רק עבור הקדושה
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ
מבואר בדרושי חסידות שמה שכתוב בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הוא על דרך מה שכתוב "נודע בשערים בעלה", מה שהקב"ה, בעלה של כנסת ישראל, נודע בלבו של כל אחד ואחד מישראל בידיעה שלמה. משמע שידיעת ה' בלבות ישראל תלויה בעבודה זו המפורטת בכתוב: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
והעניין, כי על כל השערים שבאדם צריך להעמיד שופטים ושוטרים. שופטים הוא עניין פסקי דיני התורה, שעל ידם יודעים את המותר ואת האסור, ובכללות הוא עניין העבודה בבחינת הבנה והשגה. שוטרים, עניינם לרדות במקל, והוא עניין העבודה דקבלת עול, שעושה אף שאינו מבין ומשיג ומקיים שלא מחמת הבנתו והשגתו (ובלשון רז"ל (ברכות ה): "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע"). והיינו שלא מספיק עניין ההבנה וההשגה בלבד, אלא צריך להיות גם עניין הקבלת עול.
וממשיך בכתוב: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, שכאשר האדם מעמיד שופטים ושוטרים בכל שבעת שעריו לשמור ששערים אלו לא ישמשו עבור עניינים של הפך הקדושה, שאז נקראים "שערי צלמות", אלא ישמשו רק עבור ענייני קדושה, שאז נקראים "שערי צדק", אזי נעשה העניין ד"נודע בשערים בעלה", שנעשה אצלו העניין דידיעת אלוקות בשלמות. [ע"פ רבי מנחם מנדל שניאורסון, תורת מנחם חי"ז, עמ' 181]

הארה גנוזה
וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק
מִשְׁפַּט צֶדֶק – עיקר המשפט וההשגחה צריך להיות על הגשמיות, שאין ההארה הקדושה הגנוזה בה ניכרת ונגלית. וכן מה שכתוב צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, היינו במקום שצריך רדיפה למצוא הצדק הגנוז בו, והוא בענייני עולם הזה שנקרא עלמא דשיקרא, ועם כל זה צריך האדם להאמין שיש בכל דבר הארה גנוזה. ועל ידי הרדיפה למצוא הצדק, מתגלה לו בכל מקום. והוא בתנאי שלא יתדבק בגשמיות, וזה שכתוב וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כי על ידי הנאות עולם הזה מתכסה האמת והצדק ומתחזק כוח השקר והחיצוניות, כמו שכתוב "החשך יכסה ארץ" (ישעיהו ס ב). [ע"פ רבי יהודה לייב אלתר מגור, שפת אמת, שופטים תרל"ב]

קרב ישועתך
תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ
פירש רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו". פשוט כי כשהאדם בצרה אך עוד רוחו בו, אזי כששומע בשורה טובה מאמין ושמח בה, מה שאין כן כשהוא כל כך מוכה ומיוסר עד שנשבר ומרוסס מצער ועוני, אז אף שבדעתו מאמין ויודע שיהיה טוב לו, מכל מקום אין כבר איש אשר ישמח ואין כבר מי אשר יתחזק באמונתו, וכעין מעשה כזו ראיתי כבר. והוא ככתוב (שמות ו) "ולא שמעו אל משה", אף שהאמינו, אך "מקוצר רוח ומעבודה קשה" לא היה מי שיתחזק ויתן לב לשמועה טובה זו.
וזה תמים תהיה עם ה' אלקיך, אפילו אם אתה שבור ומרוסס, מכל מקום תהיה תמים ושלם והתחזק עם ה' אלוקיך, כי יודע אתה שה' אלוקיך עמך בצרה, ולכן לא תחזור אחר עתידות לומר איני רואה קץ לחושך, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו, וממילא על ידי זה יקרב ישועתך. [ע"פ רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנא, אש קודש, שופטים. נאמר בשנות השואה בגטו ורשה]

עקשן גדול
אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם
ענה ואמר: "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'" (תהלים לא). "כל המיחלים" דייקא, אפילו אם אינכם זוכים לשום קדושה ועבודה ח"ו רק מייחלים בלבד, אף על פי כן חזקו ואמצו ואל תיפלו משום דבר שבעולם, יהיה איך שיהיה. ויותר ויותר מזה צריך כל אחד ואחד לחזק את חברו לבל ייפול בדעתו משום דבר שבעולם. ואפילו אם הוא יודע בעצמו שהוא כמו שהוא, אף על פי כן יחזק את חברו, כי את חברו בקל יותר לחזק מלחזק את עצמו, כי "אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים". כי אין רעה גדולה מנפילה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל לעניין המלחמה הגשמית על פסוק אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם – "אל תיראו משפעת הקלגסים ואל תערצו מקול הקרנות" וכו'. שכל הדברים האלה עוברים על מי שחפץ לכנוס בעבודת ה', וצריך לעמוד על עומדו לבלי להניח את מקומו בשום אופן בעולם, ולצפות לישועה תמיד, ולבלי להתרחק ולנוס ממנו יתברך ח"ו, כי השי"ת בכל מקום. כי צריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה'. וכשיזכה לחזק את חברו, על ידי זה אפשר שיזכה גם הוא לחזור ולשוב לעבודת ה'.‏ [ע"פ רבי נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, קכ]