על טעמיה של מצוות השמיטה עמדו רבים לאורך הדורות, וכמה וכמה הסברים ניתנו לה.
אחד הקדומים שבהם, מופיע כבר בספר החינוך (מצוה פד): "משרשי המצוה, לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו ענין חדוש העולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי, שלא ברא דבר, הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקַדמוּת, אשר יאמינו הכופרים בתורה, ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמנינו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא יתפרד הענין לעולם מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה".
כלומר, טעם השמיטה דומה וקרוב לטעם שבת בראשית – הכרה והפנמה של אמונת בריאת העולם על ידי הקב"ה בשישה ימים.
אם נשים לב ללשון הכתוב, נראה אכן חיבור מעניין בין שבת הארץ לשבת בראשית. בשנת השמיטה מצווה התורה (ויקרא פרק כה ג-ד): "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'…", וגם לגבי שבת בראשית נאמר בפרשתנו (שמות כ ח-יא): "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ… שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה".
שימו לב – לא רק שהתורה מצווה על השביתה, היא מצווה גם על העבודה! לשם מה נכתב ציווי כזה? וכי צריך לצוות את האדם לעבוד? ירצה – יעבוד, לא ירצה – ישבות (וימות מרעב, בעיה שלו…).
מה מטרת הציווי על העבודה בששת הימים ובשש השנים?
עומד על כך בספר 'דרך אמונה' (לרבי מנחם מנדל שטרן מסיגט זי"ע, תלמידו של ר' משה לייב מסאסוב, נפטר בתקצ"ד) באומרו:
"המפרשים חקרו בטעם השמיטה. והנראה לומר עוד… כי לדברי הפילוסופים, אי אפשר לאדם להשיג רצון ה' יתברך רק אם יידבק בשכל אחר שיפרוש ויינזר לגמרי מעסקי העולם. אבל באמת דרך התורה המייעצת לאדם ומחיבתו לעסוק במלאכת קיום העולם, מורה על כוונת הבריאה של העולם, ולכן בא הציווי בתורה 'ששת ימים תעשה מלאכתך' וכן בשמיטה 'שש שנים תזרע שדך' להיות שהתורה מחייבת האדם שיעסוק במלאכה ובקיום העולם, וזה ניכר כשעובד כל השבוע ונח בשביעי, ולא שובת מן העצלות".
ישנן שתי תפיסות של קדושה – זו של הפילוסופים (ובמידה מסוימת גם של דתות אחרות), הרואה רק באדם הפרוש את האדם הקדוש. רק על ידי התנתקות מעשיה גשמית ומהתעסקות בחומר ניתן להתרומם למעלה. באות מצוות השבת של תורתנו הקדושה ומלמדות אותנו את ההיפך – ששת ימים תעבוד, ושש שנים תזרע, ואז, אם בשביעית תשבות, תהיה באמת קדוש. קדוש שמקדש את החומר, קדוש כזה, שגם ששת ימי העבודה שלו הם בעצם קודש לה'.
