בכל שנה אני יוצאת למסע נשי בעקבות דמותה של אסתר המלכה ומגלה איתה את מלכותה וגם את מלכותי. השנה הצטרפו אלינו ושתי וזרש שהוסיפו למסע אפיזודות חדשות ועימן גם תובנות מעניינות.
ושתי היא בתו של בלשצאר ונכדתו של נבוכדנצר מלך בבל, בגופה זורם דם מלכותי. לעומתה, מסופר במדרש, אחשוורוש היה בסך הכל שומר הסוסים של אביה ולמעשה קנה את המלוכה בכסף ונשא אותה על מנת לחזק את מעמדו. ביום השביעי למשתה אחשוורוש החלה שיחה בין הגברים על יופיין של הנשים. אחשוורוש שהיה בגילופין התגאה ביופיה של ושתי ושאל את אורחיו אם ברצונם לראותה, ואלה ענו לו שתופיע לפניהם בצורה משפילה. אחשוורוש נענה לבקשתם ושולח את שריו להביא את ושתי "בכתר מלכות" בלבד לראשה. ושתי מסרבת לבוא. המדרשים מספקים לכך שלל תירוצים: גדל לה פצע, קרניים במצח, זנב, או כי פשוט סירבה להופיע בצורה שנדרשה ועוד.
לאחר שושתי מסרבת שלוש פעמים לבוא, מתייעץ אחשוורוש עם יועציו ומחליט להדיח אותה ממלכותה, להוציאה להורג ולחפש לה מחליפה. וזאת על מנת שלא ילמדו ממנה נשות הממלכה וימרו את פי בעליהן. כמו כן הוא מוציא צו שמחייב את נשות הממלכה להקשיב בקול בעליהן, ואם לא – דינן מוות.
ושתי מתוארת בתלמוד כאשה מרושעת. מסופר עליה שנהגה להפשיט את בנות ישראל ולהורות להן לעשות מלאכה בשבת, ועל כן נגזר עליה שתתבקש לבוא בצורה דומה ושתוצא להורג בשבת. אולם ייאמר לזכותה שהיא מכירה במעלתה כמלכה, מכירה בנשיותה, היא אינה מוכנה לשמש כאובייקט ליופי וגירוי יצרים ומעזה לסרב לבקשת המלך. לא פלא שדמותה מככבת בספרות הפמיניסטית.
זרש מתוארת במדרשים כאישה חכמה. להמן היו שלוש מאות שישים וחמישה יועצים, כמניין ימות החמה, אבל אף אחד לא ידע לייעץ לו כאשתו. במגילה מופיעות שתיים מעצותיה לבעלה. עצתה הראשונה ניתנה לאחר שהמן חזר הביתה כועס ומתוסכל מכך שמרדכי אינו משתחווה לו, עד כי טען שהכבוד לו זכה מהמלך אחשוורוש "איננו שווה לי". זרש מייעצת לו לעשות עץ בגובה חמישים אמה ולתלות עליו את מרדכי.
מסופר שברוב חכמתה היא בחנה בתנ"ך את הדרכים השונות בהן ניסו להרוג יהודים ונכשלו, היא פסלה אותן על הסף וחיפשה דרך מקורית, חדשה, להרוג את מרדכי. לטענתה: לשים אותו בבית הסוהר? לא כדאי. הרי יוסף יצא מתוכו ואף הפך משנה למלך. להטביע אותו בים? הקב"ה קרע את ים סוף לגזרים. להגלות אותו למדבר? עם ישראל נדד במדבר ארבעים שנה ואף שרד והתרבה. לסקול אותו באבנים? דוד הרג את גלית באמצעות זריקת אבנים. להפיל אותו בכבשן האש? חנניה מישאל ועזריה ניצלו משם. לעוור אותו? שמשון הרג פלישתים רבים כשהוא עיוור. להשליך אותו לגוב האריות? דניאל הצליח לצאת משם. וכן הלאה והלאה.
עצתה השניה ניתנה לאחר שהמן חזר הביתה "אבל וחפוי ראש" על כי התבקש להלביש את מרדכי בבגדי המלך, להרכיבו על סוס המלך ולקרוא ברחובות העיר "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". למעשה זרש ניבאה את גורלו המר של בעלה ואמרה לו: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו".
זרש השתמשה בחכמתה להרע ליהודים, ועל כן היא מכונה "ארורה" ו"אשת מפחידי", ואחת ממצוות החג היא להגיע למצב עד דלא ידע בין ארור המן וברוך מרדכי, ולמעשה גם בין ארורה זרש וברוכה אסתר. בחסידות מבואר שתכלית השלמות אינה רק לדחות את הרע אלא גם לברר ולזכך אותו, כלומר להפוך את ארור המן לברוך מרדכי ואת ארורה זרש לברוכה אסתר על מנת לגלות אור חדש בעולם, אור שמקורו מן החושך. הלימוד התורני על דמותן של ושתי וזרש מגלה בהן את הניצוץ הטמון בהן ומוסיף אור בעולם.
