בוקר שבת אחד התעוררתי מאוחר, ויצאתי למניין חב"ד במרכז ירושלים. בתום התפילה הזמין הרב את המתפללים להתוועדות חסידית, וכמובן שנעתרתי בשמחה, הרי התוועדות היא תכליתה של התפילה. בתחילת התפילה אנו מבקשים לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", ובסיומה מקיימים זאת בפועל.
ירדנו למרתף בית הכנסת. על גבי השולחן הארוך היו ערוכים מיני מזונות מתוקים ומלוחים ומיני סלטים, ושלושה בקבוקי משקה חריף ניצבו על השולחן – אחד שקוף, אחד צהבהב ואחד זהוב.
כעבור כמה דקות הרב קידש על היין ומזג ממנו לכל אחד אל כוסו. אחרי אכילה קצרה ומהומהמת ואמירת 'לחיים', החל לדבר דברי חסידות הקשורים לפרשת השבוע. לאחר שני ניגונים פנה אלי לפתע ואמר: "נמצא כאן סופר של סיפורי אמונה והוא יספר לנו סיפור".
הוא לא הותיר לי ברירה. התחלתי לסרוק את תאי הזיכרון במוחי המטושטש מעט מהמשקה כדי לזכור סיפור שכתבתי לאחרונה, אך לא מצאתי סיפור שניתן לספרו. נאלצתי להסתפק בחידוש חסידי שעלה בדעתי.
פתחתי ואמרתי: "חז"ל אומרים שצריך לקבל את הייסורים בשמחה. איך ניתן להיות שמח בייסורים, הרי אף אחד בעולם, כולל תנאים קדמוניים, לא אוהב שבאים עליו ייסורים, אירועים המנוגדים לרצונו ומצערים אותו? אפשר לקבל אותם איכשהו, אבל איך ניתן לשמוח בהם?".
כולם חייכו והסכימו איתי.
ואז שאלתי: "איך אומרים בסלנג לקבל את הייסורים בשמחה?".
אחרי דקה ארוכה מישהו אמר: "לקחת את הבאסה בסבבה".
"יפה", אמרתי, "ועכשיו למרות שקצת שתינו, מי יכול לומר לי מה ההפרש בגימטריה בין באסה לסבבה?".
"אחד", אמר מישהו.
"יפה מאוד", המשכתי, "כלומר כדי להפוך מצב של באסה לסבבה צריך להוסיף אחד, להוסיף את הקדוש ברוך הוא. זה הכל".
"מה הכוונה להוסיף את הקדוש ברוך הוא?", שאל בחור מתקרב.
"לדעת שה' נמצא במצב המבאס הזה, וממילא זהו כרגע המצב הטוב ביותר ואין טוב ממנו, וזה הופך את הקערה על פיה".
ראיתי שהחבר'ה מקשיבים, ונכנסתי לאורות גבוהים יותר:
"'מבאס' זה אותיות 'מסאב', סטרא מסאבותא, סטרא אחרא, ואילו סבבה זו האמונה שהקדוש ברוך הוא סובב כל עלמין, מקיף הכל, ואין עוד מלבדו, וזו סטרא דקדושה".
בדרך כלל קשה לקחת מילים שנמצאות מתחת לעשרה טפחים ולומר עליהן דברי חסידות, אבל המשקה פעל את פעולתו, ומבטי התמיהה הפכו לחיוכי הסכמה.
הייתה זאת הפעם הראשונה מזה שנים שהסתפקתי בווארט חסידי מקורי מבלי לספר סיפור.
התיישבתי על כיסאי והתחלתי לדמיין איך אני מסב מקצוע ממספר סיפורים למשפיע חסידי.
אז הגיע חסיד צעיר והניח מולי קערת חמין מהבילה. מזגתי מהחמין אל צלחתי, ולאחר מכן נטלתי בכף החד פעמית חתיכת בשר הראויה להתכבד והגשתי אל פי. ואז אירע לי דבר שלא אירע לי מאז גיל שמונה בערך – חתיכת הבשר נשמטה מהכף וגלשה אל חולצתי ואחר כך אל טליתי שהתעטפתי בה, והשאירה שובל של רוטב אדמדם…
אוי לאותה בושה ואבוי לאותה כלימה!
ממשפיע חסידי עממי הפכתי בבת אחת לחסיד עם הארץ. לא העזתי להביט בפני הנוכחים, ומיהרתי לקפל את טליתי כדי להסתיר את נתיב הבשר הסורר. כעבור חמש דקות יצאתי מהמקום ומיהרתי לעבר ביתי, כשאני ממלמל לעצמי בקול נמוך: "דרשת נחמד מאוד, עכשיו נראה אותך מקיים…".

[email protected]

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן