א. לאחרונה אנחנו מסתבכים בשאלה "מה שלומך?". כששואלים אותי אני עונה בחיוך מריר: "קמת בבוקר ולא חטפו אותך לעזה? כל השאר זה בונוס". את השאלה בכותרת עדיף להדחיק. אבל הדבר כבר בגדר אפשרי המציאות ואי אפשר שלא להרהר בו. יש אנשים ונשים מאחינו בני ישראל שנמצאים ברגעים אלה ממש בגיא צלמוות נורא ואיום, נאבקים בכל רסיס של אור. גם אנחנו צריכים לגייס את כל צורות החשיבה שיכולות להיטיב איתנו. רציתי לשתף בתובנה מתוך חייו של רבי נחמן שמצאתי לאחרונה, כשהגיתי שוב בספר שבחי הר"ן. רבי נחמן הוגה באפשרות חטיפה על ידי ישמעאלים ועבודת השם מיוחדת בסיטואציה כזו.
ב. רבי נחמן יצא למסע מאוקראינה לארץ ישראל, בלוויית תלמידו רבי שמעון, בימי מלחמת תורכיה וצרפת הנפוליאונית. הדרכים משובשות בגייסות ואוניות מלחמה הטילו אימתן בימים. עם הפלגת האוניה סערה גדולה געשה בים ורבי נחמן הסתגר בחדרו ארבעה ימים, כשנחשולי גלים מכים בסיפון. נפוליאון הצהיר כי אם היהודים יסייעו במלחמתו יעזור להם לחזור לארץ ישראל ולהקים את מדינתם, ורבי נחמן נחשד, בשל מראהו והנהגתו, למרגל צרפתי. כדי לחמוק מחשדותיהם וביזיונותיהם של התורכים הוא התחזה לקבצן משוגע: התהלך יחף וקרוע בגדים, ללא חגורה למתניו או כובע לראשו והשתעשע עם נערי רחוב. נוספה על זה הוצאת שם רע יהודית שהסתובבה בקושטא, כי רבי נחמן הוא הוא איש מרמה שמבקש להתערב בכספי החלוקה. רבי נחמן ספג את הביזיונות. בנסיעה מקושטא לארץ ישראל, כשהצמא ניחר עד מוות בגרונות הנוסעים וסערה מרה אוחזת בים – ישב בפינת האוניה וקיבל את הדין בשתיקת הכנעה.
ג. אחרי הרפתקאות רוחניות נסתרות ומפגשים מעוררי תעלומה ואחרי שהתקבל והתחבב על יהודי טבריה, ביקש לחזור אל חסידיו באוקראינה. דא עקא, כי בחמשת חודשי שהותו בטבריה כבש נפוליאון את הערים עזה ויפו וחייליו התקדמו לשערי העיר המבוצרת עכו. בשל מגפה ברחו רבי נחמן ורבי שמעון לצפת וביקשו לשכור אוניה ניטראלית שאינה צד במלחמת המעצמות. בשל המהומה שכרו לרבי נחמן שני מקומות בספינה טורקית של ספק חיילים חמושים ספק פיראטים. האוניה הופגזה מפגזים צרפתיים וסערה ברוחות סכנה. נוסף על זאת הבין רבי נחמן כי הישמעאלים [התורכים] מתכוונים לחטוף ולמכור אותו ואת רבי שמעון לעבדות: "גֹדֶל עצֶם הַסַּכָּנוֹת שֶׁהָיָה לָהֶם בַּחֲזִירָתָם אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, כִּי הָיוּ עַל הַסְּפִינָה הַזּוֹ שֶׁל מִלְחָמָה שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה יִשְׁמְעֵאלִים וְהֵם הָיוּ רַק שְׁנֵי יְהוּדִים לְבַד, וְדֶרֶךְ הַיִּשְׁמְעֵאלִים, בִּפְרָט אַנְשֵׁי מִלְחָמָה, לִתְפֹּס יְהוּדִים וּלְמָכְרָם בְּמֶרְחַקִּים לַעֲבָדִים" (שבחי הר"ן – סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל – אות כב).
ד. רבי נחמן נפל לאימה גדולה ומבעיתה. אין מי שיגן עליו ואפילו מי שידע על צרתו: "וְהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פַּחַד גָּדוֹל מִזֶּה, וְאָמַר שֶׁהִתְחִיל לַחֲשֹׁב בְּעַצְמוֹ מַה יַּעֲשֶׂה אִם יוֹלִיכוּ אוֹתוֹ לְאֵיזֶה מָקוֹם עַל הַיָּם שֶׁאֵין שָׁם יְהוּדִי וְיִמְכְּרוּ אוֹתוֹ שָׁם, וּמִי יֵדַע מִזֶּה?" חרדה נוראית של סבל לאין קץ אשר אין ממנו מוצא. אין אפילו מי שידע על סבלו וישתתף איתו בצערו מרחוק. חסידיו באוקראינה יחשבו שנשאר בארץ וחבריו החדשים בטבריה יניחו שכבר חזר למקומו. חטופים רבים ששוחררו מעזה שיתפו בראיונות שנתנו על הפחד להישכח לנצח. אבל הייתה לרבי נחמן דאגה נוראית נוספת, לא רק סכנה ובדידות, אלא אובדן זהות והתרוקנות ממשמעות.
ה. "וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל, אֵיךְ יוּכַל לְקַיֵּם שָׁם אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה?" – מה אעשה אם אמכר לעבדות במדינה שאין בה יהודים? מה תהא משמעות חיי אם לא אוכל לקיים מצוות? לא יהיו לי תפילין ולא ציצית, לא מניין ולא שבת. אאבד את כל שמעניק משמעות, סדר, תוכן רוחני ודבקות אלוקית בחיי. לא רק שאיש לא ידע מעובדת חטיפתי, גם בחיי שלי לא תהיה משמעות. אבל, כדרכו של רבי נחמן, 'מתהומות הייאוש והספק' הוא מוצא אורות חדשים ורעיונות מופלאים, שאפשר על ידם דייקא להתקרב להשם יתברך.
ו. "וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ בְּעִנְיָן זֶה, עַד שֶׁזָּכָה שֶׁבָּא עַל הַשָּׂגָה שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִילּוּ כְּשֶׁלֹּא יוּכַל, חַס וְשָׁלוֹם, לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת. כִּי הִשִּׂיג אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁל אֲבוֹת הָעוֹלָם שֶׁהָיָה לָהֶם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁקִּיְּמוּ כָּל הַמִּצְווֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הַמִּצְווֹת כִּפְשׁוּטָן, כְּמוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת תְּפִילִּין עַל יְדֵי הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל כַּיָּדוּעַ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, עַד שֶׁהִשִּׂיג אֵיךְ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת בְּדֶרֶךְ זֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה אָנוּס שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁיִּמְכְּרוּ אוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם".
ז. אדרבה – חשב רבי נחמן – גם אם לא אהיה נגיש לאף מסגרת רוחנית או דתית, גם בלי אף ספר או מקור סמכות והשראה, עדיין אוכל לקיים את כל התורה והמצוות. בדיוק כפי שאבותינו, אברהם יצחק ויעקב – לפי אגדת חז"ל – ידעו לקיים את המצוות מתוכם. "זימן הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שתי כליותיו כשני חכמים, והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה כל הלילה" (אבות דרבי נתן פרק לג).רבי נחמן מצטט את הזוהר (ויצא, קסב) שאומר כי יעקב אבינו קיים את מצוות תפילין דרך גילוף הפצלות במקלות שהעמיד מול הצאן.
ח. רבי נחמן לא מדבר רק על מוסר אנושי ועל צלם אנושי או תפקוד תקין בכל סיטואציה. הוא מדבר על הכוח הגנוז בנשמה לחדש את עבודת השם, גם ברבדים שהם סוד, שהם למעלה מטעם ודעת ו'גזרות' – גם שם יש די בכוח הנשמה שביהודי לעורר כוח של חידוש ויצירה משורש כמוס. "וְתֵכֶף כְּשֶׁזָּכָה לְהַשָּׂגָה זוֹ עֲזָרוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבָאָה הַסְּפִינָה וְהִגִּיעָה אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן לִכְרָךְ גָּדוֹל שֶׁעוֹמֵד עַל אִי הַיָּם, וְשָׁם עִיר גְּדוֹלָה לֵאֱלֹהִים וּשְׂמָהּ רַאדִישׁ [רוּדוּס] וְהִכִּירוּ שֶׁזֶּה עִיר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהָיָה לָהֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה".
ט. רבי נחמן לא ניצל רק מסכנה ספציפית של חטיפה, אלא מתהום מסוימת של ייאוש, אימה וספק. מחרדה איומה של תלישות, בדידות ואובדן משמעות. אולם כל אלה היו רק מחשבות מדאיגות שחלפו. כיצד הן יכולות לסייע לנו הסובלים מחרדה ממשית, מסכנה אמיתית, מהתנסות בלתי אמצעית? ברגעים אלה ממש אחינו מתמודדים עם סכנה ממשית כזו. אנחנו מתמודדים עם מחשבות מזוויעות רבות. אבל אפשר לדעת, או לפחות מותר לקוות, שגם בסכנה קיומית, גם אם נאבד את כל התמיכות וכל ההגנות וכל המסגרות וכל התקוות, אנחנו עשויים לגלות שיש בנו כוחות שהם מעל ומעבר. מעל ומעבר לכל הבנייה חברתית, מעל ומעבר לכל הרגל דתי. כוחות שהמקור שלהם הוא המקור האלוקי שממנו התחדשה התורה.
י. הדברים אמורים לעילוי נשמתו הגיבורה של יותם חיים הי"ד, שנחטף לעזה ונהרג בשגגה מאש כוחותינו. אחר מותו המצער אמו שתפה כי יותם היה מתמודד עם בעיות רגשיות כל ימיו. ודווקא במצב בלתי אפשרי "הוא לחם לשרוד ומת חופשי, כמו פרטיזן, בדרך אל האור". הלוואי ויהי רצון שההתחזקות הפנימית שלנו, ההרגשה והאמונה שיש בנו כוחות שאנחנו כמעט לא מכירים, תחזק את רוח העם לניצחון שיביא איתו בטחון, ולנקמה ותשועה שהם למעלה מכל סדר והיגיון מדוד.
