מזיקים,
ניסיתם פעם לראות אותם?
שמתם אפר מסביב למיטה ומצאתם עקבות של תרנגולות?
*
טוב, אם עשיתם את זה אתם זוכים בתואר דגי השנה.
רוב האנשים בעולם טרם התנסו בחוויה האזוטרית הזו – ציד מזיקים.
כאן העולם מתחלק לשניים: אלו שפשוט לא מאמינים במזיקים ורוחות רעות, אנשים רציונאליים לחלוטין שרחוקים ממיסטיקה כמו שביינישים רחוקים ממקלחת. החצי השני הוא החצי המיסטי של האירוע, שדווקא מאוד מאוד מאמין במזיקים, עד כדי אימה מצמיתה מלזמן אותם.
הפעם אני מעוניין לפנות אליכם, אנשי השכל, בואו נדבר על זה.
*
בדיחה מפורסמת או סיפור מפורסם או גם וגם, מספר על מפקח בימי השלטון הקומוניסטי שנכנס לכיתה כדי ללמד לתלמידים את עובדות החיים.
"אתם רואים את אלקים"?
"לא"! ענו כולם במקהלה.
"אז מה שלא רואים בעיניים לא קיים, ולכן אם לא רואים את אלקים הוא קיים"?
"לא"! ענו שוב כולם ביחד.
בשלב הזה אחד התלמידים נעמד ושאל את הכיתה:
"אתם רואים את השכל של החבר המפקח"?
"לא"!
*
כמה טוב לחיות בעולם יציב ונטול ספקות.
ברור שהעולם קיים, הרי אני רואה אותו. בכלל, אם אפשר לראות או לשמוע או לטעום או להריח או להרגיש משהו, זו ההוכחה הכי טובה לקיום שלו.
עכשיו תחזרו לבדיחה מלמעלה. אם הכלים היחידים שלי לוודא שמשהו באמת קיים אלו רק החושים שלי, אז אני לא באמת שונה מהמפקח הקומוניסטי.
אם ככה חייבים להכניס למשוואה עוד נתון: רגש. אם אני מרגיש משהו גם אותו אפשר להכניס בדלת האחורית, בלי לרשום את זה בפרוטוקול או משהו, רישום פיראטי בכתב יד על קופסת סיגריות ריקה.
אין ברירה, זו הדרך להיות בטוח גם בקיומם של דברים לא נראים, כמו שכל או נשמה.
*
חזרה למזיקים.
זה מאוד חמוד כל הציורים האלה על יצורים עם קרניים, זנב משולש וקלשון ביד, לא באמת ראינו אחד כזה במציאות, אפילו לא הרגשנו אחד כזה. מה שמשאיר אותנו עם מסקנה מתבקשת – אם לא רואים אותם, לא שומעים אותם ולא מרגישים אותם – הם פשוט לא קיימים, חוץ מסרטי דיסני.
זה הזמן לשחרר אנחת רווחה.
*
תגידו, כשאתם מקיימים מצווה קורה משהו בעולם?
סתם ככה, אחרי הניתוח הלוגי שביצענו קודם, סיקרן אותי אם כל בוקר כשאתם מניחים תפילין מאיר עליכם אור המוחין של הדעת ואתם מרגישים את עצמכם ואת כל העולם מתמלאים באור ה'. או שאולי הרגשתם את ייחוד ה' שקורה בכל מצווה שאנחנו מקיימים. יכול להיות שהרגשתם משהו מזה ופתאום נפלה עליכם אימה גדולה מכל הדברים הגדולים האלו, או איזו אהבה בתענוגים כזה?
אה, סליחה, לא הרגשתם כלום מכל זה?
אז לפי קו המחשבה הקודם אולי בעצם הכל פיקציה.
*
קבלו סטארט-אפ, ישר מבית היוצר של ההיגיון הצרוף.
איסור אכילת חמץ יחול רק על אלו שמרגישים שנפשם נפגמת מאכילת חמץ. כל מי שאוכל פיתה בפסח ולא מרגיש איך הנפש שלו נכרתת בשורשה לא יחויב בעונש כרת על אכילת חמץ.
אותו כנ"ל לאיסור מלאכה בשבת ויום טוב. מי שנגיד בורר בשבת, בסך הכל מוציא חתיכת עגבניה רקובה מהסלט, ולא מרגיש את הפגם שהוא גרם, גם הוא לא יחויב בכרת ויורשה לעשות מלאכות כרצונו.
מה הבעיה? מה שלא רואים או מרגישים לא קיים.
*
צר לי לבאס אתכם.
עכשיו לחשו לי באוזנייה שהסטארט-אפ שלי נפל.
ר' נחמן כותב שאם לרגע אחד היינו מקבלים עיניים של צדיקים, ורואים את מה שגרמנו בעבירות שלנו, זה היה העונש הנורא ביותר. ורק תדמיינו מה היינו מרגישים אם היו מזכים אותנו לראות את מה שהמצוות שלנו עושות.
זה שאנחנו לא רואים או מרגישים משהו ממש לא אומר שהוא לא קיים, אבל זהו בהחלט סימן לעיוורון המתמשך שלנו ולמדרגתנו הנמוכה.
אפשר להגיד את זה ככה: מה שאנחנו כן חשים ומרגישים הוא החלק הזניח והשולי של המציאות, את הדברים האמיתיים אנחנו פשוט אטומים מכדי לקלוט.
*
אז מה זה שייך אלינו?
הגוף שלנו אטום, הנשמה ממש לא.
גם אם אנחנו לא מרגישים, הנשמה שלנו מאוד מרגישה, והיא נקודת הקשר שלנו עם כל מה שמעבר אלינו. ובאופן הכי עמוק זו גם נקודת הקשר הנצחי שלנו עם ה' יתברך שגם אותו אנחנו לא רואים ולא תמיד מרגישים.
זו בדיוק הסיבה שהמצוות שוות לכולנו – ממשה רבינו ועד אחרון הפושעים שבישראל. לכולנו יש נשמה קדושה וכולנו שייכים לאור ה' וייחוד ה' באותה מידה.
גם אם אנחנו לא מרגישים את זה.
