בעבר הלא כל כך רחוק שירתי בצבא.
אל תתחילו לדמיין קסדה, אפוד ונשק. את השירות עשיתי כג'ובניק ביחידה בתל השומר.
האמת שהיה לי שירות ממש משמעותי רוב הזמן, הייתי אחראי על קבוצה של חיילים חרדים עם כל מה שזה כולל: לוגיסטיקה, עמידה בנהלי שילוב חרדים וכו' וכו', וכמובן, הדובדבן שבקצפת, החיילים בעצמם. הגדרת התפקיד כללה שיעור יומי והמון קשר אישי, שעם חלקם נשמר עד היום.
מטבע הדברים נחשפתי שם לאנשים שחושבים וחיים אחרת ממני, מה שלעיתים יצר מפגש מרתק.
*
טוב טוב, אני מגיע לנקודה, סבלנות.
באחת השיחות עם אחד החיילים, כזה צ'למר קנואי מהבית, שהיינו ביחסים טובים, ניסיתי להסביר לו שיש גם חובות ביחס לשירות שלו כחייל חרדי.
תבינו, חייל חרדי ביחידה שלנו קיבל: שעת הגעה מאוחרת, לימודים על חשבון הצבא, פטור מעבודות רס"ר, משכורת של חייל נשוי עם ילדים (לנשואים עם ילדים) וזו רשימה חלקית. בתמורה הוא נדרש לשמור על כללי התוכנית (לא לשרת עם נשים וכו') ולהגיע לשיעור יומי. בקיצור, דרישות מטורפות, וקצת, ממש טיפונת, קמצוץ של רווח אישי. לא בציניות חלילה.
מיודענו לא הצליח להבין למה הוא צריך לעשות דבר נוראי כמו להיכנס לשיעור של הציויני. לאט ובסבלנות ניסיתי להסביר לו שיש זכויות וחובות, וזה לא נקלט. רק אחרי כמה דקות שיחה הבנתי שהאידיאולוגיה שלו כוללת השגת כסף מהמדינה, וכמה שיותר יותר טוב, אבל בתמורה לא צריך לתת בחזרה כלום, פשוט גורנישט. ככה בעצם נוקמים באויב הציוני. (חשוב להדגיש שהוא ממש, אבל ממש, לא מייצג את מרבית החיילים החרדים שעושים עבודת קודש. מתוך המון חיילים חרדים שפגשתי הוא היחיד שממש החזיק באידיאולוגיה כזו).
אחרי שהבנתי את עומק האידיאולוגיה היה לי משפט אחד להגיד לו:
"אם אתה לא מפסיד שום דבר בשביל האידיאולוגיה שלך, זו לא אידיאולוגיה אלא ניצול".
*
יעני, אם אתה קנאי אמיתי, כזה ששונא את הישות הציונית עד תום ולכן אתה פשוט לא מעוניין בשום קשר איתם, גם לא של תקציבים, יצאת גבר. יש לך דרך (שכדאי לבדוק אותה) ואתה מוכן ללכת עליה עד הסוף, גם כשאתה נדפק מזה.
אבל אם אתה כל כך שונא ציונים עד שאתה ממש חייב את כל הכסף שלהם, ככה שלא יישאר לציונים הארורים אפילו שקל אחד, אבל חלילה אסור לך לתת להם כלום בתמורה, אתה סתם פרזיט ונצלן בחסות האידיאולוגיה.
*
רגע לפני שממשיכים, הסתייגות מתבקשת.
מדובר בחייל אחד מתוך המון חיילים חרדים שלא מפסיקים לתת, וממלאים את מחויבויותיהם מעל ומעבר מתוך אכפתיות אמיתית. וגם החייל הספציפי הזה מסתבר שהוא לא פרזיט בעצם, ומתנהל ככה רק במקום מאוד מסוים. ביחסים שלו מול ה' או מול אשתו מאוד יכול להיות שהוא לא מפסיק לתת, ומנהל מערכת יחסים תקינה פלוס.
*
בואו נמשיך.
קשר, כל סוג של קשר, דורש ממני לצאת מעצמי. אם הקשר חד צדדי, הוא מפסיק להיות קשר והופך למערכת ניצול. יותר מזה, אם אני רוצה קשר יציב ומשמעותי זה דורש השקעה, לפעמים הרבה השקעה.
אם זה נכון בכל קשר, זה נכון עשרות מונים בקשר עם ה'.
כבר שמעתם את זה מיליון ואחת פעמים, אבל ה' יתברך שמו לא חייב לנו כלום. בכל זאת בכל בוקר מחדש הוא מחזיר לנו את נשמתנו בחמלה, פותח לנו את העיניים ונותן לנו הזדמנות להיות חדשים לגמרי. וזו רק נקודת ההתחלה, משם אנחנו לא מפסיקים לקבל.
עכשיו זה הזמן שלנו לבדוק כמה אנחנו משקיעים בחזרה, כמה אנחנו מתמסרים לקשר. השקעה לא נמדדת דווקא בזמן, אלא באכפתיות, חשיבה, התמדה ויציאה מאזור הנוחות שלי בשביל השני. יכול להיות שמי שעובד כל היום אבל מקדיש כמה שעות בערב ללימוד, משקיע בקשר יותר מאברך שלומד כל היום. יכול להיות שההוא שלומד שתי משניות בהפסקת קפה שלו, על חשבון הזמן שלו לנשום קצת אוויר בחוץ, משקיע יותר מההוא שלומד פרק משניות בזמן שדורש פחות הקרבה.
באמת אין לנו כלי מדידה מי משקיע יותר, וזה גם לא משנה. כל אחד צריך לעמוד מול עצמו ולבדוק את רמת ההשקעה שלו בקשר, כמה הוא מצליח לצאת מעצמו בשביל ה' יתברך. וכגודל ההשקעה כך גם עומק הקשר, מי שמשקיע יותר בסוף גם יותר מרגיש קשור. אם אתה לא מרגיש קשור לתורה אולי כדאי לבדוק מה רמת ההשקעה שלך בה, ואם התפילה לא כל כך מדברת אליך תנסה לבדוק כמה אתה משקיע בה.
להשקיע, להתמסר, להיות בקשר.
