כאשר יצחק אבינו ע"ה רצה לרדת למצרים עקב הרעב הוא נצטווה על ידי הקב"ה: "אל תרד מצרימה… גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל…".
מבאר הספורנו שיצחק אבינו נצטווה שלא לצאת מהארץ, בכדי לקנותה ב'חזקה' ולהורישה לבניו.
ואכן, יצחק אבינו חורש וזורע והארץ מתברכת 'מאה שערים' יותר ממה שהייתה רגילה להוציא, ומאז התחיל המאבק עם פלישתים על הבארות.
לדעת הרמב"ן, שמותיהן של שלוש הבארות רומזים לשלושת בתי המקדש, ובית המקדש השלישי שייבנה לנצח רמוז בפסוק "כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". בדרך דומה ביאר 'הכתב והקבלה' שהתורה הרחיבה בתיאור המאבק על הבארות, ללמדנו כי חפירת הבארות על ידי האבות הקדושים נועדה להבהיר לאנושות שהיא זקוקה לקריאה בשם ה' כמו מים לשתייה, וכנגד תפישה זו נלחמו הפלישתים.
'מעשה אבות סימן לבנים'. בימינו גלוי לעין כל שהמאבק בצאצאי הפלישתים המכונים כשמם 'פלשתינאים' אינו 'סכסוך שכנים' גרידא, אלא מאבק באנשי רשע המחללים את שם ה' בפיהם תוך עשיית הפעולות האכזריות ביותר. ומלחמתם היא נגד עם ישראל המגלים את שם ה' בעולם בבניין המעשי והתורני של הארץ הקדושה לאור המוסר האלוקי.
אך קיים לימוד נוסף מהמאבק על הבארות שחפרו האבות, בכך שהוא התמקד באופן ייחודי דווקא ב'ארץ פלישתים' ולא בשאר חלקי ארץ כנען בהם לא הפריעו לאברהם ויצחק לחפור בארות. וכבר עמד על כך הרד"ק בפרשתנו, שביאר שיש בכך כעין סימן לדורות שהמאבק על חבל ארץ זה יהיה מאבק ממושך יותר מבשאר חלקי הארץ, והוא יימשך עד ימות המשיח, כלשונו (בראשית כו, כג):
"כי בארץ ישראל המוחזקת היה חופר בארות כרצונו ואין מוחה בידו… אבל פלשתים אף על פי שהיא מארץ ישראל לא הוחזקה בידם, לפיכך רבו עמהם על הגבול, וכל זה להודיעם שלא תהיה מוחזקת בידם כלה אף על פי שחלקוה לא הוחזקה בידם עד באחרונה לימות המשיח…".
כוונתו לבאר מדוע מאז כניסת ישראל לארץ בימי יהושע, לא היה שלטון ישראלי רציף ולא התיישבות ישראלית רצופה בארץ פלישתים ברוב תקופת מלכי בית המקדש הראשון, וכן ברוב תקופת החשמונאים בימי בית המקדש השני.
אנו כבר זוכים לראות שחלק מערי פלישתים כבר נמצאות בידי ישראל, כדברי זכריה (ט, ה-ו): "תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד וְעֶקְרוֹן כִּי הֹבִישׁ מֶבָּטָהּ וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב: וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד וְהִכְרַתִּי גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים…", וכפי שפירשו המפרשים שערים אלה לא תהיינה מיושבות על ידי פלישתים, ויחזרו לידי ישראל. אך כפי הנראה, המאבק על חבל עזה קשה יותר, כדברי הרד"ק, ואף שבחסדי ה' זכינו להתיישב בחבל עזה-גוש קטיף במשך כ-35 שנה ב-21 ישובים, להפריח את המדבר בחקלאות משגשגת מתוך תורה ואמונה, לעמוד בגבורה בפני כל התקפות ה'פלישתים' של ימינו, אולם לצערנו גורשנו משם לפני כ-20 שנה…
עם זאת, מובטחים אנו שכשם שהתקיימה נבואת זכריה בחזרת עקרון, אשקלון ואשדוד לשלטון ישראל וליישובן ברבבות מישראל, כן נזכה בעזהי"ת לקיום המשך הנבואה "וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה… וְהִכְרַתִּי גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים", על ידי חיילי צה"ל מקדשי שם שמים, ומתוך כך ליישב את חבל עזה וכל מרחבי ארץ קדשנו, ולביאת המשיח כסיום נבואת זכריה (ט, ט): "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת", במהרה בימינו אמן.
