החבורה הקדושה של רבי שמעון וחבריו האירה לארץ ולדרים עליה במשך דורות רבים, וגם אנחנו בדורנו זוכים לינוק מהקדושה העצומה שהכניסו בתוך ספר הזוהר הקדוש.
כשהחברים הגיעו לפרשת קדושים – כך מתואר בזוהר הקדוש – הם היו שמחים בשמחה מיוחדת.
למה? הרבי רבי שמחה בונים מפשיסחא הסביר שהשמחה הגדולה של אותם צדיקים עליונים הייתה מכך שהם עוסקים בפרשת קדושים, כי כשהחסיד עוסק במה שרבו עוסק – הוא שמח במיוחד. כלומר, כשאנחנו, עם ישראל, מגיעים לפרשת קדושים, אנחנו מרגישים שהנה סוף־סוף נגענו בנקודה. הגענו לדבר העיקרי שבו הקדוש ברוך הוא עצמו עוסק כל הזמן, שהרי כך הפסוק אומר: "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוקיכם".
האמת היא שלא רק שהקדושה מעוררת בנו שמחה בגלל העיסוק בה, אלא הקדושה והשמחה תמיד מגיעות ביחד, הן כרוכות זו בזו. לכן הפליגו כל הצדיקים במעלת וחשיבות מידת השמחה, גם כשהיא שמחה פשוטה בחיי העולם הזה. כמו שאמר רבי ישראל מרוז'ין: "ולשמחה מה – זו עושה". אפילו שמחה סתמית של "מה", גם היא פועלת הרבה בקדושה.
מספרים על רבי דוד מלעלוב שהיה נוהג מפעם לפעם לצאת לטיול בעירו בעגלה הרתומה לסוס, ותוך כדי הנסיעה היה מעלה את ילדי העיר על העגלה ומצרף אותם לסיבוב יחד איתו… הילדים היו מחכים בכל פעם שיגיע אליהם, והיו קופצים בשמחה לעגלה כדי לזכות בטיול המיוחל. הילדים, כמובן, נהנו מעצם הנסיעה המעניינת ולא עסקו באותו הזמן בדברים נשגבים, ובכל זאת באחת הפעמים שמעו את רבי דוד אומר בחיבה לסוס: "כמה אני מקנא בך, סוס, שאתה כל כך משמח נפשות טהורות כאלו".
השמחה זהו היסוד הנפשי שעליו יכולה הקדושה לשרות, והקדושה גם היא פועלת מצד עצמה לשפע אלוקי גדול של שמחה.
רבי נתן מברסלב מאריך בליקוטי הלכות להסביר את העניין הזה, שאי אפשר לזכות לקדושה בלעדי השמחה. כך הוא כותב בלשונו המיוחדת: "כי עיקר הקדושה היא השמחה… כי נקודת כל המצוות ומעשים טובים הוא השמחה, כמו שכתוב 'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'".
בכל רגע שיהודי שמח, אפילו בשמחה פשוטה, הוא פותח כנגדו למעלה בשמיים עוד ועוד שערים אינסופיים של קדושה ושמחה, וכל שכן כשמדובר בשמחה רוחנית וקדושה.
נוסף על כך, יש לזכור תמיד שכל התגברות קטנה שלנו בענייני קדושה היא לא עוד ויתור והקרבה של משהו, אלא היא כמו אדם המשלם כמה שקלים בשביל לקנות כרטיס לוטו אחרי שאראלה ממפעל הפייס גילתה לו מראש איזה מספר יזכה… אנחנו בטוחים שאנחנו זוכים! אנחנו יודעים את זה בבירור, כי יש לנו הבטחה של "קדושים תהיו"! אין זה רק ציווי האומר "קדושים הֶיוּ", אלא זו הבטחה – כמו שמגלה לנו רבי ישראל מקוז'ניץ: "כי בוודאי תהיו קדושים, כי סוף דבר כל ישראל יהיו קדושים לעתיד".
