תביא לי,
מיד,
כאן ועכשיו,
זה דחוף.
*
תקשיב תקשיב תקשיב זה דחוף, פיקוח נפש, באמת.
תעצור מיד, בלי להתעכב בבקשה, קריטי קריטי קריטי.
תניח את העגלה בצד, תעזוב את הרשימה שאמא נתנה לנו, כרגע כל זה לא חשוב בכלל.
אתה רואה את השוקולד שם, בצד, זה שנראה ממש טעים? תכניס אותו לעגלה.
*
וואי אחי, איזה סטייקים לפנים, זה הסטייק העשרים שלי.
אין לי יותר מקום בבטן, כבר עברתי את היכולת שלי, עוד שניה אני מקיא, אבל זה טעים אז אני ממשיך לאכול.
מה אתה עושה פרצוף? הכל בסדר.
האמת? גם אתמול היה לי משהו דומה. הייתה איזו עוגה, סוף הדרך, ופשוט אכלתי את כל המגש.
נראה לי שזה היה אמור להספיק לכל הכיתה, אבל זה פשוט היה טעים.
*
לא נראה לי שאני מכור לטלפון.
יש לי רק 20 שעות מסך ביממה, חוץ מזה אני ממש פעיל שאר הזמן.
רוב הזמן שאני לא בפלאפון אני ישן. את כל שאר הדברים אני עושה ביחד איתו: אוכל איתו, הולך לסניף איתו, מדבר עם חברים איתו, הכל איתו.
זה נראה לי ממש סביר בהתחשב בעובדה שיש לי כמעט כל אפליקציה חברתית אפשרית, בערך 500 קבוצות בווטצאפ שכולן פעילות, ומלא סדרות שאני רואה מהתחלה עד הסוף.
*
לא מאוזנים החבר'ה האלה, אה? קצת מלחיץ.
מה לא בסדר אצלם?
בדיוק. הם עובדים מהבטן, לא מפעילים את השכל. אם הם רק היו עוצרים שניה לחשוב, מחכים רגע לפני שהם פועלים, המצב שלהם היה יותר טוב. הרבה יותר טוב.
*
תדמיינו עולם בלי שכל.
יופי. קוראים לזה נפש בהמית.
אם תחזרו לחברים שלנו מלמעלה תגלו שהם לא שונים מאיתנו באמת, בעצם גם אנחנו נראים ככה מבפנים, אבל אנחנו יודעים לעצור את עצמנו שניה לפני שזה קורה בפועל.
פשוט למדנו לשלוט בדחפים שלנו.
בהמית מאולפת יש לנו.
*
למנגנון הבריא הזה יש שם: 'מוח שליט על הלב'.
זה מין כלל בטבע שאומר שהמוח הוא בעל הבית והלב הוא אחד הדיירים.
והכלל הזה נכון לא רק במקרי קצה, הוא נכון גם ביום־יום.
רובנו המוחלט יודע לעצור את עצמו ולא להגיע לעשרים שעות מסך, אבל מתקשה להישאר שווה נפש לצליל הודעה בפלאפון.
כמעט כולנו עוצרים את עצמנו לא להגזים באוכל, אבל מיישרים פינות בעוגה, שחלילה לא יצא עקום.
העגלות שלנו בדרך כלל לא מלאות בכל מה שנמצא על המדף, אבל בהחלט נכנסים לשם כל מיני דברים שאפשר לקרוא להם 'מיותרים'.
*
וזה בדיוק העניין.
ההתמודדות עם הנפש הבהמית מאתגרת מאוד, יש לה קול חזק ולוק חבל על הזמן. הנפש הא־לוקית בדרך כלל קמה צרודה בבוקר ועוד לא הספיקה להתקלח. לכן הנטיה הטבעית שלנו היא לרוץ לנפש הבהמית בלי להתבלבל בכלל.
אם ה' לא היה עוזר לנו, מסתבר שלא היה לנו סיכוי. את העזרה שלו הוא הגיש לנו בצורה טבעית: 'מוח שליט על הלב'. או אם תרצו: היתרון הבלתי נתפס של הנפש הא־לוקית המחושבת על הנפש הבהמית האימפולסיבית.
ומה שעובד במקרי קצה יכול לעבוד בכל מצב. היכולת נמצאת, רק צריך להשתמש.
פשוט להפעיל את השכל.
