אחד הניסים הגדולים שארעו בדורותינו הוא קיבוץ הגלויות. זכינו שעם ישראל מתקבץ מ-70 גלויות. במשך 2,700 שנה, מגלות עשרת השבטים עוד לפני חורבן בית ראשון עד ימינו, לא היה מצב שבו כמעט רוב עם ישראל בארצו. אבל לכל מעלה יש גם קשיים. חלק גדול מהעולים, שהיו בארצות שבהן לא ניתנה האפשרות לקיים תורה ומצוות כהלכה, נישאו נישואי תערובת שלא באשמתם. אחרי שרמסו אותם ועשקו מהם חינוך יהודי, ארעה התקלה הזאת שחלק מאותם יהודים בארצות הגולה התחתנו בנישואי תערובת ולכן חלק מהעולים אינם יהודים לפי ההלכה.
את הבעיה הזאת יש צורך לפתור ולאפשר להם להתגייר כהלכה ולהצטרף לעם ישראל, כדי לגשר על הפער שנוצר בין התקופה שבה עם ישראל כולו שמר תורה כהלכה לבין התקופה החדשה. בכך נחזיר את העטרה ליושנה ואת האבדה למקומה, "ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים… והשתחוו לה' בהר הקודש". זאת משימה לא פשוטה, רוב העולים לא רואים צורך להתגייר, הם מרגישים טוב כישראלים לכל דבר, והציבור לא מתייחס אליהם כאל גויים. בחוץ לארץ הם סבלו מאנטישמיות בגלל שהם היו יהודים לפי החוק הסובייטי, אבל פה בארץ, למרות שלפי ההלכה הם לא יהודים, הם דוברי עברית ומרגישים כמונו, ויש חשש גדול מנישואי תערובת.
במפגשים שבהם לא ניכר ההבדל בין אחד לשני, נוצרים קשרים חברתיים, ואז מוקמות משפחות שאינן יהודיות. זאת בעיה קשה. האם הפתרון שלה הוא גיור מלאכותי וחסר משמעות? יש אומרים, בואו נעשה גיור סמלי, נסתפק רק בכמה סמלים יהודיים ונגייר אותם. בצורה כזאת, נקרא להם עכשיו יהודים לכל דבר ונסתפק בכך. יש שמוצאים מקורות כביכול לאפשרות הזאת. אבל זה לא יפתור את הבעיה, זה אפילו עלול להחריף אותה, כי לאותם אנשים אין שום זיקה. אמם נוכרית, היא לא יודעת מה זה יום כיפור ולא יודעת מה זה פסח, אפילו מטבח יהודי לא היה לה. ילד שגדל במשפחה כזאת – אין לו זיקה לשום ערך או סממן יהודי. אפילו לא מזוזה, או בר מצווה. אם אנחנו נגייר אותו כביכול, נעשה אותו יהודי, הוא עכשיו יגיד 'אני יהודי' ויביא תעודת הכשר שהוא יהודי, אבל כיהודי הוא יגיד, "אין צורך במזוזה, אין צורך ביום כיפור, אין צורך בפסח, אין צורך בשמירת שבת, אין צורך בשום דבר יהודי, הכל מותר. אני יהודי".
ההתבוללות התרבותית הרוחנית חמורה לא פחות מהתבוללות הלכתית משפחתית. לכן זה לא פתרון. גיור צריך להיות שינוי בנפשו של הגר שהוא הופך להיות יהודי עם מחויבות מלאה לעם ישראל ולמורשת ישראל. הוא צריך לדעת שעם ישראל עמד בהר סיני. בלי ההנחה הזאת שהוא מצטרף לעם ישראל שעמד בסיני, הוא לא יכול להתגייר. גיור פירושו הזדהות עם המורשת היהודית. הרמב"ם פוסק הלכה שגר יכול לומר "אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב" והוא ממשיך את המורשת של האבות, לא הביולוגית שלהם, אלא את המורשת הרוחנית שלהם, הדתית שלהם. זה נקרא מעמד הר סיני. גם אם נניח למעמד הר סיני, נשארו לפחות עשרת הדיברות; שמירת שבת, אמונה בה', אחר כך כמובן המצוות החברתיות, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב. לפחות שיזדהה עם זה. אבל אם שבת אין לו ושום זיק של אמונה אין לו, אז מה יש? מהי היהדות שלו?
אז יש אומרים: מספיק שמשהו סמלי, קידוש ושבת. אבל גם קידוש לא יהיה לו, כי באותו בית שהוא גדל – לא היה קידוש, כי אם האמא לא יודעת מה זה, גם האבא לא יודע מה זה. גיור סמלי הוא לא גיור, וכאן הדבר נוגע לילדים קטנים. לכאורה אצלם הפתרון פשוט יותר: קטן אפשר לגייר בלי שהוא מודע לכך שהוא מקבל תורה ומצוות. בתנאי שכאשר הוא גדל והופך להיות בר מצווה, הבחירה בידו להפקיע את יהדותו, חייבים לאפשר לו את הבחירה החופשית. אבל אם הוא יגדל בבית חסר שום שמץ יהדות, והוא יחגוג בר מצווה בשופינג בלונדון כפי שזה מקובל בהרבה מקומות, האם זה נקרא שהוא בחר ביהדות בהכרה? בכלל לא היתה לו בחירה חופשית לבחור ביהדות. הוא לא עמד בפני הדילמה בכלל. הוא ככה גדל, וימשיך לגדול כמו שהוא גדל באותו בית, באותה תרבות, באותה אווירה.
ההסתמכות על כל מיני מקורות שכאילו יש אפשרות לגייר ללא קבלת תורה ומצוות, הייתה בתקופה שבה החברה כולה היתה חברה יהודית ששמרה על הזהות שלה. הדוגמה לכך היא של הלל הזקן שגייר את אותו אדם שביקש ללמוד את התורה כולה על רגל אחת ואמר לו: "ואהבת לרעך כמוך, זאת התורה כולה על רגל אחת". התוספות שואלים: איך הגיור הזה חל בלי קבלת עול תורה ומצוות? ועונים שהלל ראה אותו כגוי שרוצה להיות בעל מידות טובות, רוצה לקבל עליו תורה ומצוות, ורק שואל איזו מצווה הכי חשובה. לכן אומרים לו "ואהבת לרעך כמוך", אבל זה לא שהוא נמנע ממצוות אחרות. כרגע אומרים לו: הכי חשוב זה "ואהבת לרעך כמוך" ואידך זיל גמור, תקיים את זה ועל הבסיס הזה, אם אתה תאהב את חבריך, את עמך ישראל, ממילא תזדהה עם יהדותם ותצטרף אליהם בשלמות.
זה נכון שיש מקום לגייר אדם בלי תורה ומצוות כביכול על סמך זה שהוא מזדהה עם עם ישראל, אבל זה היה בזמן הלל הזקן, כשהחברה כולה היתה חברה היהודית ששמרה על הזהות שלה, אבל בחברה של היום, בפרט אצל אנשים שחיים בחברה שבה אין שום זיקה ליהדות – ראש השנה אצלם בכלל נקרא נובי גוד, אין להם ראש השנה שלנו. כלום, הכל זה רק דברים כלל אוניברסליים שאין בהם שום משמעות יהודית – איך אפשר לומר שאותו אדם מתגייר? ההסתמכות על מקורות שבהם משמע שאפשר להסתפק במינימום וכדומה, הם מקורות שדיברו בתקופות אחרות, לא בתקופה שלנו.
ההלכה אומרת שמלמדים אותו מקצת המצוות. כלומר, לא מחויבים ללמד אותו את כל התורה כולה, אבל גם לא אומרים לו, "תשמע, יש תורה גדולה, אבל אתה לא חייב לשמור הכל. גם חלק זה מספיק". זה בלתי אפשרי. אלא בלימוד מתמקדים בדברים עקרוניים שהם משמעותים בעיקר בחיי היום יום. בשם הרב אלישיב שמעתי שיש דרישות מינימליות כגון שבת, כשרות, משפחה, תפילות, צדקה, דברים שהם בסיסיים. אלף בית של יהדות. אבל לא אומרים לו: רק זאת היהדות. פשוט מתמקדים איתו בנקודות האלה. לא צריך בהלכות שבת ללמד את כל הלכות מוקצה על כל פרטיהן, האם זה אסור או מותר, אלא בעקרונות של שבת; לא מדליקים אש, לא עושים מלאכה, לא נוסעים, לא מבשלים, לא עושים עבודות. לא רק קידוש, אלא יום שבו שביתה מכל מלאכה. גם בהלכות כשרות, לא צריך להקפיד עליו אם הוא מפריד שלוש שעות בין בשר לחלב או שעה או שש שעות, אבל כן מלמדים שבשר וחלב לא מבשלים יחד ושיש מערכת נפרדת וקונים רק אוכל כשר, ולא אוכלים אוכל לא כשר.
אנחנו לא מוותרים, אלא מתמקדים בעיקר בדברים הנחוצים לקיום חיים יהודיים בסיסיים, וזה המינימום שצריך לעשות. אז לוותר גם על זה?! זה לא גיור. לא רק שזה לא יועיל, זה יזיק כי הופכים אותו כביכול ליהודי, אבל בלי שום סממן יהודי, ריק מכל וכל. זה יותר מסוכן.
בשבוע שעבר נטענה טענה כאילו הרבנות הראשית אישרה גיורים ללא התחייבות לשמירת מצוות. זה שקר גס. הרב ישראל רוזן הוציא לאור ספר שלם על נושא הגיור של הרבנות הראשית בימים ההם ובו מסביר שהגיור נעשה כהלכתו, אלא שלמפרע התגלו מקרים של התרופפות בשמירת מצוות של חלק מהגרים. מול דרישת רבנים חרדיים מסוימים לפסול את הגיורים למפרע, הרבנות הראשית פסקה שלא לפסול את הגיורים. אבל אין קשר בין הדברים הללו לבין האמירות לפיהן אפשר מלכתחילה לגייר ללא קבלת עול מצוות.
הוויכוח מחריף בשאלה מי מוסמך לקבוע את תנאי הגיור. לרבנים יש דרגות שונות. יש רבנים שהם מיעוט קטן שמסתמך על מקורות מפוקפקים שרוב הרבנים בארץ לא מסכימים איתם. עיקר הכתובת והסמכות היא של הרבנות הראשית לישראל. נשמעות גם טענות לפיהן בחוץ לארץ הגיור נעשה על ידי רבנויות פרטיות. זה לא נכון. גם בחוץ לארץ הגיור נעשה רק על ידי בתי דין מוכרים, לא כל רב במקומו יכול לגייר, ואם הוא מגייר – זה לא מוכר על ידי אחרים. יש כמה מקומות בעולם בלבד שמגיירים; בפריז או לונדון או אנטוורפן וכדומה. בארגנטינה למשל, לא מגיירים בכלל. שולחים אותם למקסיקו או לארצות הברית, וגם שם, לא בכל מקום מגיירים. אבל הגלות היא גלות, אין לה מסגרת אחת, אבל אנחנו חיים בארץ ישראל, ובארץ ישראל יש הלכה אחת, יש רבנות אחת. זו המעלה של ארץ ישראל, שאנחנו נמצאים במסגרת משותפת שמאורגנת על ידי מוסדות שכולם מכירים בסמכותם. כמו שבכל תחום בחיים יש סמכות של ממשלה, משרדיה וכדומה, כך גם להלכה יש סמכות אחת ולא כל רב יכול לגייר.
זה גם מסוכן, כי אם רב שלא מוכר ולא מוסמך שמביא פרשנות פרטית שלו, נותן תעודת גיור, אחר כך כשהגר בא להתחתן אומרים לו, "מי גייר אותך? זה לא גיור". זאת הונאה. התורה אסרה הונאת הגר. אסור להגיד לו "אתה יהודי" ובעצם הוא לא יהודי. זה חמור מאוד. "ואהבתם את הגר", צריך לאהוב אותו, לקרב אותו בדרך כנה ואמיתית. לכן יש דרך קצרה וארוכה ויש דרך ארוכה וקצרה. דרך קצרה וארוכה זה לעשות גיור המוני, זול, פשוט, קליל, לא מחייב. ויש דרך ארוכה והיא קצרה, גיור שהגר מזדהה עם ערכי עם ישראל. אנחנו לא דורשים למשל שיהיה בחור ישיבה, אבל דורשים ממנו חיים יהודיים סבירים. והעיקר, שבת, כשרות, משפחה, תפילה, צדקה, מעשים טובים, אלה עקרונות שאי אפשר לוותר עליהם.
המאבק שלנו הוא לא רק על מי יתגייר, המאבק הוא על הזהות היהודית של מדינת ישראל, ומהי הסמכות הקובעת אם יש סמכות מרכזית אחת או לא. ההלכה אומרת, יהודי זה רק מי שעם ישראל קיבל אותו, ועם ישראל זה כלל ישראל. נכון שהתורה אפשרה לכל שלושה דיינים לגייר, אבל שלושה הדיינים האלה חייבים להיות שליחי עם ישראל. אם אותם שלושה אינם נציגי עם ישראל, הגר לא התקבל על ידי כלל ישראל, אלא רק על ידי שלושה יהודים שחשבו שהוא גר. רק הרבנות הראשית היא הסמכות לקבוע מה זה כלל ישראל, ולכן גיור שלא נעשה בהסכמת הרבנות הוא לא גיור כהלכה, הוא רק יוצר בעיות יותר מאשר פותר אותן.
לצערנו אותן משפחות מעורבות לא עומדות בתור להתגייר. גם אם נקל, מחר לא יעמדו בתור מאות אלפים להתגייר, יצטרכו לעשות עבודה קשה לשכנע אותם. גם אם יאמרו להם "בואו תעשו פה עבודה סמלית", הם עצמם יזלזלו בזה. סמליות שאין בה הזדהות עם מורשת ישראל מסיני, אין בה כלום. רק סמל ריק. הם עצמם יזלזלו בזה. 'רצו מאיתנו איזה משהו סמלי, נעשה להם את הטובה הזאת וזהו'. אנחנו צריכים ללכת בדרך הארוכה והקצרה, צריך למצוא דרך לגייר אותם כהלכה, בדרך הלא פשוטה.
אילו בתחילת הדרך כשבאו ארצה היו עושים מיד אולפן ליהדות יחד עם אולפן לעברית, היינו היום במקום אחר. לא עשו את זה בזמנו, זה מחדל, אבל אי אפשר לתקן טעות שנעשתה לפני 30 שנה. צריך היום למצוא דרכים חכמות, טובות, מקרבות איך להשפיע עליהם שיסכימו להתגייר כהלכה, להיות חלק בלתי נפרד מעם ישראל. רק גר כזה שהוא חלק בלתי נפרד מעם ישראל ומזדהה עם ערכי עם ישראל, הוא גר כהלכה ואותו מצווה לקרב. על זה נאמר "ואהבתם את הגר". דברים מתוך הרצאה שנשא
