בס"ד

איזו סיבה יש לי להיות אדם מאמין?

הסיבה פשוטה מפני שהאמונה היא האמת, ולחיות בשקר ובתלישות מהמציאות על כל עומקיה ומשמעויותיה – זוהי אומללות וסילוף. אמנם, יש שחיים כך, וחלקם אף חשים את עצמם משכילים ומאושרים, אבל מצד המעמקים האלוקיים של המציאות, הניתוק מהאמונה הוא כמו אדם שמתנתק מליבו וממוחו וחי רק על מכונות הנשמה מלאכותיות שאינן יכולות להביא חיים אמיתיים לאורך זמן.

על זה אומר הכתוב "וצדיק באמונתו יחיה" – החיים האמיתיים, החיים האלוקיים שופעים ומתפרצים בצינורות האמונה. וכיוון שחפצי חיים אנחנו מטבענו, וכיוון שנשמתנו היא חלק א-לוה ממעל, היא מבקשת את הקישור של אור פני מלך חיים. על כן האמונה היא סם החיים שלנו.

אם אמונה היא למעלה מהשכל, אז כל אמונה יכולה להיות למעלה מהשכל! איך נדע מהי האמת?

הביטוי "אמונה שלמעלה מהשכל" אינה מתייחסת לאמונה בכל הקשריה ומובניה. הפסוק אומר "פתי יאמין לכל דבר", ובוודאי מי שמאמין לכל שטות שמאכילים אותו, אין זו אמונה שלמעלה מהשכל אלא פתיות שלמטה ממנו.

אמונה שלמעלה מהשכל פירושה שבחלק הנשגב של החיים, יש לנו חיבור ותלות מופלאים בשורש, שלמעלה מהענף הפרטי שלנו ושל העולמות כולם. הקשר הזה הוא למעלה מעלה מהשכל, וכשמבקשים את החיבור למקור כל החיים כולם, הרי זו אמונה. הבקשה הזו מחפשת שהקשר יהיה חי וגלוי, והוא כזה על ידי ההתגלות לאבותינו ולעם ישראל כולו ביציאת מצרים ובמתן תורה.

איך יש לתפוס בשכל את ה'?

"לית מחשבה תפיסא ביה כלל", וממילא אין לתופסו בשכל. וזה דבר פשוט וידוע לכל, שהוא למעלה מכל הגדרה שכלית ואפילו אמונית. וכמה נזהרו בעניין הזה כל גדולי עולם וחכמי ישראל, בין בעלי פילוסופיה ובין בעלי הסוד, בין תלמידי הגר"א ובין תלמידי הבעל שם טוב. וכל מה שאנו תופסים בשכל הוא רק האור המתגלה אלינו, דרכי הנהגתו וגילוי מידותיו הטובות.

לכן אומרים חז"ל שאי אפשר להידבק בו אלא בתלמידי חכמים או במידותיו הקדושות, שאותן אנו מבינים ובהן יש להעמיק. בדרכי הנהגתו יש להתבונן, וזוהי מצוות דעת אלוקים, שהיא מהעיקריות והנשגבות מכל מצוות התורה, כמו שאומר הרמב"ם שלעתיד לבוא לא יעסקו בדבר כי אם בדעת השם, וזוהי תכלית כל האדם.

למה יש עניין להבין בשכל את האמונה, אבל אסור לבסס את האמונה על השכל?

הבקשה להבין את החיים שסביבנו, מי אנחנו, מה משמעות חיינו, מה תפקידנו, לאן אנו שואפים להגיע, היא חלק מהחיים. כל זאת למרות שהחיים עצמם הם שורש שטמון ונסתר מן העין, הקודם לכל הענפים האלו. ענפי החיים מתעניינים מאוד לדעת את סדרי גידולם מתוך השורש ואת כל המשמעויות הנגזרות מכך.

הכתוב אומר "וצדיק באמונתו יחיה", מפני שהאמונה היא שורש החיים ויניקה מחיי החיים. השכל נובע מתוך האמונה, שהיא השורש אפילו לחיים עצמם, ורק בזכותה השכל יכול להבחין בענפים ובמשמעות של אותם ענפים. אולם הצד העליון ביותר של השכל הוא התבוננות והעיון בקישור ויניקת הענפים משורשם, כלומר ללמוד את האמונה מתוך הופעותיה וגילוייה.

מה כדאי לעשות כשמתעוררים ספקות באמונה?

מי שאצלו האמונה נעקרה מן הלב, לא שואל שאלות בכלל. כשמתעוררים ספקות, לא בן רגע הם עוקרים את הכל. והנטייה להיכנע רק לחלק ששואל כרגע שאלה, מבלי לראות את כל אותם חלקים שהם מלאי אמונה עמוקה, היא הכרעה לא סבירה. לכן כמו בכל עת צרה, עלינו לפנות לה' יתברך ולשפוך שיחנו לפניו, שיציל אותנו מהרעל הזה של ספקות באמונה.

רבי נחמן מברסלב הולך בעניין זה עוד צעד, ואומר שאדם צריך לומר לעצמו: 'תתבייש לעצמך, הקב"ה זן ומפרנס אותך, מחייה אותך בכל רגע ורגע, ואתה מרשה לעצמך להכיל ספקות באמונה?' ושוב, זו בחירה מודעת וצודקת מאין כמותה בצד המאמין.

ואחרי כל זה, יש לנו מקורות עד בלי די של ספרות מרבותינו שנועדה להעמיק את האמונה, ואדם צריך לחפש ולמצוא את המקורות שמתאימים לשאלות שעומדות בפניו, ובוודאי גם לפנות לתלמידי חכמים שהוא מכיר, שהם בעלי יכולת הסברה והעמקה בענייני אמונה.

מהי הדרך להגיע לאמונה תמימה ופשוטה?

רבותינו הזהירו מפני חברה רעה משום שהשפעתה רעה על הנפש, עד שרבי יוסי קסמא אמר שאפילו תמורת אלף אלפי דינרים לא יעבור לגור בסביבה תרבותית לא טובה. העיקרון הזה נכון בוודאי גם לכיוון החיובי, אנו מצווים להידבק בצדיקים ובעובדי ה', ומתוך כך באנשים שיש להם אמונה תמימה. הם מעוררים את נקודת האמונה התמימה שבנו, שהרי "בנים אתם לה' אלוקיכם", והבן נמשך בטבעו לאביו. הבן לא צריך הסברים מדוע הוא גר בבית אביו ומדוע הוא שמח לראותו, שהרי שאלות אלה מתעוררות רק אצל מי שאינו מכיר את אביו.

כשמעוררים בקרבנו את השייכות שלנו לה' יתברך, שהנשמה שלנו היא חלק אלוקה ממעל ממש, ושאנחנו בנים אהובים למקום, ממילא האמונה התמימה עולה כשלהבת העולה מאליה. החברה של עובדי ה' המאמינים בכל לב ונפש מעוררת גם בנו את המקום העמוק הזה שנמצא בקרבנו. גם הלימוד על הטבע האלוקי של ישראל ועל הקישור והשייכות שלנו אל ה' יתברך יכול לעורר בקרבנו את האמונה התמימה.

מה הכוונה "עיקר הידיעה שלא נדע"? האם זה לא כמו לומר "עיקר השמחה שלא נשמח"?

המימרא ש'תכלית הידיעה – שלא נדע' נכונה על כל דבר בעולם, שתכונתו מוגבלת וממילא תכליתו אינה בגבולות עצמו; הוא אינו הכתובת ולא היעד, אלא רק אמצעי כדי להגיע למה שמעבר לגבולותיו – האלוקות שמחיה את הכל.

'תכלית הידיעה שלא נדע' אינה מכוונת לטיפשות, אלא לדבקות במה שלמעלה ממגבלות הידיעה. ובוודאי אנו שואפים גם אל מה שלמעלה ממגבלות השמחה. לעיתים משתמשים במילה עונג כדי לתאר זאת, ואפשר למצוא גם שמות נוספים למה שנמצא מעבר לשמחה המוכרת לנו בעולם הזה.

לצדיקים אין מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר "ילכו מחיל אל חיל". וכך בכל העניינים הללו יש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, ותכלית כל מדרגה היא לרומם אותנו אל מה שמעליה.

אני מאמין בה' במישור השכלי אבל לא ברגש. מה אפשר לעשות?

אמונה אינה שכל ואינה רגש. היא החוש של שורשי החיים והנשמה, שיש בה חותם למקור האלוקי שממנו הגענו. ואמנם, האמונה מתפשטת גם לכלי השכל וגם לכלי הרגש.

מלבד מצוות האמונה, יש מצוות השייכות לעולם הרגש עצמו: לאהוב את ה' ולירא ממנו, ועל־ידי האהבה והיראה האדם דבק בה'. חז"ל ממשילים מצווה שנעשית ללא אהבה ויראה לעוף ללא כנפיים. הכנפיים שמעלות את המצווה מעלה מעלה הן האהבה והיראה.

בדברי רבותינו מצויות דרכים לקניית אהבה ויראה, וגם דביקות בעובדי ה' שאהבתם ויראתם בוערת בקרבם, יכולה להדליק את לבבנו. באופן אישי, ההדרכה שמעוררת אותי לאהבת ה' יותר מכל היא פרק מ"ו בספר התניא. מוזמן ללמוד.

אני לומד בישיבה כבר כמה שנים ובכל זאת יש לי לפעמים ספקות באמונה. וכי אפשר לעצור את השכל מלשאול? מה זה אומר עלי?

זה אומר שאנו חיים בעולם סוער, מלא בדעות מגוונות שונות ומשונות, ושהתרבות השלטת מביאה בפנינו הרבה פרשנויות שאינן נובעות מאמונה, ומפתה מאוד ללכת אחריהן.

במבט עמוק יותר, צריך לדעת שכמו בכל תחום, גם בשאלות אמוניות, השאלה היא פתח להבנה יותר פנימית ומשמעותית. אדם שיש לו שאלות כאלה צריך לראות בכך קריאת השכמה להעמיק באמונתו, ולמצוא השקפת עולם רחבה, אמיתית ועמוקה יותר.

רבי נחמן מברסלב היה אומר שאם לאדם יש ספקות באמונה, שיתבייש לעצמו – הקדוש ברוך הוא נותן לו חיים, נשמה אלוקית ותורה מבית גנזיו, והוא מפקפק בטובו? נדמה שדווקא בדור חכם כמו שלנו, העצה הזו של רבי נחמן יכולה להגיע למקומות מופלאים, שהשכל לבדו לא יכול להגיע אליהם.

אם יש לי שאלות על ה', זו כפירה?

איוב שאל שאלות קשות כלפי מעלה ורעיו תקפו אותו על כך. ולבסוף כשה' התגלה בסערה הוא אמר לרעים שאיוב צדק יותר מהם, כי יש שאלה שבאה מתוך אמונה, ויש תשובה שבאה מתוך ריחוק וניכור, והעמדה היא העיקר. דוגמה לדבר יש גם במגילת איכה, שכולה נקראת על שם השאלה איך הקב"ה עולל לנו את החורבן והגלות, ויחד עם זאת היא מביעה אמון עמוק שגם בשעת העונש הנורא – הכתובת שאליה אנו פונים היא המעניש עצמו, אבינו אב הרחמן.

הנקודה החשובה היא מה העמדה שממנה באה השאלה ולאן היא חותרת. יש מצב בו אדם אינו מאמין והוא שואל מעמדה של כופר שמנסה להבין או גרוע יותר, לקנטר. אך יש מצב בו אדם שואל כמאמין כי הוא רוצה ללבן ולברר, ובזה עסקו רבים מרבותינו: ספר הכוזרי והמורה נבוכים ורבים אחרים, שהעלו שאלות באמונה לציבור השואל. הם לא תקפו את השואלים אלא עסקו במתן מענה לשאלות.

ויש שאלות שמסתירות סימן קריאה המוחבא בסגנון השאלה. על זה אומרת הגמרא שאסור להטיח דברים כלפי מעלה, היות שזו לא שאלה אלא טענה. ואף על פי כן היא מביאה דוגמאות מדורות ראשונים שבהם הדבר התקבל.

מה עושים שאני לא מאמינה שה' הוא טוב?

כשאת סבורה שאת מבינה את המציאות לאשורה כשאת רואה רע, ויחד עם זה מאמינה בכך שה' מנהל את המציאות, עולה השאלה, איך אפשר להאמין שה' הוא טוב?

אלא שהתורה ציוותה עלינו לאהוב את ה' בכל מאודנו, ודרשו חז"ל: בכל מידה ומידה שמודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד, מפני שאמונת ההשגחה מתקשרת לנקודת מבט שבה כל הרע הוא חלק מסעיף של הסיפור הג