מה זה אומר אהבת חינם?
ישנה אהבה לזולת מפני שהוא היטיב לי או לאחרים או מפני שהוא צדיק. זו אהבה שיש לה סיבה, "אהבה שתלויה בדבר". אהבת חינם היא אהבה שאינה זקוקה להצדקה, ללא זיהוי תופעות חיוביות אצל הזולת, אלא מתוך משיכה פנימית לאישיות של הזולת או לציבור שאליו הוא שייך.
יתר על כן, אהבת חינם נוגעת עד עצמיות הנשמה של כל יהודי. לכן, גם במקומות בהם יש שנאה מוצדקת מפני רשעּות, אהבת החינם לא מסתלקת אלא חודרת מבעד למעטה החיצוני השנוא, ודנה אותו כעניין מִשני וממילא שולי, שרק בחיצונית אנו נאלצים להתחשב בו. בפנימיות אנו אוהבים את כל ישראל, אפילו הרחוקים והרשעים ביותר, אהבה עצמית שאינה תלויה בדבר.
איך אמורים לאהוב כל אחד מישראל?
בחיצוניות – על ידי התמקדות במעלותיו. אנחנו מרכיבים משקפיים שרואים בחברנו מתחרה שאנחנו חייבים להילחם בו כדי לשרוד. ראיה לדבר: כשאדם נפטר מן העולם, הסובבים אותו וגם אלה ששנאו אותו מתמלאים לפתע בחמלה, רחמים ואפילו אהבה כלפיו, מפני שכשאין תחרות כל מעלותיו מתבלטות באחת.
יש לנו, ברוך ה', את האפשרות לבחור להרפות מהמאבק על המעמד, לנקות את המשקפיים ולהביט על מעלותיו גם עתה. זו לא רק מצווה אלא בשורה לאיכות חיים עליונה, מפני שכשאדם מסתובב בין אנשים שהוא אוהב, הוא שמח וטוב לב.
בפנימיות – הידיעה שנשמה של כל יהודי, אפילו החוטא הכי גדול, חוצבה מתחת כסא הכבוד, ולא עוד אלא שנשמותינו הן נשמה אחת – סוללת את הדרך אל האהבה.
איך אצליח לעורר בי אהבת ישראל אמיתית?
כשאדם מתבונן במעלות של זולתו, הוא מרגיש יותר ויותר קרוב וקשור אליו. חלק גדול מהקושי לאהוב הוא מפני המשיכה של העין לראות את החסרונות, אבל החסרונות סרים אט אט מאליהם כשאנחנו מרכזים את מבטינו ביתרונות. ולכן חשוב להסתכל במעלותיהם של כל יחיד ושל כל קבוצה בעם ישראל.
אבל עיקר האהבה לא מגיעה מראיית המעלות אלא מפני עצם הנשמה, שהיא בעצמה בת מלך, חלק א־לוה ממעל. ואם אתה רואה יהודי שלדעתך הנשמה לא מתגלה בו, אז אדרבה – ראוי לעורר רחמים עמוקים עליו. וכשאתה מתמלא רחמים, האהבה שבה למקומה.
הפסוק אומר "אוהבי ה' שנאו רע". אז לפעמים אהבת חינם יכולה להכשיל.
בודאי, אפשר להיכשל. אין מידה שאי אפשר להיכשל בה, שהרי מידה מציינת גבול, ואם עוברים את הגבול מקלקלים את המידה. גם האהבה יכולה להביא למקומות שאינם טובים, והיא נקראת 'אהבה נפולה'.
אלא שבכל תהליך תיקון צריך לבחון איזו מידה היא העיקרית לריפוי המצב. אף על פי שגם בתרופות יש סכנה גדולה כידוע, בשעת הצורך אנו משתמשים בהם למרות הסיכון. כשם ששנאת חינם היתה הקלקול הגדול שהוביל אותנו לחורבן של אלפיים שנה, בדורנו עיקר הריפוי הוא אהבת חינם, שמביאה לתופעות חיוביות, מדהימות ונשגבות.
ובכל זאת, בשוליים עלולות להיות לה גם תופעות שליליות שצריך בהן זהירות. ובודאי מי שכוונתו לשם שמיים יזהר גם בשוליים האלה – אבל "מן הזהירות שלא תרבה להיזהר" – עלינו להיזהר יותר שהחשש מתופעות זניחות לא יעקור את התרופה הנפלאה והאלוקית של דורנו.
איך אפשר לאהוב אנשים שמגדירים את עצמם כעובדי ה' ואינם מתנהגים כך כלל?
האהבה ליהודי אינה מתחילה בהתנהגותו אלא בנשמתו האלוקית, שעומדת בטהרתה ובהארתה גם אצל רשע גמור. הערבות והאחווה שבין כל ישראל כוללות גם את הפושעים, מפני שכולנו בני עם אחד נחנו, וכולנו נשמה אחת בגופים מחולקים. וכשם שאדם אוהב את עצמו למרות חסרונותיו ואת קרוביו למרות חולשותיהם, כך אהבת ישראל היא מצד עצמיותם, ורק אחר כך מצד התנהגותם.
בנוסף, הקדוש ברוך הוא אינו מזלזל בשום מאמץ, וגם אם יש בלבולים וטעויות בדרך, ואפילו יצר הרע שמסיט מדרך הישר, אותם מרכיבים של עבודת השם שכן קיימים ואותו רצון להתקרב לעבודתו ולמצוותיו הם יקרים עד אין קץ. ולכן יש לאהוב אותו גם בגלל עבודת השם, גם אם היא חלקית וגם אם היא עלולה להיות חיפוי וטיוח של חולשות ועוונות.
מה צריך להיות היחס ליהודים שמוציאים לעז על עם ישראל?
כשם שאתה, מבקש, ובצדק, שאותם יהודים לא יוציאו לעז על עם ישראל, כך אתה צריך להיזהר בעצמך שלא להוציא עליהם לעז באומרך שהם מוציאי לעז. בעוד שהחסרונות לעתים בולטים לעין, היתרונות המובהקים של עם ישראל הם פנימיים ונשגבים, ובעיקר השבח האלוקי העליון של קדושת האומה הישראלית.
זהו גנאי גדול להביט בטפל בלבד ולזנוח את העיקר. כשם שהדבר נכון לכלל ישראל, כך נכון לדון גם את אותם אנשים. אם נכשלו בלעז, זהו כשלון חיצוני ומקרי, אבל עיקרם הוא שהם רוצים בטובת האומה אלא שאינם מוצאים את הדרך הנכונה לסייע ולתקן את מה שטעון תיקון.
ובעצם, בתלונתם הם מבקשים שהשלמות של האומה תצא לפועל במלואה.
איך להתייחס לרפורמים? אני רוצה לאהוב כל יהודי אבל לדעתי הם גורמים נזק.
מצאנו לימוד גדול מברוריה אשת רבי מאיר, שאמרה: "יתמו חטאים מן הארץ" – חטאים ולא חוטאים. בזה היא לימדה אותנו הבחנה חדה בין החטא, הרֶשע, לבין החוטא.
כך ביחס לכל יהודי, וכך ביחס לאחינו הרפורמים. מצד עצם יהדותם ועצם נשמתם, יש בהם נשמה טהורה, הם כאחים לנו וגם עליהם נאמר שכל ישראל ערבים זה בזה.
דווקא מתוך הערבות אנו זועקים וכואבים את האסון הרע שהם ממיטים על האומה הישראלית, במהלכי התבוללות חמורים. כמעט חציים נוהג לערוך חופות שבהן ראביי וכומר משמשים בערבוביה. הלב דואב, ועלינו להילחם בלא סייג כנגד החטאים החמורים הללו. גם נשמתם זועקת במעמקיה שנעשה זאת.
