בשיעור הקודם למדנו על הפחד, שמחזיק את בני האדם במרדף אחרי דברים שחוסמים אותנו מלהתקדם בחיים. סיפרנו את המשל של רבי נחמן על בן המלך שהתחלף בבן שפחה, כשבסיום השיעור פוגש בן המלך את איש היער שמראה לו את הדרך ואומר לו להפסיק לרדוף אחרי דברים שאינם אמיתיים עבורו, שכל הרדיפה אחריהם היא רק מתוך פחד. איש היער, שבנמשל זהו הצדיק, אומר לו בעצם שעליו לשחרר את האחיזה באותם דברים וכך הוא יראה את ייעודו האמיתי בעולם.
לאחר שבן המלך פגש את איש היער הוא קיבל חכמה מיוחדת, והחכמה הייתה להבין דבר מתוך דבר. בשיעור היום נראה איך החכמה הזו – להבין דבר מתוך דבר – מאפשרת לשחרר את הפחד ולגלות את הטוב בחייו.
לאחר שאיש היער אמר לבן המלך להפסיק לרדוף, הוא מכוון אותו ללכת לממלכה מסוימת, שם יגיע לייעוד שלו. הוא מגיע לממלכה ורוצה להיכנס אליה, אבל אנשי המקום אומרים לו שאינו יכול להיכנס, כי פעם היה שם מלך, וכשהמלך היה חי קראו למדינה "מדינה טיפשה ומלך חכם", אבל אחרי שהוא נפטר קראו למדינה "מדינה חכמה ומלך טיפש", ואותו מלך השאיר צוואה שמי שיחזיר למדינה את שמה הראשון יהיה המלך. אז אנשי המדינה אומרים לו "אנחנו לא נותנים להיכנס למדינה, אלא רק למי שמוכן להיענות לאתגר שאנו מציבים לו כדי לבחון אותו אם הוא חכם ויכול להשיב למדינה את שמה המקורי". בגלל שהייתה כעת לבן המלך היכולת להבין דבר מתוך דבר, הוא מסכים לנסות את האתגר. ומה האתגר? היה שם גן מאוד יפה ואנשי המדינה אמרו לו שכל מי שנכנס לגן הזה מיד בורח בבהלה. האתגר שבו הוא ייבחן אם הוא חכם, יהיה אם יצליח להיכנס לגן בשלום ולצאת בשלום.
יש כאן דבר מעניין: הם נותנים לו אתגר שבא לבחון את חכמתו, ובפועל האתגר המעשי הוא התמודדות עם פחד. רבי נחמן מלמד אותנו כאן יסוד גדול: אנחנו רגילים לומר שההפך מחכמה זו טיפשות, אבל בעצם חכמה זו ההתמודדות עם הפחד. ככה רבי נחמן מספר שם: "הבן מלך האמת, מאחר שנעשה מבין דבר מתוך דבר, היה הולך שם אצל שער המדינה הנ"ל, והבין שהוא באפשר שיחגור מתניו לזה, להחזיר להמדינה שם הראשון, כי כבר נעשה מבין דבר מתוך דבר. ועכשיו אמרו לו הניסיון לראות אם אתה חכם יהיה כזה – יש כאן גן, שנשאר מן המלך שהיה, והגן הוא נפלא מאוד מאוד שגדלים בו כלי מתכות וכלי כסף וכלי זהב. והוא נפלא ונורא מאד, אך אי אפשר להיכנס בו, כי כשנכנס בו אדם, אזי תכף מתחילים שם לרדפו, ורודפין אותו והוא צועק, והוא אינו יודע כלל ואינו רואה מי רודף אותו. וכך הם רודפין אותו עד שמבריחים אותו מן הגן, על כן נראה אם אתה חכם, אם תוכל לכנס אל הגן הזה".
למול המידע הזה הוא שואל שאלה אינפורמטיבית: "שאל אם מכים את האדם הנכנס. אמרו לו, שהעיקר שרודפין אותו, והוא אינו יודע כלל מי ומי רודף אותו, ובורח בבהלה גדולה מאד, כי כן ספרו להם בני אדם שנכנסו לשם". עכשיו כמובן השאלה היא האם השרים של הממלכה הזאת, אלו שמספרים לו על כל מה שקורה בתוך הגן, נכנסו פעם לגן? התשובה היא שלא. האם הם ענו תשובה ישירה לשאלתו, ששאל אם באמת מכים את מי שנכנס? גם לא. זאת אומרת שכל מה שהם מספרים זו בכלל שמועה ואף אחד מהם לא באמת בדק את נכונותה.
מה אני רוצה להראות מפה? השרים הללו נקראים חכמים, והם גם אומרים לו "אל תחשוב שאנחנו טיפשים, שבעבר קראו למדינה מלך חכם ומדינה טיפשה. רק מול חכמתו העצומה של המלך קראו לנו מדינה טיפשה". אנחנו רואים שהפחד בהקשר הזה מונע מהאדם את האפשרות לנסות, והמנגנון של הפחד מונע מאנשים להיכנס אל הגן. אנחנו לא יודעים מה זה הגן הזה, אבל אנחנו יודעים דבר אחד: שהגן הזה הוא נפלא מאוד, ושמי שמסוגל להיכנס לשם הוא לא רק שמח, אלא גם הגן בעצמו שמח.
תחשבו על כך שבכל יום יש טוב. כשבן אדם לא בנוכחות בהווה, בגלל הפחדים שלו, אז הוא לא פוגש את הטוב שלו. עובר זמן רב, והפחד לא נותן לנו להיות בגן. הגן זה יכול להיות היום הנוכחי, הגן יכול להיות המציאות שאנחנו פוגשים ביום יום. למי שמבין דבר מתוך דבר, יש את היכולת לברר האם הפחד הוא משהו ממשי, שמישהו פוגע בנו, או שאלו המחשבות שרודפות אותנו. הוא שואל אם יש שם מכות, ומה מתברר מהתשובה? שאלו רק המחשבות שרודפות אותם.
"אין צריך לברוח כלל"
לאור התשובה הזו הוא מחליט להיענות לאתגר. "הלך אל הגן, וראה שיש לו חומה סביב, והשער פתוח, ואין שם שומרים, כי בוודאי אין צריכים שומרים לזה הגן. והיה הולך אצל הגן, והסתכל וראה, שעומד שם אצל הגן אדם, היינו שהיה מצייר שם אדם, והסתכל וראה, שלמעלה מעל האדם יש דף [שלט], וכתוב שם, שזה האדם היה מלך לפני כמה מאות שנים, ובימי המלך הזה היה שלום. כי עד אותו המלך היו מלחמות, וכן אחריו היו מלחמות, ובימי המלך הזה היה שלום, והתבונן מאחר שכבר נעשה מבין דבר מתוך דבר כנ"ל, שהכל תלוי בזה האדם, שכשנכנסים לגן ורודפין אותו, אין צריכים לברוח כלל, רק לעמוד עצמו אצל האדם, ועל ידי זה ינצל".
יש פה משפט לסטיקר: "כשנכנסים לגן ורודפין אותו, אין צריך לברוח כלל". לפעמים ברגע האמת משהו בתוכנו יכול להיזכר בסיטואציה: יש גן, שזה בעצם המקום שבו אני חפץ להיות, המקום הטוב, המקום שיש בו עדן. ויש כאן תהליך מובנה: נכנסים לגן, ורודפין אותו. רוב בני האדם כשהם מגיעים למצב הזה הם בורחים, ואז יש את המחשבות שרודפות אותו והוא צועק, והוא אינו יודע כלל, ואינו רואה מי רודף אותו וכך הם רודפים אותו עד שמבריחים אותו מהגן.
אנחנו רואים מעצם מציאות החיים, מעצם צורת ההתנהלות שלנו, שחיי היום יום זה הגן, והפחדים שמונעים מאיתנו את אותה נוכחות הם מה שרודף אותנו מלהיכנס אל הגן. הפחד הוא הרודף, רק שבחלקו הראשון של הסיפור, הפחד גרם לבן המלך לרדוף אחרי משהו לא אמיתי, ובחלק השני של הסיפור, הפחד גורם לברוח מפני משהו לא אמיתי.
היכולת של בן המלך להתמודד עם הפחד זו היכולת להבין דבר מתוך דבר. פחד מפני משהו עתידי שמונע ממני להיות במה שאני עכשיו זהו בעצם ההפסד הגדול שנגרם מהפחד. איך מזהים את הפחד? דבר ראשון אני נותן לו שמות: יש פחד שהוא מגן עלי, למשל בן אדם מזהה לא להיכנס למקום סכנה; ויש את הפחד שהוא מיצר עבורי, שחוסם אותי מלהתקדם.
הטכניקה היא לשאול ממה אני פוחד. לדוגמה בן אדם שואל "ממה אני פוחד?" הוא עונה לעצמו תשובה "אני פוחד שיפטרו אותי", ואז השאלה הבאה היא "ואז מה יקרה?" ונאמר שהוא עונה לעצמו "לא יהיה לי כסף", ואז הוא שואל שוב "ואז מה יקרה?", וככה התשובות הללו יעזרו לו לראות מה נוכח שם בפחד. התיקון הוא לשמוע בדיוק ממה אני פוחד, לתת לזה מילים, לראות איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר, שיהיה לזה שם, שתהיה לזה אמירה. הבעיה מתחילה כשיש פחד שלא רוצה שתגדיר אותו, שלא רוצה שתעצור לשמוע מהו, כי אז תגלה שגם אם הוא משהו, הוא פחות מפלצתי מאיך שדמיינת אותו. הרבה פחות.
ריפוי הנפש: השבת האיזון לחיינו
יש שתי נקודות שורש בריפוי ובהשבת האיזון לחיינו, שכשנותנים להן את תשומת הלב העיקרית משהו משתנה לטובה בחיים. הראשונה זו הסליחה. לזהות את הנקודה הזאת, איפה לא סלחנו, איפה יושבת עוד טינה בלתי פתורה מהעבר, שעוד לא שחררנו אותה. והנקודה השנייה היא לזהות אילו פחדים מנהלים אותנו בחיים. כי כמו שאמרנו המשמעות של פחד בחיינו זה אומר שאני לא בגן. כמה הקלה מגיעה לאנשים שסובלים מפחד כשיש מישהו שיודע לתאר את מה שהם עוברים, גם אם עדיין לא מצאו תיקון לפחד. עוד מישהו מכיר את זה, יש לזה שם, אפשר לתאר אותו. קודם כל להביט בפחד, להבין למה הוא בעצם רוצה שאני אברח מפה.
בחסידות מוסבר שבתוך כל אחד מאיתנו יש נקודה פנימית שנקראת נקודת השבת הפנימית. זו נקודת השקט הפנימי מול מציאות חיצונית סוערת. המקום הפנימי שבתוכי הוא השקט השלו הבוטח.
שיעורי בית על פי הסיפור הזה הם לחשוב אם היינו פוגשים את איש היער והוא היה אומר לנו "חדל לרדוף", על מה הוא היה אומר לנו את זה? על איזה דבר בחיי אני מתבקש להפסיק לרדוף? איזה היבט בחיי אני רואה ממש בעליל שלוקח לי את הזמנים הכי טובים וכבר עלו לי מחשבות מהעבר להרפות ממנו, אבל כל פעם הוא משטה בי ונראה לי שהנה ממש תכף הוא מושג, ואני שוב ניעור מחדש למרדף הזה.
מה שהפסדנו, המחיר היקר ששילמנו, הוא לא אם הפחד יתממש, אלא הזמנים שכבר הלכו לאיבוד. כשזה יהיה נוכח מולי בבהירות, אוכל להקשיב לפחד ולתת לו להישמע ואז להקשיב לדיבור הזה. זה לא יהיה ביום אחד, אבל העבודה שלנו היא לבדוק ולחפש מה העמדה שמנהלת אותנו.
לפעמים איזה מאבק מתחיל מרדיפה אחרי צדק, אבל אחר כך זה כבר לא הסיפור, כבר שוכחים על מה היה הריב, ואז המאבק האישי הזה גורם לכך שאנשים כבר לא עסוקים בצדק, הם רוצים את הניצחון. להפסיק לרדוף זה לשחרר. הפחד הוא שלא יהיה לי מקום, שאני כבר לא אהיה נחשב. השיעורי בית הם לזהות איזו רדיפה מתמשכת בחיי ולראות האם הפחד מניע אותנו.
יש כאן שלוש נקודות: איפה כתוצאה מהפחד בימי חיי גרמתי עוולות לאחרים, אפילו בלי משים, כמו שהמלך המזויף גרם לנסיך האמיתי. זוהי עבודה של תיקון הנפש, לראות ולהבין רטרואקטיבית שהפעולות נבעו מפחד וגם לסלוח לעצמנו וגם לנסות לתקן את זה מול אחרים. הנקודה השנייה היא איפה אני רוצה לשמוע את הדיבור שלי של "חדל לך מלרדוף", אחרי מה אני רודף באופן מתמשך ובלתי מושג, שהמקור של הרדיפה הזו היא פחד. והנקודה השלישית היא איפה אני בורח ממשהו, כמו "שנכנסים לגן ורודפין אותו, אין צריכים לברוח כלל".
מתוך שיעור שנמסר בבית הספר 'פנימה' לתורת הנפש
ופסיכולוגיה יהודית
