זה שייך לך
המדרש שואל כיצד משה רבנו, שידע לעמוד כנגד העם כולו בחטא העגל, רפו ידיו כנגד זמרי? ומשיב: "אלא בשביל פינחס שיבוא וייטול את הראוי לו".
מכאן הוראה לכל אדם באשר הוא: העובדה שאחרים, ואפילו הגדולים שבדור, שותקים ביחס לדבר מה הדורש תיקון, אינה מוכיחה שניתן להתחמק מתיקונו. אדרבה, ייתכן ששתיקתם של אחרים מרמזת על כך שעניין זה שייך לך, ודווקא עליך מוטל לבררו, שכן אין אדם נוגע בחלקו של חברו לא בגשמיות ולא ברוחניות. על כן עמוד אתה, קריינא דאיגרתא, מי שהדבר עלה במחשבתו, ותהיה השליח לקיום דבר ה' בעניין זה. [ע"פ רבי מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ', ליקוטי שיחות ח"ב, פינחס]
שלא תיפסק ההתקשרות
וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הנה לא נמצא בכל התורה שישבח ה' יתברך מעשה איש פרטי כמו בפינחס, ומי לנו גדול ממשה רבנו ע"ה, שאין לשער בכמה עניינים מסר נפשו על ישראל, ולא נזכרו מעשיו לשבח בתורה כמו שנזכר מעשה פינחס. אמנם באמת כל מה שאירע למשה רבנו ע"ה עם דור המדבר לא היה כמעשה זה, שהגם שהיו כמה נפילות בחוסר אמונה, עם כל זה עוד היו מקושרים בהשורש מפני שנשמרו בקדושת הברית, שלא היה שום אחד מהם פרוץ בעריות. ורק בסוף ארבעים שנה אירע להם פגם גדול כזה להתחלל בקדושת הברית, וכמעט שנפסקו מהשורש ח"ו.
וכשלבש פינחס קנאת ה' צבאות ומסר נפשו והמתיק את הירידה הגדולה הזאת, והחזירם גם משם להתקשר בהשורש, בוודאי מה נפלאו מעשיו, שפעל בזה לדורי דורות שלא יהיה נפסק התקשרות קדושת ישראל מהשורש לעולמי עד, שגם אם חלילה יארע לאיזה פרט איזה קלקול, יהיה ביכולתו לתקן ולחזור לקדוש. ולכן קוראים פרשה זו בימי בין המצרים, כי אין הקב"ה מכה לישראל אלא אם כן בורא להן רפואה תחילה, וע"י מעשה פינחס יש בנו כוח לתקן כל הפגמים בקדושת הברית ולזכות לגאולה העתידה במהרה בימינו. [ע"פ רבי יהודה לייב איגר מלובלין, תורת אמת, פינחס]
מן הכוח אל הפועל
צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים
הנה טענת פינחס הייתה ש"גדול המחטיאו יותר מן ההורגו", ומסר נפשו לברר זאת, ונתברר כדבריו. ועל ידי שנתבררה שנאת המחטיא גם בלבות בני ישראל יכלו ללחום עמהם – וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. ובאמת שנאה זו הייתה בכל בני ישראל, כמו שכתוב "והמה בֹכים פתח אֹהל מועד", רק פינחס הוציאה מן הכוח אל הפועל, "ויקח רֹמַח בידו". ומאחר שהיה מסוגל לגלות במעשיו את כוח כללות ישראל, על כן זכה לכהונה, כי הכהן עובד בשם כל ישראל. [ע"פ רבי יהודה לייב אלתר מגור, שפת אמת, פינחס תרמ"ג, תרמ"ה]
המנהיג לפי הדור
אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר
מה שהזכיר בכאן דווקא אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, הוא מפני שהייתה תפילת משה רבנו ע"ה שלא תהיה עדת ישראל כצאן אשר אין להם רועה, והיינו שיהיה להם ראש ומנהיג כדי שידבקו בו והוא ינהלם וידריכם בדרך ישרה, ושיוכל להעלות נשמותיהן בעת הצורך.
והנה ידוע כי ראשי הדור הם לפי הדור, ולכך אי אפשר שיתמנה ראש על הדור על ידי אדם, כי אם על ידי הקב"ה, שהוא מקור המקורות ונשמה לכל הנשמות ויודע שורש נשמות ישראל בכל דור ודור, ושולח להם ראש ומנהיג לפי מה שצריכין. וזה אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, היינו שאתה הוא אלקים על כל הרוחות והנשמות של כל בשר, ולכן לך נאה לפקוד איש על העדה.
ועוד, כי יִפְקֹד הוא לשון חיבור (ראה כתובות ה, ב), והיינו שהתפלל משה רבנו ע"ה שיחבר השי"ת את הרוחות והנשמות שבכל בשר כל אחד לשורשו, וזה: אִישׁ עַל הָעֵדָה – שעל ידו יעלו נשמות עדת ישראל לשורשן. [ע"פ רבי משה חיים אפרים מסדילקוב, דגל מחנה אפרים, פינחס]
