יום אחד ביקרתי אצל ידידי ארז, חסיד האחראי על אחד מבתי התמחוי בירושלים. עיר הקודש מלאה בקבצנים ושאר קשי יום, ומשופעת במוסדות חסד המכילים אותם. בירושלים אתה יכול להיות חסר כל ולחיות כבן מלך.
פניו של ארז היו קודרות, והוא סיפר לי שהוא שוקל לסגור את המקום.
"מה קרה?", תמהתי, "לא חבל לסגור מפעל של חסד שפועל מעל עשרים שנה?!".
"אני נשחק", סיפר, "עם כל הרצון הטוב, האווירה כאן קשה, רחוקה לגמרי מחסד. המבקרים לא אומרים תודה, המלצרים עצבניים, המבשלת צועקת, הטלפניות מאיימות להתפטר… מה אני צריך את כל זה?!".
ניסיתי לעודדו ולהשיא לו עצות, אך ראיתי שלבו חתום.
כעבור חודשיים עברתי ליד בית התמחוי והצצתי פנימה. לשמחתי הוא היה פעיל. נכנסתי לדרוש בשלומו של ארז וראיתי שהוא נמצא בלב עשייה שוקקת חיים. כאשר הבחין בי ניגש לעברי.
"אני רואה שיש לך מצב רוח טוב", אמרתי.
"נכון, ידידי", אמר בחיוך.
"מה קרה?", התעניינתי, "החלפת את המבשלת? גייסת טלפניות חדשות? הבאת מלצרים רעננים?".
"לא", ענה לי והצביע בעדינות לעבר יהודי שישב בכניסה למסעדה ואכל את מנתו.
"זה בזכותו", לחש באוזני.
"איך יתכן שאורח פורח משנה את התמונה?", תמהתי.
"שב לידו ותבין", הציע ארז.
התיישבתי ליד האיש בתחושה שעומד להיוולד סיפור.
"איזה יופי לראות אותך!", אמר האיש שלא הכירני, "יש כאן אוכל חבל על הזמן!".
הבנתי שעלי להצטרף לארוחה. המלצר הביא לכל אחד מאתנו צלחת מרק.
"איזה יופי של מרק!", אמר האיש בהתפעלות למלצר, "ממש כמו במסעדת יוקרה".
אני לא אנין טעם, אבל הייתי חייב להודות בלבי שהמרק דליל ולא חם דיו, ובכל זאת לא חלקתי עליו. שנינו לגמנו מן המרק, הוא בשמחה ואני בקבלת עול.
לאחר מכן הגישו לנו קערת קוסקוס עם רוטב וכמה קציצות בשר.
"איזה יופי!", צהל האיש כלפי המלצר, "יש לקציצות טעם מדהים".
המנה העיקרית הייתה תפלה לטעמי, אבל שבחיו של האיש גרמו לי לחוש שזהו מעדן.
האיש היה לבוש כחרדי מן המניין, ולא נראה כמו המסכנים האחרים שסעדו מסביב. התחלתי לפתח עמו שיחה, והתברר שהוא בעל משפחה שמתפרנס בכבוד, אך לאחרונה נכנס לתהליכי גירושין ומצבו הכלכלי הדרדר, עד שנאלץ להגיע לכאן. אבל הוא לא נתן לעצבות לכרסם בנפשו והחליט לראות רק את הטוב, עד שהקדוש ברוך הוא יחלצו מהמיצר.
אחרי קינוח בפודינג פשוט, שזכה שוב ל"איזה יופי!", ברך האיש ברכת המזון, הודה למלצר וניגש לפתח המטבח להרעיף שבחים על המבשלת, ולאחר מכן יצא מהמקום.
ארז ניגש למקום מושבי.
"אין לך מושג איזו רוח טובה הכניס כאן היהודי הזה. ממש נתן חשק לכולם לתפקד. אני ממש מפחד שהוא יעזוב אותנו…".
"האמת שהיה תענוג לשבת לידו", אמרתי לארז, "כעת אני מבין את פירושו של הבעל שם טוב לכך שהקדוש ברוך הוא נקרא 'יושב תהילות ישראל', כלומר מתפרנס משבחיהם של ישראל. מי שיודע לומר תודה בטוב טעם ודעת, יכול להחיות לא רק את בית התמחוי, אלא את העולמות כולם! אדם חושב שאם ישבח את הקדוש ברוך הוא ואת האנשים שעושים טוב, יקיים איזו מצווה קטנה, אבל הוא לא מבין איזה אושר הוא גורם לקדוש ברוך הוא ולכל העולם כולו! בזכותו העולם ממשיך להסתובב…".

[email protected]