בס"ד

שבת, 13 אפריל, 2024
הכי עדכני
המתלוננים בע"מ

המתלוננים בע"מ

קחו כורסה.

תתיישבו.

תישענו קצת אחורה, ככה בפוזה.

תעשו פרצוף לא מרוצה, מאוד לא מרוצה.

זהו, אתם מוכנים.

*

זו פוזת הפתיחה של המתלונן האולטימטיבי.

למה לעבוד קשה? להתאמץ, להזיע. משהו לא הסתדר? יש מישהו באזור שאחראי לזה. הכיף הוא שיש רשימה די מכובדת שאפשר להיעזר בה. לתועלת הציבור היא מתפרסמת כאן באופן חלקי: הממשלה, ההורים, ראש הישיבה, צוות המורים, המנהל, החברים, אלה שלא חברים שלי, האחים. כאמור, רשימה חלקית.

עכשיו צריך לנסח משפט בסגנון: "כל הבעיות שלנו הן פלוני, אם הוא לא היה כאן / אם הוא היה מתנהג אחרת / אם הוא רק היה מבין יותר טוב את המצב, הכל היה נראה אחרת לגמרי". נקודה. את המשפט הזה כדאי להגיד למישהו בעל סמכות או השפעה שיעשה איתו משהו, או לחילופין לחבר'ה כדי לקבל תמיכה קולקטיבית. בכל מקרה חשוב מאוד להוסיף מיד אחר כך הצעה מעשית מה לעשות עם הפלוני הזה.

אין מה להגיד, זה באמת משכנע. בורג אחד מעצבן הורס את כל מה שיכול להיות טוב, חוץ ממנו, בגדול, הכל בסדר.

*

שימו לב! את כל זה עושים בישיבה על הכורסה. הרי אני בסדר, שלא לומר מושלם.

חכו, עוד נחזור למושלם הזה.

הבעיה היא שלפעמים לא כולם רואים כמה אני חכם ויודע. אנשים נמוכי קומה וקטני שכל לא מבינים איזה אוצר נמצא להם ביד, כזה שיודע לזהות את הגורמים הבעייתיים ולתת עצות ייעול מה נכון לעשות איתם. יותר גרוע, לפעמים הם שואלים אותי מה אני עושה בעניין.

האמת שרק חיכיתי לזה. עד שאני קם מהכורסה אני הולך לפרק כאן למישהו את הצורה, סוף סוף אני אוכל להראות להם מה בדיוק נכון וצריך לעשות עם פלוני. אין בעיה, אל תתערבו, אבל גם אל תפריעו לי לטפל בסיפור הזה בשיטות שלי. אחרי הטיפול שלי הכל ייראה אחרת.

*

זו, נגיד, דרך מצוינת לקום מהכורסה ולהישאר עליה בו זמנית.

כן כן, אתה מוכן להזיז את עצמך לפעילות, אבל עדיין ברור לך שמי שבאמת צריך לזוז כאן זה השני. זו פאסיביות אקטיבית. הוד מושלמותו ירד לרגע מכיסא כבודו, יטפל בכמה מהחסרים והפגומים שמסתובבים על פני הגלובוס, ומיד יחזור לכיסא הכבוד.

ברור שלך אין מה לשנות בעצמך, ויותר ברור שלך אין חלק במציאות המאתגרת מסביב. זה כולם אשמים, לא אתה, חלילה.

מושלם כבר אמרנו?

*

נו, ברור שאף אחד לא מושלם, נכון, גם לנו יש מה לתקן, אבל מה זה קשור? לפלוני אין מה לתקן?

זה כנראה השלב הכי מבלבל. שימו לב, יש כאן התחלה של לקיחת אחריות (תשמרו את המושג בצד), אבל זו רק תחפושת.

תנו לי לתרגם את זה לכם בתרגום חופשי. זה שאני מכיר בחוסר המושלמות שלי נותן לי סופר לגיטימציה להגיד שפלוני חייב להשתנות. אם הייתי מהמנוונים האלה על הכורסה לא הייתה לי זכות לדבר, אבל אני לא מאלה, באופן עקרוני אני מכיר את החסרונות שלי וגם מוכן לעבוד כדי לשנות אותם, ודווקא בגלל זה יש לי את הזכות להאשים הפעם את פלוני.

*

מה לעשות שיהודי לא חי ככה. "בשבילי נברא העולם" הוא משפט מחייב מאוד. אל תסתכל מסביב, תסתכל פנימה. תפסיק לנסות לשנות מישהו אחר, תבדוק מה אתה יכול לשנות או לעשות.

למרבה הפלא דווקא אלו שהיו עסוקים בלי סוף בלקחת אחריות הם אלו שהפכו את העולם ושינו אותו מקצה לקצה.

שלא תתבלבלו, ה' יתברך רוצה שניקח אחריות, אבל הוא לא רוצה שנתלונן. בחוץ זה אולי נראה אותו דבר, מבפנים זה לגמרי שונה. זה ההבדל בין מי שיושב על הכורסא ומחלק הוראות, למי ששותף מלא בסיפור ולא מפסיק לחפש איפה הוא יכול להשתנות ולשנות מתוך עשיה.

בואו נרד מהכורסה.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן