחינות: חיצונית הוא כללות העולמות, ופנימיות העולמות הוא בחינת הנשמות, נפשות בעשיה ורוחין ביצירה וכו'. וכנגדן ד' חלקי סדר התפילה, והם – הקרבנות שהוא מתחילת כל הברכות עד ברוך שאמר. ואחר כך הזמירות, שהם מתחילת ברוך שאמר עד סוף ישתבח. ואחר כך יוצר וכל ברכת קריאת שמע עד העמידה, ואחר כך העמידה עצמה של ח"י ברכות".
(פרי עץ חיים לרבי חיים ויטאל, שער התפילה פרק א)

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן