איך יתכן שה' הוא כל יכול, אם הוא חייב לתת לנו בחירה חופשית?
ההנחה של השאלה מוטעית – הוא לא חייב. לא רק מפני שהוא כל יכול, אלא גם מפני שהמילה 'חייב' מכניסה את ה' יתברך לגדר של משועבד, והוא אינו משועבד לשום דבר. הבחירה שיש לנו והביטחון שהיא תימשך היא רק מפני שכך רוצה הקב"ה בחופשו המוחלט.
ועוד, הבחירה שלנו לא תמיד תהיה חופשית. שהרי בעזיבת הנשמה את הגוף בטלות ממנה המצוות, ולעתיד לבוא המצוות יבטלו מן העולם בכלל, ובעולם הבא אין בחירה במובן השגור אצלנו. ולכן לא רק שהקב"ה גילה לנו את רצונו בנתינת הבחירה, אלא הוא גם גילה את רצונו שהמתנה המופלאה של הבחירה, ניתנה לנו לאותו פרק זמן של הפרוזדור שעליו נאמר "היום לעשותם".
למה ה' ברא עולם שטובעים בגשמיות שלו?
העצה העמוקה לקשור נשמה בגוף נועדה כדי לאפשר את הבחירה החופשית. המלאכים, שהם כעין נשמות בלא גופים, ובעלי החיים, שיש להם גופים ללא נשמות – לאלו וגם לאלו אין בחירה. הבחירה באה מהמפגש שבין הנשמה לבין הגוף, והיתרון שלה הוא שהאדם אינו מקבל את הטוב האלוקי כמוכן וכמתנת חינם, אלא זוכה לו על ידי פעולתו ומאמציו, בזה הוא נעשה שותף לשפע האלוקי שהוא יזכה לו על ידי כל מצוותיו.
לולי הבחירה, היינו רק בעמדת קבלה של הטוב לולי הבחירה, היינו רק בעמדת קבלה של הטוב האלוקי מבלי להיות שותפים בה. לכן מעלת האדם היא שיש בו נשמה בגוף, ומתוך כוחותיו הוא רוצה ומוציא לפועל את הרצון לטוב ולדבקות אלוקית. זוהי מעלה שאין בכל הנבראים כולם, אשרינו מה טוב חלקנו שהקדוש ברוך הוא זיכה אותנו להיות במעלה עליונה זו!.[1]
האם בחירה רעה של האדם בדיעבד נעשתה בהשגחה? מה הכוונה שה' עשה, עושה ויעשה את כל המעשים?
השאלה נוגעת לקושייתו המפורסמת של הרמב"ם, על הידיעה והבחירה. קושיה שהמענה לה, לא נמצא בתחום הלוגי הצר, אלא בשורשים שקודמים ללוגיקה.
הניסיון לתאר עולם שאין בו ניגודים בלתי פתירים, הוא לא רק ניסיון לחיות בפלנטה אחרת, אלא בקוסמוס שאיננו (ביטוי שמבטא סתירה לוגית בפני עצמה…). גם המתמטיקה, החכמה המדויקת ביותר, מכילה הפכים. מחד, היא מתבססת על אקסיומות, ומאידך כל פעולותיה הם היקשים והוכחות. היכולת לשאת הפכים היא הכרחית כשורש לכל חכמה ולכל תפיסת עולם.
אנחנו מאמינים בני מאמינים שה' עשה עושה ויעשה את כל המעשים, ובאופן פלאי של נשיאת הפכים, הוא גם נתן לנו בחירה חופשית. על ידי כך, אנחנו טועמים בכל מעשינו, גם את מעשיו שלו.
בשמים מחליטים מה יקרה לכל אדם במהלך חייו. אז איפה פה הבחירה החופשית?
התשובה הפשוטה היא שזה דומה ליודע עתידות. הקב"ה יודע מה אני אבחר בסיטואציות שבהן אהיה, אבל הבחירה היא שלי לגמרי!
עם זאת, שאלת הידיעה והבחירה היא מהשאלות העמוקות והמופלאות שאין דעת האדם יכולה להבין אותן על בוריין. הבנה שכזו הייתה מוציאה אותנו מההעלם שבבריאה ומחזירה אותנו למבט של הבורא.
אנחנו יודעים שה' יתברך עשה, עושה ויעשה את כל המעשים, וכמאמר הכתוב "כל מעשינו פעלת לנו" (ישעיהו כו, יב). יחד עם זאת, אנחנו מאמינים באמונה שלמה שלאדם יש בחירה חופשית. ולכן, כשעומדות בפנינו החלטות, עלינו לחזור על אמרתו של ישעיהו לחזקיה המלך: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך?" (למה לך להתעסק בסודות של ה'?) (ברכות י,א).
אנו ממונים לא על הידיעה שלו, אלא על הבחירה שלנו. "לעשות את כל דברי התורה הזאת".
איך ה' יודע מה אני עומד לבחור?
השאלה מניחה שיש לנו הבנה בו ובידיעתו, אך האמת היא שהשאלה אינה במקומה ואין לנו יכולת להבין דבר: לא אותו ולא את ידיעתו, לא על העבר ולא על העתיד. אלא שאנו יודעים באמונה עמוקה מני ים שודאי אין חסרון לפניו כלל וכלל.
אמונה זו מלמדת שודאי לא חסרה בידיעה האלוקית – שהיא זאת שיוצרת את העתיד ומבלעדיה הכל אין – הידיעה מה יהיה. ואף על פי שלא מחשבותיו כמחשבותינו, אנו מתרגמים לכלים שלנו את הארת שלמותו, ואומרים לעצמנו שהוא ודאי יודע הכל, אין שום חסרון לפניו לא רק בעבר ובהווה אלא גם בעתיד להיות, בשלמות מופלאה וללא שום שיור.
אם האדם בחר ברע, זו בחירה שלו או של ה'?
אחד מי"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם הוא ש"הבורא, יתברך שמו, גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו", ולכן – ודאי שזו בחירה שלו.
לאדם יש בחירה, שאם לא תאמר כן – אין טעם לכל התורה, לכל תוכחות הנביאים, לכל השכר והעונש בעולם הזה ובעולם הבא.
ואף־על־פי שבודאי הכל ביד ה' יתברך, כבר נשברו קולמוסים רבים בשאלת הידיעה והבחירה – כמאמר חז"ל "הכל צפוי והרשות נתונה". ולאחר כל הדעות ושלל התירוצים, לעולם נשארת הבחירה במעמדה שהיא יסוד כל התורה כולה.
מאחר שהכל צפוי והרשות נתונה, האם עדיין אפשר להפתיע את ה' במעשים שלנו?
יש להבחין בין סגנון השאלה לבין הכוונה הפילוסופית שטמונה בה. הסגנון של "להפתיע את הקדוש ברוך הוא" קרוב להגשמה מהסוג שהתורה סולדת ממנו סלידה עמוקה, מפני שהיא מניחה דמות אלילית שיש לה הפתעות, ידיעות חלקיות וזולת שעומד כנגדה, בעוד שעיקר כל אמונתנו היא בה' אחד ושמו אחד, שהוא הכל ואין בלתו, וממילא אי אפשר להעלות על הדעת להפתיע אותו.
אולם הכוונה הפילוסופית מבקשת לדון – אם כך, האם יש בחירה? ובאמת אין דעת בני האדם יכולה לרדת לעומק העניין הזה. ואף על פי שהוא יתברך יודע הכל, בכל זאת הוא נתן לנו בחירה, וזהו יסוד עיקרי בתורתנו מפני שאם אין בחירה אין תורה ואין שכר ועונש.
למה התורה מצווה עלינו "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" אם ממילא ה' מחליט מה יקרה לי?
אם ממילא ה' מחליט מה יקרה, למה הוא ציווה על תרי"ג מצוות? שאלה זו טומנת בתוכה את שאלת הידיעה והבחירה: לכאורה אם ה' יודע, קובע ומנהל הכל, ממילא לאדם אין בחירה ולכן לא שייך ציווי וגם לא שכר ועונש, ואילו יסודות אמונתנו הם שהתורה מלאה ציוויים שנלווים אליהם השכר והעונש.
מבלי להיכנס לשאלה העמוקה, הכרעת רבותינו לאורך כל הדורות היא שבסיס אמונתנו מיוסד על העיקר שיש לאדם בחירה והוא מצוּוה על תרי"ג מצוות, ובתוכן גם לשמור על חייו מכל נזק שאפשר להימנע ממנו. נכון שיש נזקים שאין ביד האדם למנוע אותם, אבל רבים מהנזקים ביד האדם למנוע, והתורה מצווה עלינו לעשות זאת. והמִצווה הזו יקרה כל כך עד שהיא דוחה את כל המצוות שבתורה חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
מה הדרך להקנות לילד דתי כלים לבחירה חופשית בעולם הזה?
אין צורך להקנות כלים לבחירה חופשית לא לילד דתי ולא לאף ילד אחר, משום שהבחירה החופשית ניתנה לו בעצם לידתו. האידיאולוגיה של ימינו האומרת שבחירה היא דבר עיקרי עד שצריך להקנות אותו, מתכוונת למשהו אחר לגמרי – לתת לגיטימציה לילד לבחור במה שהוא רוצה. זו אינה נתינת בחירה אלא גיבוי כל תוצאה של בחירת הילד רק מפני שזו בחירתו.
להבל הזה איננו שותפים חלילה, שהרי ברור שלכל אחד יש מגבלות על מה הוא לא רוצה שבנו יבחר, כמו למשל דרך של שוד ורצח חלילה, ואיש אינו חושב שבחירה חופשית היא נתינת לגיטימציה לתוצאות מפלצתיות כאלה. באותו אופן איננו רוצים לתת בחירה שפירושה לגיטימציה לעשיית עבירות ולפריקת עול תורה ומצוות. הבחירה קיימת, ואנחנו רוצים לחנך את ילדינו שיבחרו בדבקות האלוקית, לעשות הטוב והישר בעיני אלוקים ואדם, כלומר לקיים את כל התורה והמצוות בכל פרטי דקדוקיהן.